מתגעגעת

נראה לי שמה שהופך את החברות שלכן למיוחדת זו עצם העובדה שאתן נורא רחוקות אחת מהשנייה. בגלל הריחוק יש לך רצון עז לפגוש אותה, אם היא הייתה גרה לידך לא הייתה לך תשוקה כזו. יש לי תחושה שחברות כזו תחזיק מעמד להרבה מאוד זמן.

שלום לך,
אני מבינה משאלתך שלא קל לך וזה לא סתם. געגועים הוא אחד הרגשות החזקים שלא פשוט להכילם. הוא כרוך בכמיהה , תשוקה, וכאב של חסר ואובדן.
אני לא יודעת אם יעזור לך לדעת, שגעגועים הם חובקי עולם, אנו פוגשים בהם כמעט בכל מערכת יחסים קרובה ובכלל לא רק כלפי אדם אלא לארץ, לילדות המוקדמת כנוסטלגיה.. . הרבה נכתב על געגועים, שירה, ספרות, מחזות וכו'. 
לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
 
הגעגוע למישהו , למשהו ובמקרה שלך  לחברה הטובה, מפגיש אותנו עם משהו מאד קדום וראשוני של "יחד" שחווינו בראשית חיינו ואנו שואפים אליו לחזור אליו בכל  עת. אך כפי שניכר מדבריך יש בו גם כאב של אובדן , משהו טוב שהיה ואיננו.
"מה לעשות?" את שואלת . יכול להיות שיעלו פה כל מיני עצות מעשיות, וזה עשוי לעזור ולהקל. אך בעיקר מה שחשוב, זה לא לפחד מהרגש, לתת לו לגיטימציה והכרה ודרכו לנסות להכיר את עצמך ואת הקשר שלך עם החברה ובכלל. כאשר יש מרחב נפשי לחשיבה על רגשות , הרגשות פחות מורגשים בעוצמה ופחות סוערים וממילא פחות כואבים.  אנשים כותבים שירים על הרגשות בכלל ועל געגועים בפרט כדרך לבטא את הרגש, לתת לו מקום בלב, בנפש, בתודעה. הדרך היא לא לברוח מהרגש אלא למצוא לו מקום בתוכך. זהו לא פעם תהליך רגשי ולא טיפ או טריק. אבל בדרך הזו הנפש גדלה, מתרחבת וצומחת ומאפשרת לאדם להתמודד עם עוד חוויות של חסר ואובדן. צמיחה כרוכה בכאב, אך גם מפחיתה אותו.
אני מקווה שתוכלי לצמוח מהכאב
בברכה,

_________________