| נשלח ב-29/7/2012 23:08 |
 |
| |
ילדים שקיבלו מכות מועדים להפרעות נפשיות
אילו הם התוצאות של מחקר שהתפרסם ממש לאחרונה...
המחקר התמקד בהשפעתן הבלעדית של מכות בישבן וענישה גופנית "קלה" על בעיות פסיכולוגיות מאוחרות.
מחברי המחקר (קנדיים) טוענים שמי שספג מכות בישבן בילדות יהיה חשוף להפרעות נפשיות בגיל בוגר. הדבר עשוי להתבטא בהפרעות התנהגות, נטייה לאלכוהוליזם או התמכרות לסמים.
מתתוצאות המחקר עולה כי אנשים שקיבלו "פליקים בישבן" בילדותם, נתונים לסיכון מוגבר בשיעור של 2% עד 7% לפתח הפרעות נפשיות בבגרות
המספרים אמנם לא גבוהים במיוחד, אך הם מוכיחים שענישה גופנית הינה גורם סיכון לטיפוח בעיות נפשיות בחיים הבוגרים-ס"צ.
אנשים, מישהו רואה את עצמו גדל כבן אדם ישר בלי לקבל מדי פעם "פליקים" מההורים?
אני לא מטיל ספק בתוצאות המחקר רק שואל: האם אין זה מן הדברים שעליהם מתאים לומר "כורח המציאות"?
תוקן על ידי רוניתלזר ב- 30/07/2012 22:01:06
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2012 15:43 |
|
| |
מה שבטוח אם זה מאוזן באהבת אמת של ההורים, שהילד והילדה מרגישים באהבה שלהם יום יום, ומרגישים שההורים רואים אותם, והילדים יודעים לשייך בבירור בין ה"פליקים" להתנהגות שאינה ראויה (להוציא מהתפרצויות זעם של ההורים, שהילד נופל קרבן והופך לאובייקט, ובנוסף שהתקיים התנאי של אין עונשין אלא אם כן מזהירין), ורואים שההורה כואב ולא שמח להעניש, אז כנראה "פליקים" שהם בעיקר סמליים ולא אלימות ממש זה לא נורא כל כך.
"חושך שבטו שונא בנו", ביחס לאהבה זה נאמר על דרך השלילה, לא כתוב שמי שאינו חושך שבטו - אוהב בנו, אלא "ואוהבו שחרו מוסר", כלומר גם אם אין ברירה לעתים רחוקות מלחשוך שבטו, זו ודאי לא הדרך שבה הילד ירגיש אהוב ורצוי, אלא ילד שבלאו הכי אהוב ורצוי, אין מנוס בעת הצורך להראות גם שיש מקל ולא רק גזר. אבל אם הילד מרגיש שההורה שונא בנו גם בלי לחשוך שבטו, והמכות הם תוספת הידור ל"שונא בנו", המכות הם רק הדגשה והמחשה לתמונה הכללית, זה עיוות. בסופו של דבר מה שחשוב שהילד ירגיש שהוא אהוב ורצוי למרות שמידי פעם הוא צריך תזכורת להתיישר, אז הוא יידע לייחס גם למכה משמעות של אהבה, של דאגה של ההורה לעתידו ולשלומו הן הגופני והן הנפשי והן הרוחני, בהבנה שלא יתכן שההורה שכל כך אוהב רוצה לגרום לי כאב, ברור לי לגמרי שהמטרה שלו אחרת, מתאימה למה שאני מכיר ממנו מאז ומעולם, שזו האהבה שלו כלפיי. אם הילד יזכור לעולם מכות כביטוי לשנאה, זה אומר דרשני. וכשם שהמכה היא בגלוי והילד מרגיש אותה, כך חובה שהילד ירגיש את האהבה של ההורה במשך רוב הזמן וישמע ויראה אותה מצד ההורה, באותה רצינות שההורה נותן את המכה, ויותר. שמאל דוחה בתנאי שימין מקרבת, וכל פניות שאתה פונה לא יהו אלא לימין
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2012 16:08 |
|
| |
איזה יופי כתב נשמה, שאין מה להוסיף,
פעם שמעתי בשם אחד הגדולים, לא זוכרת, שאם לתת מכה, זה רק - מכף היד לכף היד, כך, גם למי שמכה כואב (שלא לדבר שזה גורם לכך שזה יגיע במחשבה ולא בהתפרצות) ולהראות לילד - הנה - גם לי כאב כשהכאבתי לך.
