|
|
| נשלח ב-13/2/2012 22:00 |
 |
| |
דבי, אז איך את מסבירה את הטיפול הדינמי הרגיל ששואל שאלות ועוד איך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2012 22:34 |
|
| |
בכל טיפול דינמי אחר, רוצים להביא את האדם למודעות וע"י זה לשינוי, אבל בד"כ גם כשמודעים וכבר יש שינוי ממשיכים להילחם.ניקח את הדוגמא המדוברת באשכול, מה הועילה לזמיר המודעות שלו? המלחמה שלו הפסיקה? לא! ולמה? כי שינוי יכול להגיע רק ממקום רוחני, יש צורך במשהו מעבר למודעות, בכח רוחני יותר חזק, בכח שיהיה לו את היכולת להסיר את הגורם לכל ההתנהגות הזאת, לנו-כבני אדם אין את הכח להסיר את פגמי האופי שגורמים לנו להתנהג כך או אחרת, לכן אנחנו חייבים חיבור תמידי לכח עליון- לאבא שבשמים, שלו, אך ורק לו, יש את הכח להסיר מאתנו את פגמי האופי. בתוכנית מדברים לא רק על שינוי התנהגותי, אלא על שינוי אישיותי יסודי, להעניק לאדם חופש!! צעד 4 מאפשר לנו קודם כל להבין מה קרה וקורה איתנו, צעד 5 מגלה לנו את פגמי האופי שמנהלים אותנו ולכן אנחנו מגיעים לכל הסיטואציות הפחות נעימות לנו, בהמשך כשאנחנו מחוברים כל הזמן לכח עליון- לאבא שבשמים, מבקשים את עזרתו שיסיר מעלינו את הפגמים, והבקשה נענית!! אני יודעת שזה נשמע הזוי ומופרך, אבל זה קורה במציאות! מאות אלפי בני אדם זכו ע"י אומץ, כנות אמיתית וחיבור אמיתי לאבא שבשמים לחופש מוחלט מפגמי האופי ולחיים חדשים וחופשיים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 12:21 |
|
| |
נראה לי שאת תגובתי הקודמת אפשר להבין טוב יותר אם ניקח כדוגמא את התפילה: "לב טהור ברא לי אלוקים"
אנחנו לא מתפללים למודעות שנדע שהלב שלנו לא לגמרי טהור, אנחנו לא מבקשים שה' יעזור לנו לא לעשות טעויות ומעשים לא טובים בגלל שהלב שלנו לא טהור, אנחנו הולכים לשורש, אנחנו מבקשים שינוי יסודי, לב חדש, בריה חדשה.
וזה בעצם מה שעושים גם בתוכנית של הצעדים, מחפשים את פגמי האופי, את המידות הלא טובות שלנו, ומבקשים שהם ילקחו מאיתנו, אנחנו לא רוצים שיפוצים וטלאים, אנחנו רוצים משהו טהור ואמיתי.
נכון שזה לא קורה ביום אחד, זה תהליך של שנים, תהליך שנמצאים בו עד יום המיתה, לעולם לעולם לא נהיה מושלמים, (וזה חלק מהעניין, להיות בענווה ולדעת שאף פעם לא תהיה מושלם...) אבל ברגע שכבר נמצאים בתהליך, החיים שונים לגמרי.
תוקן על ידי דבי148 ב- 14/02/2012 12:23:50
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 17:12 |
|
| |
דבי, אני חושבת שכדי לממש את האפשרות שהצעת זקוקים למישהו מבחוץ שיבוא ויטול מן הרפש, שינקה גם כשנצרח שאיננו רוצים בכך. כשאני שוכבת חסרת תנועה בפינות הקרות הללו והרחוקות אני חשה שרק היד החיצונית חסרה לי וחולמת על היום ההוא שבו אלך ברחוב ומישהו טוב יבחין בנזקקותי וירתם למושכני בכח בכח ובאהבה!
כל עוד זה לא קורה- הדברים שכתבת מרחפים מעלי בצחוק לעגני ואין המציאות יכולה לקרבם!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 18:28 |
|
| |
תוקן על ידי zamir919 ב- 14/02/2012 18:42:52
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 08:59 |
|
| |
דבי
ממש נפלא,בבקשה תמשיכי לכתוב יש לך השקפה מיוחדת
ציפור
אם אין אני לי מי לי! איך את חושבת שימצאו אותך,את צריכה לחפש
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 16:08 |
|
| |
יש כנראה תופעה של עליות וירידות שיכולות לקחת הרבה שנים
אחרת אני לא מבין מה קורה לי
כל הזמן נפילות ושוב להתרומם כאילו זה לא יגמר אף פעם.
