עזרה בתמיכה כשטיפול תקוע

הכיוון שרציף העלה הוא כיוון אפשרי .

בתרפיות הללו דוגלים להיות צמודים למטפלים ,וכל שינוי הוא קושי של המטופל... 
אבל לפעמים הקושי, הוא קושי אמיתי 
ישנה אפשרות לדבר עם המטופל על הרגשותיו אצל המטפל ורצונותיו! כן יש לו רצונות ,וזכותו .
ישנה אפשרות לברר על המטפל ,בלי שהמטופל ידע 
נשמע שהאדם זקוק לאמפתיה ,ומשפטים כמו שציינת הם לא מאד אמפתיים ,אולי מכיון שהטיפול מתקדם , אז מצפים ממנו לבדוק עם עצמו ,אבל אולי הוא לא בשל לכך ?

במצב של חוסר התקדמות משמעותית , שנה היא זמן מספק כדי לבדוק טיב של טיפול 
אפשר להתיעץ עם אנשי מקצוע על אנשי טיפול מתאימים אחרים . 
זה יכול להיות גם ענין של כימיה . 
או מטפל שלא משדר אמינות , ואם הוא דיבר מאחורי גב המטופל שמעל גיל 18 ,אז הוא לא אמין !

אולי במקביל שיקח טיפול צמחי כמו פרחי באך או הומיאופתיה , דבר שיקל על התהליך ? 
לפעמים קניזיולוגיה,מח אחד  פותח משהו שמאפשר לטיפול לזרום טוב יותר .

אציין נקודה שנשמע שהמטופל בודד יחסית , והוא זקוק לטיפול תומך ,למשהו שיתן לו כח לעבור טיפול שדורש ממנו.. 

בהצלחה !

יועצת שלום,

כללית כשטיפול תקוע , קשה להעריך ולשקול מבלי להכיר את המקרה ולכן לרוב לא אעשה זאת.  אך במקרה הנוכחי יש פה התייחסות של מטפל לא מכבדת, לא שומרת ופוגעת בתחושת העצמי  האמינה והמהימנה של המטופל. לא מפליא שהוא נכנס לדיכאון.

שתי ההתנהגויות של המטפל שאת מתארת הן לא אתיות ולהן השלכות חמורות על מצבו הנפשי של הקרוב לליבך.
כל מטפל חייב לשמור על סודיות המטופל. זה האלף בית בטיפול. כשל חד פעמי הוא לא בסדר אך עשוי לקרות כבני אנוש. את מתארת שהדבר קורה לא פעם וחמור מכך המטפל לא לוקח אחריות ומטיל חזרה על המטופל כאילו הוא זה שלא בסדר. 

במצב כזה שבו החוויה של המטופל לא רק שלא מקבלת הכרה על ידי המטפל, אלא הופכת לבעייתו (שהוא מתקרבן ומתמסכן) יוצרת בתוכו בלבול אשמה (של קרבן ולא מתקרבן) ושהופכים די מהר לדיכאון פנימי. 

חשוב להעביר לו את המסר שהוא צריך להקשיב לתחושה שלו. ושזה אכן לא בסדר מצד מהמטפל להתנהג כפי שהתנהג.

חשוב שהוא יהיה בטיפול אצל איש מקצוע קליני (שעובד בגישה דינמית של ויניקוט, יחסי אובייקט ופסיכולוגית העצמי) 

טוב שיש לו אותך 

בברכה

_________________

ראשית תודה רבה על התגובות.
אני שמחה מאד לשמוע עוד דעות ולומדת מכך.
אני מבינה שההרגשה שלי שמשהו לא נכון קורה היא כנראה נכונה,
השאלה היא מה ניתן לעשות?

ואני אנסה לפרט קצת.
האם נכון לעודד את האדם לעזוב את המטפל ( מצד אחד הוא כבר התחיל תהליך והייתה עבודה על הנושא, מצד שני הטיפול עכשיו תקוע, בעיקר סביב האמון) ואני לא בטוחה אם אני יכולה לקחת אחריות על מהלך כזה, בעיקר שלא בטוח לי בכלל שהאדם יסכים בהמשך ללכת לטיפול נוסף.
האם נכון לעודד את האדם לפתוח זאת שוב עם המטפל- הוא עשה זאת כמה פעמים והפעם האחרונה היתה מאד משמעותית כי הוא אמר באמת את כל מה שהוא מרגיש, מצד שני הוא לא הרגיש שהמטפל מצליח להיות אמפתי כלפיו, וחשוב לציין שמדובר במטפל מקצועי מאד עו"ס קליני, אדם מבוגר עם המון שנות ניסיון לטיפול בנושא הזה. הסיכום של המטפל מהפגישה הזאת היתה שמה שנאמר מאד חשוב והוא ישמח שמעכשיו הם ידברו ברמה הזאת של השיח, אך כמות כוחות הנפש שהדבר הזה לקח מהאדם היתה עצומה, הוא היה מפורק אחר כך כמה ימים...

