אני בדרך לנוירולוג.
כרגיל האוזניות תחובות עמוקמוק באוזניים ואני מקשיבה או בוהה או שניהם יחד.
מי שרץ לי בלופ עכשיו זה יהודה פוליקר. הרגע הזה ספציפית הוא שר "יורם" אבל המילים שנתקעו לי באוזניים הן מאחד השירים הקודמים, "איך קוראים לאהבה שלי".
והשורה היא:
וזאת בועה מאוד קטנה
זה אני וזה אתה.
זה לא זהב זה סתם נוצץ.
וזאת בועה שאם תגע היא תתפוצץ.
ו' החיבור היא מוטיב חוזר בשיר הזה אבל לא זה מה שחשוב אלא המילים.
זאת בועה מאוד קטנה.
זה לא זהב, זה סתם נוצץ
זאת בועה שאם תיגע היא תתפוצץ.
זוכרים את מפריח הבלונים?
הכוסית הצרה הזאת שממלאים בה סבון , ובפקק שלה היה תקוע מוט עם עגול חלול. טובלים את המוט בכוסית ונושפים צרור בועות או בועה אחת גדולה. תלוי ברצון ובמאמצים.
אני זוכרת את עצמי נושפת לפעמים בעדינות ולפעמים חזק. צופה על הבועות המשייטות. לפעמים קוראת להן שמות. לפעמים הייתי נושפת אותן על השיש ואז משחקת איתן בזהירות. מאחדת או מפרידה אותן באצבעי הקטנה.
בועה אבא. בועה אמא. בועות ילדים ובועות תינוקים.
אמא 'יולדת' בועות בלחיצה. בועות מתלכדות זו אל זו במהלך בלתי מסובך ויוצרות בועה אחת שמנה.
אפשר להסיע אותן על השיש בנשיפה, אפשר לעשות תאונה.
הכי אהבתי לחשוב מה הבועות חושבות עלי. בטח הן שונאות אותי כשאני ככה גוהרת מעליהן ומשחקת להן בלבבות.
אבל בתכל'ס, הן בסה"כ בועות.
במעיכה או מחיאת כף הן מתפוגגות ואינן.
חשבתי על המשך השיר- אלה הם חיינו בזמן האחרון.
ולא רק בזמן האחרון.
אלו הם החיים שלנו.
מורכבים מבועות. חלקן מחזיקות מעמד זמן רב וחלקן מתפוצצות מייד.
יש בועות שמשייטות על משטח החיים, ואנחנו בתוכן או צופים בהן מבחוץ.
יש בועות קשיחות, כמו אלה שיוצרים עם קשית ומשחה, שמחזיקות מעמד הרבהההה זמן. ויש בועות שמעופפות למעלה גבוה וההתפוגגות שלהן מביאה איתה צניחה כואבת.
אבל בניגוד למשחקי הבועות הדמיוניים שלי כילדה, הבועות של החיים הן אמיתיות.
שקריות ואמיתיות.
יש בועות שמגנות עלינו מפני עצמנו או מפני המציאות.
בועות אחרות הן חלומות שלפעמים מתגשמים ולפעמים מתפוגגים.
יש בועה שאנחנו חיים בה, ויש בועה שהקרובים לנו חיים בה והבועות משיקות זו לזו, מתגלגלות יחד אך לא תמיד מצליחות להתאחד לבועה אחת.
יש את אלה שלא יודעים שהם בתוך בועה והם רצים בה. בטוחים שהם מתקדמים כשבעצם הם רצים סביב הזנב של עצמם.
יש בועות ריקות מתוכן ויש כאלה המשקפות את הפנים שלנו בעיוות קמור.
בועות. סתם מילה מסתם שיר שהולדה סתם מחשבות ושאלה אמיתית אחת.
איזו בועה אני?
