|
|
| נשלח ב-28/7/2010 23:40 |
 |
| |
אויש, לא!
ממש לא התכוונתי להוסיף את החתימה הזו בדיוק עכשיו!
אני נורא מצטערת, זה כ"כ לא במקום! זו סתם ציניות במיטבה, אינדבדואלית לי בלבד!
אני פשוט ירוקה בתחום האינטרנטי, מנסה דברים חדשים, ומפקששת בגדול...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2010 10:29 |
|
| |
בקר טוב שלומי,
הטיפול למעשה מנסה להבין את ההתנהגות שלך, דפוסי היחסים שאתה יוצר היום על רקע אובייקטים ויחסי אובייקט מוקדמים שהפנמת בילדות.
ממה שכתבת ומהשיחה האישית שלנו, ניתן לזהות כי היום אתה כבול לדפוסים שמפריעים לך להתקדם בחיים-
מצד אחד אתה 'כבול' לבית ומתקשה להשתחרר ולבנות חיים עצמאיים (ואתה כבר לא בן 18), מצד שני כפי שסיפרת אתה נכנס למערכות יחסים בצעד אולי אף נועז נגד מה שמקובל בבית, ובמידה מסוימת 'בלתי אפשריות'.
בטיפול אתה תנסה לחקור 'מה' ו'מי' כובל אותך ומה ומי 'מבריח' אותך?
בטיפול, ככל שאתה מעמיק בהבנה מדוע אתה נוהג כפי שנוהג , אתה עשוי למנוע מלתת למניעים לא מודעים לשלוט עליך ולאפשר לעצמך להיות משוחרר יותר לבחור את היחסים והפעולות שמיטיבים עמך.
הפטירה של אבא ככל הנראה הינה גורם משמעותי בחייך, אך לאו דווקא מחייב שישפיע כאירוע מציאות. מה שאנו נוטים לחשוב הוא כי מה שעשוי יותר להשפיע על הנפש, אלו הפנטזיות של הילד סביב אובדן הההורה, למשל- הפנטזיות בהקשר לפטירה, ליחסים שלו עם אבא לפני ואחרי, ליחסים של אבא ואמא, ולפנטזיות ל'תפקידו' ביחס לאמא לאחר שאבא הלך..
פנטזיות אלו כוללות כמובן רגשות ומחשבות שלפעמים מאד קשה לשאת ולכן מנסים להכחישן ולהדחיקן כדי לשרוד. אולם, מה שנדחק ללא עיבוד נפשי מוצא פעמים רבות את דרכו החוצה בצורות שונות ובסימפטומים שמפריעים לתפקד עד שלא נתייחס אליהן כראוי.
לדןגמא, (לא מחייב שמדובר במקרה שלך) הרבה פעמים ילד מרגיש אשמה וגם כעס בפטירת אדם קרוב וביחוד הורה, ולפעמים תחושת האשמה הזו, והחשש מ'לבגוד' בנפטר ממשיך לכבול את הילד לבית והכעס מחפש דרכים לבטא את עצמו כמתנגד לבית. ביטויים לאותן פנטזיות ילדותיות עשויים להימצא ולהמשיך 'לחיות' ולהתקיים גם בחייו הבוגרים. אך כיוון שהפנטזיות לא תמיד מודעות הן עשויות להתבטא בצורה עקיפה על ידי דפוסים והתנהגויות בעייתיות ..
דוגמא לכך נתנה ריקנות, שבדיעבד היא יכלה לזהות את הרדידות והקרירות הרגשית כבר בשידוכים אך היא 'בחרה' להתעלם מהם, כיוון שהיא חיפשה אהבה. זהו הפרדוקס וזוהי מופלאותה של הנפש- היינו שואלים הרי דווקא היינו מצפים שהיא תברח ממנו כאש, ותחפש אדם חם ולבבי כמשאלותיה. אך נפשינו בלא מודע מחפשת לחזור חזרה לחיק אבא ואמא שאנו מכירים, ולא לאבא ואמא אחרים כפי שחלקינו נוטים לחשוב. אולי כי בתוך תוכינו ישנה תקווה שאותה אמא ואותו אבא שאנו מכירים יראה אותנו ואת צרכינו וישתנה ו..
אם בטיפול נקשיב לאותן פנטזיות ילדותיות, לאותם רגשות מורכבים, מציפים וסוערים, אם נעבד למשל את רגשות האשמה והכעס, נוכל להשתחרר מהם אט אט ולבנות חיים בוגרים, איכותיים, עשירים ומגוונים עם חופש בחירה רחב יותר, וליצור יחסים עם השני הדדיים המבוססים על אהבה בוגרת ופחות ילדותית.
בברכה,
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2010 12:03 |
|
| |
רונית,
את מדהימה.
כל מילה שלך -זהב טהור.
תודה על שהינך חולקת איתנו את תובנותייך ומחכימה אותנו בידיעותייך.
תבורכי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2010 04:05 |
|
| |
ריקנות222, מדוע אינך מגדירה את עצמך גדושה10.
לפני שהתחלתי לכתוב תגובה, עצמתי עיניים, והתחננתי לאלוקים שייטיב עמך, שישמח אותך, ושהאושר יחלחל לך בכל פינה ומקום, אני באמת רוצה ומקווה בשבילך שהאושר יכנס בך בפול גז. זה המקסימום שאני יכולה לעשות למענך, כיוון שמנסיון כשאני מנסה לתת עיצות לחברות אני רק מרגיזה אותן. וכנראה זה מה שאני אעשה גם לך, אבל תדעי לך שאני אוהבת אותך, דבריך נגעו לי ללב.
