| נשלח ב-20/2/2013 12:20 |
 |
| |
אנחנו קרובים אל ה'
כמאמר הכתוב: "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע".
אחד מהסיפטומים הכי נפוצים והכי מעיקים של הסובלים מבעיות נפשיות, זה הפחד והחרדה והדאגה מפני הבאות, ואין אני מדבר על התקפי חרדה עצמתיים, אלא על הדאגות היומיומיות הפשוטים והשגרתיים. שמכיוון שאנו חלשים נפשית, אין לנו את הביטחון העצמי הכללי והשלווה הפנימית שיש לכל בנאדם רגיל, שהוא בטוח בעצמו שהוא יקים על רגליו, ילך לעבודה, יכין עצמו לשבת, לשמחה משפחתית, וכו' וכו' כמו שצריך.
אצלנו כל פעולה פשוטה יכול להיות כרוך בסבל רב, ונעשה מתוך כבדות ("וינהגו בכבדות"). אנו חיים בפחד תמידי מהצל של עצמנו, אין לנו שום כלים להעריך מראש מתי נרגיש טוב יותר או טוב פחות, ומתי על סף פיצוץ... ולכן אין בנו יכולת (כמעט אמרתי "לגיטימיות"...) להתחייב לדברים ממש קטנים ופיצפוניים, שאפילו ילדים יכולים להתחייב עליהם.
ולכן אנו חיים בפחד קהל תמידי, אנו מפחדים מ"מה יאמרו", הרי אף אחד לא באמת מבין אותנו. עם כל הרצון הטוב, אין שום סיבה שבעולם שאדם שלא סובל מבעיה נפשית, ולא סבל מעולם, יוכל בכלל להבין מדוע אדם שמבחוץ נראה די רגיל, "עושה עסק" משטויות ודברים קטנוניים, כמו למשל הליכה לבית הכנסת לתפילה... או אפילו אמבטיה... יציאה לשמחה משפחתית, הכנות לשבת, וכן הלאה וכן הלאה.
ולכן אנו גם מנותקים רגשית כי אנחנו לא יכולים להכיל את הצער והעלבון הצורב הזה שמלווה אותנו ערב בוקר וצהריים. זה נראה כאילו העולם הפנימי שלנו "עצר מלכת". מחוץ הכל הולך וסוער, גועש ורועש, חי ותוסס, ואנו עומדים מהצד, חלשים, קרועים, מיוסרים, מנותקים, ובעיקר נבוכים ותוהים.
וע"כ השי"ת - אבינו אב הרחמן - מבטיח לנו באינספור פסוקים בתנ"ך "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע". כלומר אל לך לדאוג, היה בטוח שבתוצאה הסופית השי"ת ידאג שלא יחסר לך מאומה. שתצליח בדברים שבאמת באמת נצרכים לך.
אתן דוגמא אחת מהחיים שלי: הדאגה הגדולה ביותר שלי, הם הילדים שלי. זה ממש קורע אותי לגזרים שאיני יכול לדאוג להם כמו שצריך, וזה חוץ מכל הסבל הרב שיש לי עם גרושתי, שניתקה אותם ממני לגמרי במשך הרבה שנים, ואחרי שב"ה הצלחתי להיות בקשר איתם לתקופה, שוב ניתקה אותם. ואני כ"כ דואג ובוכה ומצטער ומתחנן עליהם לפני ממ"ה הקב"ה שלא יזיק להם כל הסיפור הן של הגירושין, הן של המריבות הקשות, הן של מצבי הנפשי הקשה. בדרך הטבע כמעט ואינני מבין בכלל איך הם יכולים לצאת נורמאליים!
והנה, הפלא ופלא! במבחן התוצאה (יה"ר שהשי"ת ימשיך וישמור עלי ועליהם ועל כל הדורות הבאים לעולם ועד) לא רק שהם לא יצאו פחותים מבני גילם, אלא שהבחורים שלי נחשבים מהטופ של הישיבה, מתמידים ומוכשרים, חברותיים ואהובים, המחנכים מעידים שלא רואים עליהם שום "שריטה" אפילו קל שבקלים. וכן הילדות שלי נחשבות למוצלחות ואהובות מלאות שמחת חיים. וזה ממש ניסי ניסים! אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' א' על אחת מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים הטובות וכו' שעשית עמנו!!!
אין זאת אלא ישועת ה' בבחינת "שומר פתיים ה'"! (פתי - במובן של חסר ישע, אדם שעם כל רצונו הטוב אין ביכולתו לשמור על עצמו או על מה שצריך).
מוגש באהבה ובחיבה לכל המתמודדים והסובלים!
תוקן על ידי נפש_עמוקה ב- 20/02/2013 12:35:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2013 15:09 |
|
| |
כמים קרים על נפש עייפה
תודה רבה רבה!!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2013 19:51 |
|
| |
אחינו.. תדאג להיות במעקב אצל רופא, ושהטיפול התרופתי מתאים לך, כל תרופה באשר היא, לדעתי, אם כי כמובן שדעתי אינה מקצועית, אך נראה לי שהפעולה הראשונה שהיא אמורה לחולל זה מצב רוח טוב.. שמחה, חשק לחיים, ולכל הפעולות השוטפות שהזכרת,
נראה לי שזה לא רק הרשות שניתנה לרופא לרפות, והחכמה שהוא למד במשך שנים ארוכות, זה יתכן גם חלק מהחכמה היהודית העתיקה של "מצוה גדולה להיות בשמחה - תמיד" תמיד תמיד אבל תמיד, תשמור על מצב רוח טוב, זה חלק מהסיבות לשתיה החריפה הנהוגה אצל חלק מההתוועדויות החסידיות, (שוב זה רק נראה לי, ברור שיש ענינים גבוהים אבל זה בטוח גם זה) או הארק שנהוג בהילולות אצל הצדיקים מעדות המזרח, שמחה שמחה זה דבר חשוב. תמיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2013 22:25 |
|
| |
היום הייתי צריכה משהו דחוף מהשם... הרגשתי שזה קריטי כמעט לחיות שלי, ניסיתי לבקש, אבל ליבי היה סתום כל כך ואטום מכל כיוון. חשבתי לי שלב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה, איננו דווקא לב פתוח. לפעמים לב שבור הוא גם לב אטום, וגם, כשממעמקי הקבר קראתי קה, הוא יכול לענות לנו במרחב.
