| נשלח ב-21/9/2014 00:45 |
 |
| |
האם תשמח כשאמות ?
שבוע טוב לכולם.
יש לי בן בגיל 6 וחצי
בשפה המקצועית אפשר לקרוא לו "ילד מאתגר" בשפה יותר פשוטה "ילד קשה"
לא ממושמע, צועק כשרוצה משהו, מתקשה להתרכז בלימודים וכו'
היום הוא שאל לאשתי, האם כשאמות תגידו יששש ?
ברור שהוא יודע שאין לנו (ההורים) חיים קלים איתו, אבל עד כדי כך, שהוא יחשוב שאנחנו רוצים להפטר ממנו ? נכון שכועסים עליו די הרבה על הצרות שהוא עושה תמידין כסידרון כמו מריבות ומכות עם כל מי שבא בסביבתו, אבל אנחנו גם מעריפים עליו טונות של אהבה, למרות שהוא כבר גדול יחסית, אנחנו מחבקים אותו ומנשקים אותו ואומרים לו כמה שאנחנו אוהבים אותו וכו'
או שהוא בכלל לא חשב על מה שהוא דיבר ולא להתעמק בזה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:15 |
|
| |
טינה זהו דבר שזוכרים יותר מכל.
קח דוגמא משני מקרים שונים, במקרה הראשון אדם פלוני עשה לך טובה גדולה, נניח שביטאת את ההערכתך על פועלו (דבר שרוב רובה של האנושות לא עושה) אבל אחרי תקופת זמן תשכח את טובתו.
לעומת במקרה השני עשה לך אדם אחר עוול כלשהו הרי שבדרך כלל תזכור לו זאת לזמן רב.
הוא הדין לעניניינו הילד שלך מיטיב לזכור את הדברים שהוא מסתכל עליהם כעוול שאתם כביכול עושים לו, אך את הדברים הטובים הוא ממהר לשכוח.
איך שלא יהיה הייתי ממליץ לך ללכת איתו לייעוץ מקצועי, ואאחל לכם אושר ונחת עד בלי די.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2014 08:00 |
|
| |
שלום וברכה,
השאלה של הילד מלמדת ראשית שהוא עסוק במוות. גם אם הוא לא יושב וחושב על המוות במודעות, זה קיים שם.
עיסוק במוות הוא טבעי ונורמטיבי ומתחיל בסביבות גיל 4 ומתפתח עם השנים לתפיסה בוגרת ובשלה של המוות .
עם זאת, לפי התיאור שלך נראה כי לילדך יש קושי גדול בוויסות רגשי ובלשאת תסכולים. האם יש לו התנהגויות מסכנות? כמו טיפוס או הליכה במקומות מסוכנים? האם הוא מאובחן ADHD?
כאשר רואים ילד משתולל צריך להבין שהוא מרגיש בפנים השתוללות רגשית דהיינו סערה רגשית .ילדים עם קשיים אלו שבאים לביטוי בקשיי התנהגות מאד חרדים מהסערה הפנימית הרגשית שהם חווים. כך שהמחשבה של מוות היא יותר זמינה והיא תוקפת אותם מבפנים ללא יכולת לוויסות ולהכלה.
ישנם מצבים בהם הילד נשאר לבד עם חרדת המוות ללא יכולת לשתף מישהו אחר . במקרה שלכם נראה כי הילד הרגיש שיש מי שמקשיב, הוא הרגיש מספיק בטוח להביא את המחשבה הכי איומה לפניכם והאמין שתוכלו לעזור לו. למעשה, בדרך זו ילדך פונה אליכם לעזור לו להירגע ולווסת את המחשבות החרדות התוקפות אותו.
אני מציעה לכם לפנות להדרכת הורים שתעסוק בהקניית כלים איך לעזור לילד להירגע, לווסת עצמו ולהכיל את החרדות השונות.
בברכת שנה טובה
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2014 00:21 |
|
| |
תודה לעונים.
אני ואשתי באמצע לברר מה בדיוק יש לו.
התמזל מזלי, שבית חולים מהחשובים באירופה מתעניינים בו והם בודקים אותו בכל מיני בדיקות.
הם מצאו אצלו פגם בגן, סוג פגם או בסוג גן שבעולם הגנים אין עדיין שום מידע על זה (הם בקשר עם כל בתי חולים המוכרים בעולם, הם הסברו לי שיש כזה בנק במחשב של כל סוגי הבעיות שקיימים ויש מידע עליהם)
בכל אופן, הם בודקים אם יש קשר בין התנהגתו לפגם שהם מצאו, ולפי זה הם יחליטו איזה טיפול להציע לנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2014 14:34 |
|
| |
אני מתארת לעצמי שזה מאד עוזר לדעת שאתם נמצאים בידיים מקצועיות ושעושים את כל המאמצים להבין את מה שעובר על הילד
תודה ששיתפת אותנו ונשמח לשמוע את ההתפתחויות
בשורות טובות
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
טיפול אישי, זוגי והדרכת הורים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2014 20:14 |
|
| |
ראשית אני בטוחה ששאלה כזו מילד היא אגרוף לבטן. זה מצביע על כך שהילד מרגיש מיותר בבית. בתור ילדה שהרגישה כזו אני מזדהה עם הילד עד עמקי נפשי. אני זוכרת את עצמי מתחבאה במקומות שונים בבית כדי לשמוע שמחפשים אותי. במקרה הטוב לא היו מחפשים בכלל. במקרה הפחות טוב היו מפטירים הא. היא שוב רוצה צומי. היום אני אישה בוגרת. מצולקת נפשית ברמה שאיני מאמינה שיכולה להרפא איי פעם. אבל את הילדים שלי אני מגדלת אחרת. נותנת להם את כל האהבה הצומי והצרכים הנפשיים שאני לא קיבלתי. אז נכון, עכשיו קשה לכם איתו. אבל לפחות תטפחו לעצמכם על השכם שאתם עושים הכל בעבורו. רוב ההורים מעדיפים לטטאות בעיות מתחת לשטיח ולהעלים עין מקריאות מצוקה של ילדיהם. אשרייכם וה' יחזק ידיכם. חיבוקים סי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