אבל גם אם כן.... בטח לא כל יום, ולא פעם ב... רק נורא נדיר, וגם תלוי עד איזה גיל, הרי אפילו חז"ל כתבו שהמכה בנו הגדול עובר על "לפני עיוור לא תתן מכשול"
ובלי קשר. סתם בציניות, יש פתגם סיני: "הצלף בילדך פעם ביום, אם אינך יודע מדוע - הוא יודע"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2012 19:42 |
|
| |
שמעתי פעם שאסור להכות ילד בפניו,
זה מקום רגיש מידי..
דווקא בישבן זה טוב......
(מפי אחת המורות המוערכות בסמינר)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2012 20:35 |
|
| |
נער- איפה קראת את המחקר? בקשר לשאלה עצמה, אפשר בהחלט לגדול אדם ישר בלי פליקים. דווקא ילד שלומד שיש לו בחירה, החל מהדברים הקטנים- מה ללבוש /לאכול וכדו', כשיגדל יהיה ישר מתוך בחירה ולא מחשש מהסביבה (ואז ברור מה קורה כשאין סביבה). יש היום מודעות גדולה לנזק שבמכות אז הורים לפעמים מוציאים את כעסם במלים שיכולות לפגוע הרבה הרבה יותר. אני מסכימה עם נשמה שהמשתנה החשוב הוא האהבה. ילדים יודעים אם מענישים אותם מתוך אהבה וכבוד או מתוך עצבים. הם גם יודעים אם לא מענישים אותם מתוך אהבה וכבוד או מתוך רחמים.
ציקי- עד כמה אשה יכולה להיות מנותקת מהגוף שלה בשביל לחשוב שהישבן הוא לא מקום רגיש?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2012 21:37 |
|
| |
דומני שכדאי לעדן ניסוח גם אם לא מתביישים...
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2012 01:02 |
|
| |
המחקר הובא באתר של עיתון "הארץ" http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1746714ואני מתנצל אם פגעתי ברגשותיו של מישהו בכך שציטטתי במדוייק. במחקר התייחסו לעובדה בפן האמפירי שלה שאלימות היא אלימות היא אלימות! ז"א שגם אם המכה היא "סימלית" אבל יש בה עדיין את אלמנט האלימות עם כל המשתמע מכך רק במינון נמוך כמו עצם המכה. ולכן אמרתי כי ההכרח לא יגונה למרות שהיא מזיקה באיזשהו אופן, מכיון שעל אף שניתן להתווכח על תוצאות של מחקר אבל דחיית תוצאות מחקר צריכה להיות באם יש ממצאים הפוכים ואנחנו מדברים על "סברות" (בלי לזלזל בכושר הניתוח של אף אחד חלילה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2012 14:46 |
|
| |
נער- עם כל הכבוד לכתבה בהארץ, זה לא המחקר. חיפשתי אותו באתר של Pediatrics אבל לא מצאתי (זה לא אומר כלום, כמובן). באופן כללי- ביקורת על מחקר יכולה להיות מתודולוגית, לאו דווקא עם ממצאים הפוכים. למשל- אלו קבוצות ביקורת היו. האם היתה קבוצה שסבלה מאלימות מילולית מתונה ("מה עובר עליך? למה שפכת את המים? אתה כל כך מגושם שאפשר להשתגע ממך"), כדי לבדוק שיש בעיה באלימות הפיזית עצמה ולא בהשפלה שכרוכה בה. האם היתה קבוצה עם אותם מאפייני אישיות בילדות שלא קיבלו מכות, כי אולי להורים לילדים שובבים יש יותר סיכוי להפליק להם, אבל הבעיה הנפשית נובעת ממשהו אחר? בקיצור- גם אחרי קריאת המאמר עצמו, ביקורת רצינית עליו היא לא בהכרח רק סברות.
עייפה- איזו מילה "בעייתית" כתבתי שלא היתה כתובה קודם? דומני שכדאי להיות סבלניים לבעלי דעות אחרות גם אם עייפים...
