מה בין אסכולות שונות בפסיכולוגיה

הפסיכולוגיה מתייחסת, כידוע, לבעיות-נפשיות כנובעות מתוך הנפש. הפסיכיאטריה, לעומת זאת, מתייחסת אליהם כנובעות מתוך הגוף.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/3055 :

האובייקט הוא אחד, ותלוי מאיזה צד מסתכלים עליו. זה בגדול הכל. כדי להתמודד עם ״קונפליקטים הבלתי פתורים״ ניתן לתת להם אם מקומם הראוי גם בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, וגם בכל ויפול אחר. ומי שנהנה מטיפול הדינמי, ימצא להשביע את נפשו דווקא שם. תלוי למה אדם מתחבר יותר. אשמח להאריך יותר.

_________________

שלום וברוך הבא ,

אתה מעלה סוגיות יפות שנידונות רבות. עוד בראשית הפסיכואנליזה מתואר הקשר בין הגוף לנפש.  בהתייחסו לדחף השתמש פרויד במילה treib שמשמעות הפועל שלה הוא להניע, לפעול, להרגיש לחץ לעשות משהו. כמו דחף לדעת, דחף חברתי, דחף מיני, דחף להרוס, דחף לשלוט ועוד.

מקורו של הדחף על פי פרויד הוא בגוף ומיוצג בנפש על ידי מחשבה "  הדחף מופיע לפנינו כמושג המצוי בקידמה בין הנפשי לגופני, כייצוג הנפשי של גירוי שמקורו באורגניזם עצמו ומגיע לנפש .."

שנים רבות היתה חלוקה כמו שאתה מתאר בין שתי הישויות הגוף והנפש, אולם בעשורים האחרונים ישנה יותר ויותר התייחסות למפגש בין השניים.

ישנו ספר מדהים שנכתב לאחרונה על ידי שני נוירופסיכולוגים שהם גם פסיכואנליטיקאים בעלי שם פרופ' מרק סולמס וטורנביל שטבעו את הביטוי "נוירו פסיכואנליזה" כדי לתאר תחום חדש שנטל על עצמו משימה שאפתנית: לבנות גשרים בין חקר המוח העכשווי לבין הפסיכואנליזה הפרוידיאנית. ספר זה מתאר את תוצאותיו של המפגש הנוירו פסיכואנליטי, מפגש מרתק בין תובנות שמקורן בחדר הטיפולים לבין תצפיות וחקירות מדעיות.

ישנם ספרים נוספים שעוסקים במפגש בין הנפש לגוף "תיאטרוני הגוף"  של הפסיכואנליטיקאית מקדוגל.

ובכלל בספרות הפסיכואנליטית ישנה התייחסות לגוף ולייצוגן הנפשי עוד בראשית חיינו . כמו הספר של אנזיה  ה"אני" עור.

בברכה,