והשאלה לגבי- עד כמה נכון שני אהיה מעורבת בעניין ( בעיקר סביב ניסיון לשמור על האדם הזה), אני מרגישה אבודה לחלוטין בתוך המצב הלא פשוט הזה שכאמור נמשך כבר שנה...מצד שני אני מרגישה שזו חובתי לשמור עליו מאחר ואין אף אחד כרגע ששומר עליו והוא במצב לא פשוט בכלל. 

תודה רבה!!

שוב תודה לכם!

יועצת, אני חושבת שמה שחשוב כרגע זה לעזור לו להשיב לעצמו את האמון שלו בעצמו.

אני לא חושבת שמישהו יכול להחליט לו  ואדרבא אסור שזה יקרה. לא סיפרת מה הסיבה בגינה פנה לטיפול, אך אני מבינה שהוא 'נשלח' לטיפול על ידי בני המשפחה. המטפל מתוך 'כוונות טובות' מספר עליו ללא רשותו. כאשר הוא אוזר אומץ ומביא את עצמו בצורה משמעותית הוא מתפרק תחת מתקפה שהוא מתמסכן וכו'

כל זה אינו מוסיף לתחושת העצמי שלו כאדם אוטונומי, בעל מחשבה ודעה שרירה וקיימת. (תחושת עצמי שנגזלת כשאדם בדיכאון)

לכן, כחברה אני חושבת שהדבר הנכון ביותר זה לנסות לברר איתו מה הוא היה רוצה לעשות, ומה הוא חושב שהדבר הנכון ביותר. עצם הפניה אליו , מעבירה מסר שאת מאמינה בו ושהוא מסוגל לחשוב את הדבר הנכון עבור עצמו. בתוך זה לחזק בו את התחושות שלו שמבטאות רצון לשמור על עצמו. את הזכות והרצון לקבל טיפול הולם ומכבד וכד'. לגלות הבנה לקושי לעזוב מטפל לאחר שנה. כמה קשה לפעמים לעשות את המעשה הנכון .
כחברה, את יכולה להביע את דעתך ואפילו נכון הדבר אך לזכור שבסופו של דבר הוא אדם בוגר גם אם הוא במצב קשה צריך לתת לו את הכוח והאמון שהוא יכול. בד בבד, את פה ללוות אותו ולעזור לו אם הוא רוצה. אפשר להציע לו ללכת להתייעץ עם איש מקצוע נוסף כדי להבין יותר את מה שקורה בטיפול ביחוד לאור זה שהוא בעצמו מרגיש שהמטפל שלו לא אמפתי וכו'. יתכן, שדברים יתבהרו לו במפגש ייעוץ זה. מה שכרגע קשה לו ולך בתוך כל זה. את יכולה לשתף אותו ברגשותייך כפי שתיארת שמצד אחד את מרגישה כמוהו שמשהו לא נכון קורה כלשונך, אך מנגד את לא יודעת מה נכון לעשות. 


מה דעתך על הכיוון הזה?
בברכה

_________________

אני מרגישה צורך להודות לך באופן אישי, אני קוראת את ההודעות שלך והתגובות המכבדות, הרגישות, האמפתיות והזהירות שלך מעוררות הערצה.
זה לא מובן מאילו בכלל להיות מסוגלת להרגיש ככה אנשים דרך הודעות בפורום.

אני שמחה שנתת מקום להרגשה שלי שאכן קשה מאד ( ולא, אני בכלל לא חברה, אני בת זוג). 

מאחלת לך שתמיד תהי מהעוזרים ושתהי שליחה טובה עבר אנשים שנמצאים במצוקה

שוב תודה רבה

אשמח עדיין לשמוע אם יש למישהו משהו נוסף להחכים אותי.