אין כלום

אבל מי אמר שהם מחליטים אני לא מבינה. קודם כל אם במשך תקופה ארוכה את בלווי הפסיכיאטר צועדים באופן אחראי לכיוון של הריון אז מה עכשיו פתאם המכון הזה שהם חדשים בתמונה אומרים לא. ולמה זה נראה לי שיש כאן רבוי התערבויות תקני אותי אותי אם אני טועה. אבל את הסוף לא הבנתי ונראה לי שכתבת ממש בסערת רגשות, כי פתאם כתבת אני עושה מאחורי הגב שלו, הוא אמנם מסכים להחליף אבל הגוף שלי מגיב גרוע, אז לא ברור... אולי בעצם כן כולם סביבך תמימי דעים שזה עדיין לא הזמן? ואיך את עכשיו? מה עוזר לך להרגע מהיום הזה?

האמת שאני רוצה עוד ילד משתי סיבות. אחת, כמו כל אמא שמצפה לפרי בטן. והשניה כדי לחוות חוויה מתקנת עם ילד חדש כשאמא שלו בריאה ומתפקדת.
כבר שנים שהפסיכיאטר אומר לי לא לנסות כי אני עדיין לא יציבה, אבל לפני תקופה הוא אמר שאפשר לנסות להחליפ את הכדורים המזיקים לעובר, בכדורים אחרים. אני לא חיכיתי להוראות שלו ועליתי במינונים של הכדור החיובי והורדתי במינונים של השלילי להריון. אבל כשהיתי בראיון, התנגדה הפסיכיאטרית המנהלת לכל רעיון של הריון. היא אמרה שזה יגרום לי לחוסר יציבות, אשפוזים,,וככה לא אוכל להתקדם בטיפול שהם נותנים ואין טעם. היא אמרה שאם אני לא יורדת מהרעיון, היא לא מקבלת אותי.
גם הפסיכיאטר שלי לא שש בכלל, אבל שיגעתי אותו. בעצם כל הצוות שמטפל בי טוען שזה לא הזמן אבל אני כל כך משתוקקת.
איך אני עכשיו?
עדיין המומה ולא מעכלת, אבל אני שמחה לעשות שאיבת ביציות, ככה אני אהיה בטוחה שהגיל לא יחבל בנסיונות. התחלתי ללמוד זוהר, זה נותן לי כוחות ואמונה.

אני הכי מתעיינית בספרי אמונה. על הזוהר שאלתי רב והוא אמר בתנאי שאני לא חופרת בהסברים. ויש לי נשמה גבוהה יותר, לכן הסבל הגופני שלי מוגבר את פרקי השיעורים של הרב גלינסקי, למדתתי בע"פ מפי אבי מורי. שהיה תלמיד מובהק שלו ובכל מוצ"ש הוא ועוד כמה אברכים היו מתקבצים לשיעור. אני מתענינת במיוחד בספרי אמונה ומלכות ה'