| נשלח ב-30/6/2014 01:49 |
|
| |
תחושה של סוף
בשנים האחרונות, ומיום ליום זה רק הולך ומתחזק, מתבססת אצלי התחושה של חיים על זמן שאול, כאילו המציאות המוכרת עומדת לפני סיום. יותר מדאי אסונות וטרגדיות, מלחמות וטרור, איומים פנימיים וחיצוניים, חוסר יציבות אזורית ועולמית, מתחים ופילוגים חברתיים עכורים, ירידת ערכי המוסר וזילות הערכים הבסיסיים ביותר, אובדן תחושת הבטחון האישי והכלכלי ואובדן האימון בכל המערכות הקיימות כמעט, המהירות העצומה בה מתרחשים המאורעות מבלי זמן מספיק לעכל ולהפנים, ים המידע, מירוץ מטורף, חוסר שקט, בלבול גדול. כולם כולם מתנקזים אל הרגשה שתמונת העולם המוכרת עומדת להתפוגג, ואנו לא הולכים לקראת משהו טוב יותר אלא לקראת כאוס
יוצא לי לחשוב על זה די הרבה, ואני שואל את עצמי האם אני רואה רק מהרהורי לבי בלבד, האם זו בעצם רק תמונת עולמי הפרטי והמציאות הנפשית האישית שעל פיה אני נותן פרשנות לאירועים הכלליים? או שמעבר לכך ישנה באמת מגמה אמיתית כזו במציאות הסובבת והיא כתמונת ראי משפיעה עלי יחד עם שאר בני האדם? מאד קשה להבחין בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי. מכמה בני אדם התרשמתי שהם מרגישים דברים דומים.
האמת שבאפשרותי להצביע על הרבה גורמים מהעולם האישי שיכולים להסביר את התחושות האלו. למשל, יקיצה כואבת מההסתכלות הילדותית הנאיבית והתמימה על המציאות, התפכחות מאידיאלים של איך המציאות אמורה להיות ותהליך הפנמה של המצב לאשורו, חשיפה מוגזמת לאמצעי התקשורת, יכולת בלתי מספקת להסתגל לשינויים מהירים, אופי פסימי מדאי, ספקנות וחיבוטים בעניני אמונה, הפחד מהמוות ושאר פחדים עמוקים שנטועים בנסיבות החיים האישיים, או אולי תקוות כמוסות וציפייה למציאות אחרת, ועוד. כל זה מיתרגם לתחושות שמשלימות ככפפה ליד ומזינות את המתח המשיחי שכבר מגיל קטן נחשפתי וכוונתי לקראתו.
בפרספקטיבה היסטורית, כמעט מכל הבחינות, המצב העולמי, הלאומי, והאישי, הרבה יותר טוב מבעבר (אפילו העבר הדי קרוב, 70 שנה אחורה), אבל משום מה התחושות מספרות סיפור אחר, שבאמת קורה בעולם הממשי משהו חסר תקדים ושהעולם הולך לקראת הבלתי ידוע
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2014 07:51 |
|
| |
נשמה תועה
כתבת יפה ונכון כל כך. דע לך שאני חש בדיוק כמוך. ומוסיף על זה שרק ה' שומר עלינו מנפילה לאיזו פחת. כלי ההשחתה (מאז גילוי פצצת האטום וכל שכן לאחר שאר כלי השמדה) יכולים להרוס ברגע ובקלות ואילו היכולת האנושית לשאת ולהתחשב יורדת כמעט לאפס, והשנאה בין עמים ותרבויות מחריפה. שנאת הזר ורמיסתו הפכו לערך. ואנו מוקפים אויבים.
ומצד שני, כפי שכתבת, יש ברכה גדולה בעולם. הטכנולוגיה מאפשרת לנו שפע של פנאי ויכולות ייצור המזון, במקומות שזכו, מאפשרות לכל אדם המסתפק במועט להקדיש את עצמו למחשבה, למצוות, ללימוד, לנתינה לזולת.
כמדומה שכאן כדאי ליישם את עצותיהם של חכמינו.
במופלא ממך אל תדרוש.
אל תחקור על העתידות.
חיה את היום. עשה מצוות. עשה טוב לעצמך, לסביבתך, למשפחתך. אם אתה פוחד, התפלל. הפוך את החששות לתפילה לה' (תפילה פרטית בכל עת ובכל שעה כי ה' מקשיב לנו תמיד).
זה לא יפתור את כל הפחדים, אבל יתן לנו כלי להתמודד עמהם.
וכבר דרשו חכמים את הסיפור היפה על רבי עקיבא, שהיה בא בים וטבעה ספינתו, והיו חכמים בטוחים שאבד בים. ובסוף יצא אל היבשה. והסביר במשפט אחד: כל גל וגל שבא נגדי הייתי מנענע לו בראשי.
כלומר, כאשר בא הגל, יש להתמודד, ובדרך כלל זה על ידי הנמכת הראש. לא על ידי עימות אלא על ידי ויתור וקבלה של ההכרחי.
