| נשלח ב-25/2/2010 22:39 |
 |
| |
מסכימה איתך שאבחון הוא לא פתרון...
אבחון הוא אחד מהכלים שניתן להשתמש על מנת להגיע לפתרונות שונים.
(מיועד בעיקר כדי שלא כל מורה או מלמד יקבעו לבד, עפ"י דעתם האישית האם הילד נורמלי או חריג.אלא הדברים יקבעו עפ"י נורמות ובצורה יותר אמפירית ומדויקת)
תודה על המידע...
ובכל זאת,עוד שאלה קטנה...
איך לקחו את הבן שלך לאבחון ולתרגול בלי לקבל את האשור שלך???
מפחיד...
אני שמחה לשמוע שיש כזה הפי אנד לסיפור.
במסגרת העבודה שלי אני נתקלת בסגנונות שונים של הורים, וכל אחד מהם מגיב אחרת לקשיים של הילד.
באמת, ממש לא אכפת לי באיזו שיטה עובדים,
מה שחשוב לי שלילד יהיה טוב... תקראי לזה טפול רגשי, הנחית הורים יעילה או מה שלא יהיה...
מעריכה אותך על העבודה שעשית בעצמך, בשביל הילד. גם זה לא מובן מאליו...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2010 22:55 |
|
| |
הדברים הנכתבים לא נכונים במציאות כי היום כל איש חינוך מבין ויודע שיש אפשרות טובה יותר לטפל בכל מיני תופעות מה שפעם לא יכלו לעשות עם דבר כזה כלום .
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2010 20:23 |
|
| |
לדוניאם שבוע טוב
ראשית, העלאת פה באמת נכונה, שממש העלתה לי את כל הפיוזים בזמנו איך אבחנו את הילד והתחילו לתת לו טיפול בלי הרשות שלי - זו שערוריה בפני עצמה. ואגב, יש לי חברה שעשו אותו דבר עם הבת שלה, ואני יודעת שזה יכול להיות אפילו פלילי אבל מה לעשות. היום בבתי ספר ובחיידרים יושבים המאבחנים והם בקלי קלות נותנים להם.
בעצם מה שאני רוצה לומר, וכמובן שמאוד קשה לעשות זאת דרך האתר. אבל אני ינסה. אני חייה כל הזמן בין ההורים, אני בעצמי לומדת כיום בשיטה שניתן לראות עליה קצת פה באינטרנט באתר "גישת שפר".
אני יכולה להגיד לך שאני יושבת עם נשים רבות שם והלימוד הוא תיאוריה קצרה ובעיקר פתירת בעיות. עד שלא ישבתי שם לא הבנתי על מה הם מדברים, שמעתי עליהם רבות במשך השנים, ולמדתי גם הנחיות, ומודעות וכו' בכל מיני מקומות אחרים. לפני שהייתי שם היתה לי התנגדות קשה מאוד לשיטה, ו"במקרה" בגלל חברה הגעתי לשם, אני יכולה להגיד לך שאנחנו יושבות שם ב"הלם" מוחלט - ומודות להקב"ה יום יום שהגענו לאן שהגענו. עולים שם בעיות ש"אובחנו" לכל סוגיהם שאת מכירה - ובאיזה פשטות ובחזרה לשכל הישר - הבעיות נפתרות - נגמרות. וההלם הגדול הוא אפילו בעיות רפואיות לכאורה פשוט נעלמות. זה לא פטנט - זו עבודת מידות מפרכת - זה לשנות את הראש - החשיבה שלנו.
ילדים שטופלו אצל כל מיני מטפלים למיניהם ואובחנו אם בעיות קשות, ושנים של טיפולים שלא מובילים לכלום כשהגיעו לכאן פשוט התהפכו חייהם.
השבוע אני עדה לפסיכולוגית שאילצו אותה להגיע ליעוץ בגישה זו (אגב, זו הגישה האדלריינית) עם בעיה קשה עם הבת שלה היא פשוט בהלם. היא לא מאמינה - והיא מאוד מפורסמת בתחום, היא אומרת קשה לי לאמין אבל זה עובד - היא רואה שינויים שהיא לא חלמה עליהם. אצלכם הפסיכולוגים רק ייאשו אותך ... וזה הבעיה של כל האבחונים.
יש לי הרבה מאוד סיפורים כדי להסביר את הענין, אבל לא נראה שפה המקום המתאים להרצאות.
אשמח לענות לך הלאה על כל שאלה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2010 20:29 |
|
| |
למעמיק2 שבוע טוב
צר לי לומר לך אבל אני מדברת עם רבס בחיידר ועם מורות. שהם הולכים לכל מיני קורסים למיניהם על מנת ללמוד את כל הדברים. הם מבולבלים לגמרי לא יודעים מהראש והרגלים שלהם מה לעשות, הם איבדו לגמרי את הביטחון בכיתה ומה שקורה שרמת הבעיות מטפסת לשמים. וזה עצוב מאוד. כשאני מדברת איתם הם פשוט צמאים לכל מילה, הם עובדי עצות עם כל הלימודים שהם למדו והוציאו עליהם עשרות אלפי שקלים.
ודבר נוסף לדבריך אתה אומר כי כל איש חינוך יודע היום שיש אפשרות טובה לטפל. מדוע החינוך המיוחד כל כך גודל כל יום והבעיות לא נפתרות חד משמעית. אם בכיתה אחת ישנם 17 בנות מאובחנות עם בעיות זה נורמלי???? ואם היית אומר מילא איבחנו טיפלו וחזרו להיות תלמידות רגילות והכל בסדר, הייתי אומרת אם כך זה מצויין. אבל המציאות היא שפשוט הופכים אותם לחינוך מיוחד ומלווים אותם צמוד עד לחופה והלאה....
|
|
|
|
|
