בין המיצרים

כבד. מעיק. עצוב. רחוק. 
מה בפנים של הימים האלו?
תשתפו?

תודה לכם.
חורבן עצמנו, חורבן הבית... הסתלקות שכינה... כל כך קשה לי עם זה. לחוש את הריחוק ואת ההסתר, את החורבן. ברור לי שמשהו כאן נובע ממקומות בנפש. אולי זו תחושת הדחיה? אבל מה, השם דוחה אותנו בימים אלו? מה קורה בהם? 

כל הבעיות הנפשיות והרגשיות,וסתם ככה כל הרדיפה שבני אדם [אפילו אלו שבטוחים ששום דבר אינו מפריע להם]רודפים אחרי הכסף אחרי התאוות ואחרי עצמם וכולי מגיע מהצורך העמוק של הנשמה להתגלות וזה דוחף את האדם ומציק לו כל הזמן,וממילא ברור שאם היה לנו בית המקדש שבו יש גילוי לנשמה [כי כידוע הפרט והכלל וכל העולם {כי האדם כולל בוכו את כל העולם}קשורים ביחד}]הכל היה שונה.

נפש עמוקה, 
תודה,
עשה לי טוב לקרוא את הדברים.

תודה דוקרנית!
שמתי לב, שבקטע הראשון יצאתי קצת לא מובן.
"כל רודפיה השיגוה בין המצרים" לפי הפירוש הפשוט משמעותו שכל רודפי היהודים השיגו אותם "בין המצרים" (כנראה הכוונה ל"בין הגבולות")
בספרים פירשו את זה על "רודפי ה'" כלומר אלו שרודפים אחר ה' כדי להשיג אותו ולא מצליחים, בשבועות של בין המצרים שה' כביכול לא נמצא בבית... בקל אפשר "להשיג" אותו.
לגבי המשמעות המעשית: כל אחד יכול לראות את זה בעצמו, שיש מצב של התרחקות שהינה התקרבות נטו... לפעמים מריבה מולידה אחדות שלא היתה קיימת לפני כן! הבכי, הצער, ההתפייסות שבאים בעקבות המריבה... מביאים לתחושת קירבה הדדית מאוד מאוד חזקה...

תודה, נפשות ונשמות. כל כך שונה ממה שמכירה בתוכי פנימה. באמת עצוב מאיפה הבאתי את הדברים על דחיה וכדומה. צריכה עוד לחשוב ולעיין הרבה בדברים שבתוכי. תודה גדולה.