לא, לא נעניתי במה שביקשתי, אבל האמונה שבה אלי, והנה - ההודעה המרגשת הזו שנותנת כל כך כח. תודה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2013 07:47 |
|
| |
נפש עמוקה
כאחד שגם חושש לילדים שלו,אני יכול ממש לשמוח בשמחתך ולברך אותך שיהיה לך תמיד רק נחת
עייפה
אני חושב שיש לב שור ויש לב שבור לרסיסים,לב אטום זה שבר על שבר
ולכן ה' עוד יותר קרוב,כגודל השבר כן גודל הקיבה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2013 13:39 |
|
| |
| somyan כתב: |  | אחינו.. תדאג להיות במעקב אצל רופא, ושהטיפול התרופתי מתאים לך, כל תרופה באשר היא, לדעתי, אם כי כמובן שדעתי אינה מקצועית, אך נראה לי שהפעולה הראשונה שהיא אמורה לחולל זה מצב רוח טוב.. שמחה, חשק לחיים, ולכל הפעולות השוטפות שהזכרת,
|
|
שלא תתנסה... זה ממש לא כך! התרופה אכן מקלה עליך (גם זה לא תמיד... אבל לפחות חלק מן הזמן), אבל היא לא מרפאת אותך לגמרי. ואל תשכח לתרופות יש גם תופעות לוואי עדינות בנפש, היא מנמיכה את אש המחלה, אבל ביחד היא מכבה גם את עצמך, כי המחלה היא עצמך... (לפחות חלק מעצמך...)
מי שלא התנסה לעולם לא יבין את מה שאמרתי על בוריו! גם לא פסיכולוג!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2013 13:48 |
|
| |
| עייפהכבר כתב: | | היום הייתי צריכה משהו דחוף מהשם... הרגשתי שזה קריטי כמעט לחיות שלי, ניסיתי לבקש, אבל ליבי היה סתום כל כך ואטום מכל כיוון. חשבתי לי שלב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה, איננו דווקא לב פתוח. לפעמים לב שבור הוא גם לב אטום, וגם, כשממעמקי הקבר קראתי קה, הוא יכול לענות לנו במרחב.
לא, לא נעניתי במה שביקשתי, אבל האמונה שבה אלי, והנה - ההודעה המרגשת הזו שנותנת כל כך כח. תודה. |
|
כשהלב אטום לגמרי, צריך לזכור שזה רק הלב שלנו. אצל הקב"ה אין שינוי ח"ו. הוא יכול לעזור לך גם כשאת מבקשת בלי לב בכלל. מה שאמרו: "עבודה שבלב - זו תפילה", ותפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, זה רק על מי שיכול לכוון, ויכול לעורר את לבו לדבקות בה' והוא נמנע מכך מחמת עצלות, אבל אונס - רחמנא פטרי'ה.
יש לזכור שהקב"ה עוזר לנו כל רגע ורגע מהחיים, גם בלי שמתפללים אליו.
משל למה הדבר דומה? להבדל בין תינוק לילד גדול. מילד גדול ההורים מצפים שיבקש יפה, אם הוא נשכב על הרצפה ובועט ברגליו, הסיכוי שיקבל את מבוקשו שואפים לאפס. לעומת זאת, תינוק, זה כבר סיפור אחר לגמרי, לא רק שכשהוא בוכה ומפריע לכולם לישון, כל המשפחה מתארגנת לעזור לו, ולנסות להבין מה בדיוק מפריע ולמה הוא זקוק. אלא אפילו כשהוא בכלל לא מבקש, הסביבה כולה נמצאת בדאגה מתמדת למענו. כל הזמן בודקים אם הוא לא נופל ח"ו אם הוא לא לוקח לפה משהו מסוכן. אם הוא ישן מדי הרבה רצים לבדוק אם לא קרה ח"ו משהו, שמא ח"ו הפסיק לנשום.
והנמשל מובן מאליו אצל הקב"ה אבינו שבשמים... הוא מצפה מאתנו ביחס לכוחותינו ולא מילימטר מעבר לזה, הוא לא דורש מאתנו דברים שאנו לא מסוגלים לעשות
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2013 13:52 |
|
| |
| תצמה כתב: | | נפש עמוקה
כאחד שגם חושש לילדים שלו,אני יכול ממש לשמוח בשמחתך ולברך אותך שיהיה לך תמיד רק נחת
|
|
אל תשכח שהכל ביד הקב"ה, הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות זה להתפלל ולהתפלל ולהתפלל. אפילו במחשבה, להרים עיניים לשמים ולקוות לה'.
אני מאחל לך הצלחה רבה בגידול הילדים בעזה"י, ושיהיה לך מהם רק נחת רוח ושמחה.
|
|
|
|
|