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2012 16:00 |
|
| |
חברות... הדברים של שתיכן תורמים ומועילים, בואו נשאיר אוירה נעימה כאן...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2012 00:11 |
|
| |
יכול לומר שיש בזה המון מהמציאות
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 01:38 |
|
| |
למי שרצה את המחקר...
| נמצא קשר בין ענישה פיזית של ילדים לבין עלייה בסיכון להתפתחות הפרעות נפשיות | | 09/08/2012 | Pediatrics |
|
|
| במחקר המבוסס על סקר אפידמיולוגי לאומי שכלל למעלה מ- 34,600 משתתפים, נמצא קשר בין ענישה פיזית קשה של ילדים, ללא התעללות נוספת כלשהיא, לבין התפתחות של הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, הפרעות אישיות ושימוש לרעה ותלות בחומרים
רקע
השימוש בענישה פיזית הינו שנוי במחלוקת. מחקרים מעטים בחנו את הקשר בין ענישה פיזית לבין טווח רחב של הפרעות נפשיות בדגימה לאומית מייצגת. המחקר הנוכחי בחן את הקשר האפשרי בין ענישה פיזית קשה (קרי, דחיפה, אחיזה, סטירה ומכות) ללא צורות חמורות נוספות של התעללות בילדים (קרי, התעללות פיזית, התעללות מינית, התעללות רגשית, הזנחה פיזית, הזנחה רגשית, חשיפה לאלימות כלפי בן הזוג) והפרעות נפשיות בציר I ובציר II.
שיטות
נתונים למחקר נלקחו מהסקר האפידמיולוגי הלאומי על אלכוהול ומצבים קשורים שנאסף בין 2005 ו- 2005 (מספר משתתפים 34,653). הסקר נערך על דגימה מייצגת של אוכלוסיית הבוגרים בארה"ב (גילאי 20 שנים ומעלה). שיטות סטטיסטיות כללו מודלים של רגרסייה לוגיסטית ו- Population attributable fractions opulation attributable fractions . תוצאות
נמצא קשר בין ענישה פיזית קשה לבין עלייה בסיכוי להפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, שימוש לרעה או תלות באלכוהול וסמים, ומספר הפרעות אישיות לאחר תקנון למשתנים סוציודמוגרפיים והיסטוריה משפחתית של חוסר תפקוד (יחס סיכוי מתוקנן: 1.36-2.46). כ- 2-5% מההפרעות בציר I ו- 4-7% מההפרעות בציר II מיוחסות לענישה פיזית קשה. מסקנות
נמצא קשר בין ענישה פיזית קשה ללא התעללות בילדים לבין הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, שימוש ותלות בחומרים, והפרעות אישיות בדגימה מתוך האוכלוסייה הכללית. ממצאים אלה מספקים מידע בנוגע לויכוח המתמשך בנושא השימוש בענישה פיזית ומספקים הוכחה לכך שענישה פיזית קשה קשורה להפרעות נפשיות באופן בלתי תלוי בהתעללות בילדים.
Physical Punishment and Mental Disorders: Results From a Nationally Representative US Sample
Tracie O. Afifi et al
Pediatrics, July 2012, doi:10.1542/peds.2011-2947
| | |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 14:09 |
|
| |
צפור תודה על הבאת המקור.
מה דעתכם על הממצאים המסקנות?
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 19:40 |
|
| |
יש קשר עמוק בין גוף ונפש
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 18:22 |
|
| |
אמממ, באמת לא העלתי את האפשרות הכל כך נפוצה שהעיתון לא כתב את מה שהיה כתוב במאמר. "המחקר התמקד בהשפעתן הבלעדית של מכות בישבן וענישה גופנית "קלה" על בעיות פסיכולוגיות מאוחרות" מול "המחקר הנוכחי בחן את הקשר האפשרי בין ענישה פיזית קשה (קרי, דחיפה, אחיזה, סטירה ומכות) ללא צורות חמורות נוספות של התעללות בילדים". ושוב אני חוזרת על דעתי שהנזק נובע מההשפלה, מהשימוש בילד לפורקן עצבים וכדו' ולא מהכאב הפיזי עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 19:19 |
|
| |
בעיתון כתבו "ענישה פיזית קלה" כנראה להוציא מהתעללות פיזית
לא הבנתי את מה שכתוב במחקר. דחיפה ואחיזה הם ענישה פיזית קשה? למה מכות וסטירות לא נחשב התעללות פיזית רק ענישה פיזית קשה? אם כך מה נקרא התעללות פיזית? מכות מסוכנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 19:30 |
|
| |
נראה לי שהכוונה לאלימות שבאה כתגובה למעשה של הילד שנחשב בעייתי לאדם הסביר (המעשה, לא הילד), לעומת אלימות סתמית. דחיפה ואחיזה יכולות להיות מאוד כואבות, אבל באמת אין כאן הגדרות ברורות מספיק. עם זאת, נראה לי די ברור שהכוונה היא לא ל"מכות בישבן וענישה גופנית "קלה"" כדברי הארץ.
|
|
|
|
|
