מה יהיה הסוף?

אני שואב חיזוק מהסיפור של הרבי מוויזניץ שליט"א. 18 שנה הוא היה מנודה ולא היה שום סיכוי שאי פעם ישוב לוויזניץ אפילו לביקור משפחתי. רדפו אותו והשפילו אותו בצורה מזעזעת. גנבו לו את הבגדים במקווה. העיפו לו את השטריימל ברחוב. ירקו בפניו. ומה לא? כולם כבר התייאשו ממנו, בלב פנימה קיננה תקווה חלשלשה, שנראתה אז חסרת סיכויים, אולי יתרצה אביו לתת לו אישור רק לראות את פניו כאחד החסידים, אבל על הנהגת העדה מי בכלל חשב בחלומות הכי הזויים? והנה הוא יושב ברומו של עולם כמלך ישראל על כסא אביו (!!!)

נפש, שלום, אני חדש כאן וקראתי את הפוסטים שלך והתרשמתי עמוקות מתוכנם. אתה מביע היטב את הרגשותיך. יפה שאתה שואב חיזוק מכל עניין ומכל מקרה. בסופו של יום, אנו הרי חווים הרבה חוויות וקשובים להרבה מקרים וניואנסים מהסביבה, כאלו שהצליחו וכאלו שפחות, וההתבוננות שלנו לגבי הפקת הלקחים היא החשובה. 
כיהודים מאמינים בוודאי ובוודאי שהרבה יותר קל להתגבר. 

תודה על מילותיך. כל מילה טובה בכוחה לעודד ולהעניק כוח!