זה בעצם המצב שלי כעת נפילה אחת ארוכה שנראית שלא תיגמר
אני כבר לא נהנה. זה סתם תחושת ניתוק שכמותה לא הרגשתי מעולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2012 15:40 |
|
| |
זמיר,
חשבת פעם שאולי דוקא אתה תוכל להיות המומחה, בה"א הידיעה, בטיפול בתחום הזה, לו תקח את הנושא כפרוייקט חייך? הרי לא חסרים בעולם אנשי רוח שהשפיעו רבות בכך שרכשו ידע עצום דוקא עקב ההתנסות והמאבק האישיים שהיו להם באותם תחומים שעסקו בהם (כלומר המאבק האישי שלהם דחק אותם לבדוק את הנושא לעומק מכל היבטיו). יש למהלך כזה ערך כפול ומכופל שכן מלבד ההצלה האישית שלך, אתה הופך את כל החלל העצום שנפער עמוק פנימה לכלי להעצמה אישית שאין כמוה, מה שיתן למפרע משמעות לכל התקופה הארורה שהיתה. אתה לא תהיה הבשורה לבעיה האישית שלך, אלא בשורה לכל אלה שנאבקים ומתבוססים בבוץ הזה שוב ושוב מבלי יכולת להיחלץ ממנו. הרי אף אחד בעולם לא צריך לדעת שגדלותך בהבנה בתחום הזה תהיה תולדה מהתנסות אישית, רק אתה תדע עמוק פנימה ששמת את הנושא הזה למוקד חייך, לזירת מלחמה בו אתה תקדיש את מלוא תשומת לבך לפיתוח שיטות אפקטיביות שמוכיחות את עצמם (והרי זה לא סוד כמוס כמה 'פציינטים' מדוכדכים כמהים לטיפול אמיתי ואפקטיבי יחכו לך). זמיר יקר, כתבת באמצע השרשור "אתמול בשעה מאוחרת הקשבתי בבית לניגוני קרליבך, כשאני מקשיב לו הוא מצליח לגעת לי בנשמה....אני מזדהה עם ר' שלוימלה הגאון והעילוי שהפך ל"רבי מרקד" בן אדם מקסים שלא מצא מנוחה לנפשו ההומייה שנזרק מהישיבה הליטאית והתקבל אצל הרבי בחצר החסידית חב"ד שמעתי את לחניו לימים נוראים והקשבתי לו איך הוא מנגן את "הקדיש" יתתגדלללללל ואת "המלך" התפילה הידועה שאיתה מתחילים את הימים הנוראים ראש השנה ויום כיפור ווואו איפה הייתי פעם כשהניגונים האלו ישר חיברו אותי למקום רוחני טהור כשכל גופי מצטמרר ואיפה אני היום...". אותו עולם נקי פשוט וטהור, הוא עולם שרחוק מהמבט והבחנה הרדודוים שרווחים בעולם השטחי בחוץ. מבחינתנו ההבחנה היחידה בין ההגדרה של צדיק ורשע היא ע"פ אמת מידה אחת ויחידה: האם כשהיצר תוקף אותנו אנחנו משלימים עם המצב או לחילופין מחפשים באופן עקבי דרכים לצאת מהכפיתיות הזו. בעוד שעולם בחוץ הצלחה נחשבת להישגים בפועל, מבחינתנו המאמץ העקבי הוא עצמו זה שדוחף אותנו אל העולם הפנימי אליו אנו שואפים להגיע (ראה עלי שור ח"ב עמ' קפב). וכך, אותם נתונים יבשים שאנו מסובבים בהם, ואשר ממלאים את שגרת חיינו, הם עצמם מקבלים מימד רחב, עמוק ונקי יותר. וכך, הדבר היחיד שבשום אופן בעולם אין מצב לוותר עליו זה הזעקה הפנימית אל עבר אותו דחף ("יצה"ר") שאנחנו לא מה שהוא רוצה לשכנע שהיננו, אנחנו במהותנו אנשים אחרים, והוא לעולם לא יצליח לשכנע אותנו שאנחנו עוד אחד מאנשיו. לא משנה כמה נפילות יהיו, המאמץ הוא הדבר שנשאר אמיץ עד מאה ועשרים, כי רק בזה אנו המנצחים הגדולים. נשמע אולי נאיבי, אולי אפילו מאד, אבל הביוגרפיות של מנהיגים רבים טופחים על פניהם של הפסימיים שביננו ומוכיחים שהמנצחים הגדולים הם אלה שהפכו את כל החסכים שלהם להצלחות חייהם.
איתך בלב ונפש,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2012 20:46 |
|
| |
| אמפתי5 כתב: |  | זמיר,
חשבת פעם שאולי דוקא אתה תוכל להיות המומחה, בה"א הידיעה, בטיפול בתחום הזה, לו תקח את הנושא כפרוייקט חייך? , |
|
אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים
אשמח לעזור אחרי שאני אוכל לצאת מזה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2012 22:59 |
|
| |
נדמה לי שאלו המנחמים אף פעם לא היו במצב כזה, כי אם כן הם לא היו מנחמים.
תבינו שזה מקום שאי אפשר לנחם שם, מקסימום אפשר להקשיב ולנסות להיות אמפתי. יותר מזה לא שייך.
|
|
|
|
|
