שלום לך,
ראשית, צריך לבדוק אם הילדה באמת לא חווה עומס של מטלות, גם אם נראה לכם 'אובייקטיבית' שהמטלות הולמות את גילה.
מדבריך אני מניחה שמדובר במשפחה שהיא הילדה הקטנה ומעליה יש אחים ואחיות בוגרים.
פעמים רבות במשפחה בה גדלה "הבת הקטנה" (בת זקונין?) , עם ילדים גדולים (מתבגרים ונשואים?), היא חיה באווירה הכוללת ציפיות והתנהגויות של מבוגרים, כך שמחד היא עשויה להיתפס כילדה קטנה מפונקת בעיני בני המשפחה ואילו מבחינת החוויה שלה עצמה היא מנסה להתאים עצמה לעולם המבוגרים (הכולל סגנון דיבור, נושאי עניין, מטלות ,לנקות אחריה וכ') מצב שעשוי ליצור אצלה תחושה פנימית ואף לא מודעת שאין לה מספיק מקום למפונקות ולילדותיות שהולמות את בני גילה ויבוא לידי ביטוי בהתנהגות שתיארת.
דבר נוסף, ישנם תקופות שבהם ילדים עייפים מלהיות ממושמעים J . לכן אני מציעה לפעמים לתת להם 'חופשה' יזומה מעשיית מטלה קבועה.
כמו כן, ילדים בגיל זה עדיין לא עושים דברים 'לשמה' (האם יש גיל שכן?) וזקוקים לתמריצים ולתדלוק מחדש על ידי מבצעים וחיזוקים חיוביים. גם בדברים שנראה לכם שכבר הם שגרתיים ופתאום יש 'נסיגה' לגביהם. לכן , אפשר לשבת עם הילד ולחשוב יחד איתו על מבצע חדש לגבי המטלה הספציפית.
לאחר, שביררתם כי הילדה מקבלת מספיק מרחב לילדותיות שלה, תמריצים והפוגות יזומות, עוזר להשתמש בגישת 'תוצאות טבעיות'. לדוגמא, אם היא לא אוספת את הצבעים לאחר שציירה , אז אפשר להגיד לה (ללא כעס) " אנחנו מאד שמחים שמציירים אך אפשר לצייר רק אם אוספים את הצבעים לאחר הציור " ואם היא עדיין תחליט לא לאסוף אז תתריעו שתצטרכו לקחת את הצבעים לזמן מסוים ואכן עשו זאת.
מקווה שחלק מהדברים רלוונטיים לכם,
בברכה,
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