והוסיפו שרבנו רבי עקיבא לא התמודד עם העתידות, עם הגלים שיבואו, כי אז היה מכלה כוחו בדאגות. אלא התמקד בהווה ובחתירה אל היבשה.
וזה משל לחיינו. החיים שוצפים עלינו בגלים. די לנו אם נתמודד עם הבעיות האמיתיות שלנו בחיי יום יום. לקום בזמן, להתפלל בכוונה כאשר זה אפשרי (לא כל תפילת 18 בבת אחת, למשל, ולא לייסר עצמנו כאשר איננו מצליחים), להאיר פנים לאחרים וכל שכן לא להתרעם עליהם בגלל שאינם מבינים שאנו שקועים במחשבה על הדברים שעליהם עומד העולם. ועוד ועוד. כל אחד במקומו ובפינתו ועם התפקידים אשר חנן אותו האלוקים.
וה' הטוב בעיניו יעשה. ומוטב ליפול ביד ה' מאשר בידי בשר ודם. ועל כך תהיה תפילתנו. ועל בקשה לרחמי שמים כי לא תמו.
וחשוב מאד לא להתייאש מן הרחמים ולזכור שה' דן את העולם בטוב וברחמים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 21:26 |
|
| |
נשמה , הדברים שלך שבאים ממקום מאד אישי מקבלים תהודה מאד אקטואלית בימים טרגיים אלו וגם לך מיימוני תודה על ההשקעה בכתיבת דברי החיזוק בשורות טובות וישועות
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים אלעד, ירושלים
0526346334 [email protected]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2014 16:49 |
|
| |
תודה רונית
תודה מיימוני, הפירוש על רבי עקיבא יפה ומחזק, כך גם בגמרא (ברכות ט ב) "אהיה אשר אהיה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות, אמר לפניו רבונו של עולם דיה לצרה בשעתה, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אמור להם אהיה שלחני אליכם". הקב"ה הודה כביכול למשה והסכים אתו על כך.
בשורות טובות
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 19:30 |
|
| |
המילים עוזרות ממש בימים המחרידים האלו. איך עוד מתמודדים עם חרדה? לילדים ולמבוגרים....
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2014 21:35 |
|
| |
אתם מוזמנים לשתף מהם הדברים שמרגיעים אתכם גם חוויות שאתם עוברים בימים אלו
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים אלעד, ירושלים
0526346334 [email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2014 20:20 |
|
| |
מה רע בזה שהעולם צועד לקראת כאוס כלשהוא? הגויים מאמינים באפוקליפטה. אנחנו מאמינים בגאולה. לא קראתי בעיון את השורות כולן אבל ידוע שכאשר ירצה הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל הוא ימתח חבל מצידו האחד של העולם לצידו השני וכל הבריות יאחזו בו. החבל יטולטל תחילה חלש ובהמשך חזק יותר ויותר עד שרק מי שיחזיק ממש, אבל ממש חזק, ישרוד. אני מחכה. מחזיקה את החבל בידיים שלי. מרגישה אותו מיטלטל. רואה ידידים וידידות שאחיזתם נחלשת אבל עושה הכל על מנת להיות מאלו שיהיו "שם" כשהחבל יירגע. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2014 18:18 |
|
| |
לא אכחד, עם כל האכזריות שכרוכה בזה, לעיתים אני נכנס להלך רוח קיצוני מסוג זה ו"משתעשע" בדמיונות של כאוס ואפוקליפסה, הרס טואטאלי של הציוויליזציה, אדמה חרוכה עד סוף האופק, הצצה אל הראשוניות הבסיסית והמזוקקת של ההוויה במערומיה, ננסיות חסרת אונים מול הכוחות הקמאיים האדירים הגועשים של הטבע, פראיות חייתיות... כמובן בתנאי שאני נשאר חי מספיק זמן כדי לחזות ולחוות את זה... וגם החורבן מוכרח להיות כללי, דמיון של המוות הפרטי כשהשאר ניצב על מתכונתו הוא נדוש חסר מעוף והוא מוציא את כל העוקץ..
באופן פרדוכסלי דמיונות כאלו מעוררות את יצר החיים באופן כלשהו, תקווה משונה מרימה ראש, ושחרור מתפשט באברים.
כמובן שבהמחשה לעצמי מהי המשמעות הריאלית של הרס טוטאלי אני נחרד ומיד "חוזר בי"...
אני מאמין שזה משל למה שמתחולל בתוכי באותו זמן כשמבקרים דמיונות מסוג זה, סיפור של כמה לא טוב לי ועד כמה אני משתוקק נואשות לשינוי, לחיים מסוג אחר
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2014 20:26 |
|
| |
| נשמה_תועה כתב: |  |
לא אכחד, עם כל האכזריות שכרוכה בזה, לעיתים אני נכנס להלך רוח קיצוני מסוג זה ו"משתעשע" בדמיונות של כאוס ואפוקליפסה, הרס טואטאלי של הציוויליזציה, אדמה חרוכה עד סוף האופק, הצצה אל הראשוניות הבסיסית והמזוקקת של ההוויה במערומיה, ננסיות חסרת אונים מול הכוחות הקמאיים האדירים הגועשים של הטבע, פראיות חייתיות... כמובן בתנאי שאני נשאר חי מספיק זמן כדי לחזות ולחוות את זה... וגם החורבן מוכרח להיות כללי, דמיון של המוות הפרטי כשהשאר ניצב על מתכונתו הוא נדוש חסר מעוף והוא מוציא את כל העוקץ..
באופן פרדוכסלי דמיונות כאלו מעוררות את יצר החיים באופן כלשהו, תקווה משונה מרימה ראש, ושחרור מתפשט באברים.
כמובן שבהמחשה לעצמי מהי המשמעות הריאלית של הרס טוטאלי אני נחרד ומיד "חוזר בי"...
אני מאמין שזה משל למה שמתחולל בתוכי באותו זמן כשמבקרים דמיונות מסוג זה, סיפור של כמה לא טוב לי ועד כמה אני משתוקק נואשות לשינוי, לחיים מסוג אחר
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2014 23:54 |
|
| |
ניסיתי להעמיק וזו שאלה קשה מבלי להכנס לכך עד כמה טובים הסיכויים, ואם יש מדד למהו בר ביצוע ומהו בגדר פנטזיה. השינויים שהייתי רוצה לעשות (יותר נכון שהם יקרו לבד..) הם בעיקר בעצמי, ברמת האישיות ובמצב הנפשי. שינויים פנימיים. בגדול, כותרת כללית מאד, ששם הייתי שמח לראות את עצמי, הייתי רוצה להבריא, להיות לפחות רוב הזמן נינוח עם עצמי, ואם להעיז יותר אז לאהוב את עצמי. כדי להגיע לשם בטח נפתחת רשימה ארוכה ומפורטת של תהליכים שלבים וכו' וכו' שיש לעבור/לעשות. (יש ועולה תקווה/פנטזיה מודחקת שניתן "להשיג" תפיסה חווייתית חדשה של המציאות, כך שלא באמת צריך להשתנות רק להשלים עם עצמך.. במילים אחרות אולי "להיוולד מחדש") מה לעשות זה תיאור מאד פשטני, זה מה שהצלחתי לדלות מעצמי כעת
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2014 17:11 |
|
| |
| נשמה_תועה כתב: |  |
ניסיתי להעמיק וזו שאלה קשה מבלי להכנס לכך עד כמה טובים הסיכויים, ואם יש מדד למהו בר ביצוע ומהו בגדר פנטזיה. השינויים שהייתי רוצה לעשות (יותר נכון שהם יקרו לבד..) הם בעיקר בעצמי, ברמת האישיות ובמצב הנפשי. שינויים פנימיים. בגדול, כותרת כללית מאד, ששם הייתי שמח לראות את עצמי, הייתי רוצה להבריא, להיות לפחות רוב הזמן נינוח עם עצמי, ואם להעיז יותר אז לאהוב את עצמי. כדי להגיע לשם בטח נפתחת רשימה ארוכה ומפורטת של תהליכים שלבים וכו' וכו' שיש לעבור/לעשות. (יש ועולה תקווה/פנטזיה מודחקת שניתן "להשיג" תפיסה חווייתית חדשה של המציאות, כך שלא באמת צריך להשתנות רק להשלים עם עצמך.. במילים אחרות אולי "להיוולד מחדש") מה לעשות זה תיאור מאד פשטני, זה מה שהצלחתי לדלות מעצמי כעת |
|
מה שאתה בעצם צריך זה לעשות סדר בדברים. איפה היית בעבר, מה חווית בו, כיצד התמודדת אז וכיצד זה משפיע על ההווה והעתיד שלך. אח"כ לחשוב על העתיד. לאן אתה מעוניין להגיע ומי יכול לתת לך את הכלים כדי להגיע למטרה. כשאדם ממוקד לעבר מטרה מסויימת קל לו יותר לסדר את הברדק בראש. לא תמיד הפתרון הוא טפול פסיכותרפיסטי. לעתים מספיק אימון אישי (קאוצ'ינג) וכהנה... בהצלחה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2015 08:19 |
|
| |
ברגע שתשלים עם מי שאתה איך שאתה ותפסיק להכריח את עצמך להשתנות הלחץ והמתח יחלשו קצת. תמצא לך כמה פעילויות, קטנות אפילו, כמו למשל לקשור טליתות לגרוס בתורה לטבול במקוה (מומלץ מאוד) לדבר עם אנשים ולמצוא חבר קרוב שתוכל לקבל ממנו כח ולתת לו כח. זה יכול לחזק אותך במידת מה.
|
|
|
|
|