היות והצהרת על עצמך כי הינך אשה אנרגטית ומוצלחת, אז רבש"ע מדוע אינך משקיעה את האנרגיה והכוחות בלהפיח רוח חיים בקרבך, הראש הקדחני שלך ישלוף רעיונות למכביר, כשרק תחליטי לחפש דייג בקצה החוט. המהפך כל כך קרוב אלינו, ואני רוצה לצעוק שרק אנחנו מחזיקות בשלט האושר השמחה והכיוף אל תתני לייאוש שום סדק כניסה אל מבצרך, ואישיותך המוצלחת, מוצלחת זה מי שמצליחה להתמודד ולהוציא לשון לתעתועי החיים. תשנני לעצמך בלי סוף על העוצמה שביכולתך ובכוחותיך להפיק מכל אירוע בחיים. תשכבי במיטה כל לילה ובמשך עשר דקות תתני נאום סוחף וכריזמטי לעצמך, מדוע על האומה לבחור בך למועמדת לתואר האשה השמחה החזקה והמוצלחת לשנת 2010, כל לילה, אבל כל לילה את הולכת לישון תוך שיכנוע עצמי על מטרותיך השגיך ושאיפותיך. אחר כך תסחפי למחוזות אחרים, לגלי הים בשעת השקיעה, מתחת למפל מים זורם, או כל מה שעושה לך טוב ורגוע, תדמייני צלילי רוגע וכך תשקעי בחלומות פז מרנינים, אגב ביוטיוב ניתן למצוא בלי סוף צלילי רוגע שיכשוך מים וציוצי ציפורים, שאת יכולה להרדם איתם (תחפשי שם את מה שמתאים לך)
http://www.youtube.com/watch?v=43yvlrNl3Xc&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=21dfilSok-A&feature=related
ולסיום עוד עצה מרגיזה, כתבת ששנים נטלת על עצמך את שלט הזוגיות והאהבה, עד שנמאס לך. ואני רוצה לומר לך את מה שקלטתי לעצמי, אחרי שנים של טעויות. הפינוקים שיזמת ושניהלת זה היה לפי הסגנון שלך, לפי הראש שלך מה שעושה לך טוב, לא חשבת מה עושה טוב לבעל, הגברים הם תינוקים קל לקנות אותם ולהמיס אותם, רק תעשי להם פוצי מוצי במקום הנכון, הם ירוצו אחריך, תתני לדפוק שלך לסחוט אותך בלילה הוא יהיה עבד שלך ביום. בתקופה הקרובה תבליגי, תבלעי, תחנקי, תתעלי על עצמך ותפרגני לו ותתני לו תחושת כבוד, הגברים מתים על הכבוד העצמי, הם יכרעו ברך ויתנקנקו בפני מי שמכבד אותם, הוא יכרכר סביבך ויפזז אחריך ויעשה לך רק טוב, מילה שלי. ככה הם כל הגברים שמשפריצים כביכול עוצמה ידע והבנה, ובעצם מה לא, ובסוף נמסים כמו גלידה בשמש.
חודש אחדדדד, זה הכל! אם את חוזרת עוד חודש וכותבת לי שהכל בול שיט, אני אדע בברור שלא הצלחת להתעלות על עמצך, ולנהל נכון את האתגר, את יכולה לקפוץ לי אבל זו האמת.
תוקן על ידי פיילין_שרה ב- 30/07/2010 04:10:55
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2010 23:47 |
|
| |
היי שרה'לה.
אני לא הולכת לחכות חודש בשביל לקפוץ לך. אני קופצת כבר משלשום.
יכול להית שיש לי בעיה נפשית, אבל, טיפשה אני לא. מי כמוני יודעת על צרכיהם הפיזיים והפיזיים (ולא התבלבלתי)של הגברים.
כהרגלי הפרפקציוניסטי והמאוד מעשי, קראתי המון סיפרות וחומרים בנושא, ע"מ לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. ומה לעשות, זה לא עזר, ואין סיבה שפתאום זה יעזור.
האמת, שכאמור בהודעתי הפותחת את האשכול, אני לא מחפשת איך לחיות איתו שוב. הזוגיות שלנו מתה מזמן.
אני לא רואה את עצמי חוברת אליו בשום צורה. אני שונאת אותו, בזה לו, ולגמרי אדישה כלפיו.
מה שכן ביקשתי, זה פיתרון כלשהוא למצבי הנפשי, ותו לא.
פתרון שיעניק לי השלמה עם מציאות החיים. משהוא שיוריד לי פרופיל ויעזור לי לדחוק את ה'עצמי' שלי עד כדי העלמה טוטאלית.
גם טיפול תרופתי מומלץ, יתקבל בברכה.
גם חבל משובח שיעשה את העבודה ביעילות ובמהירות מקסימלית.
תוקן על ידי ריקנות222 ב- 31/07/2010 23:50:22
תוקן על ידי ריקנות222 ב- 31/07/2010 23:51:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2010 12:26 |
|
| |
ריקנות הי,
אני תוהה מדוע את מעלה 'פתרונות' של המתה רגשית/ קיומית ולעומת זאת רעיון גירושין שזועק לכאורה מכל משפט המתייחס לזוגיות, אינו נשמע...
לא שאני חושבת שזה הפתרון למצבך, אך וודאי המצב הנוכחי נשמע גרוע מכל אופציה אחרת.
כאילו שאת חייבת מאיזושהיא סיבה להנציח מצב מכאיב עבורך.
למה לך סבל זה?!
האם זה צורך מזוכיסטי או שזה רק עוד הוצאת קיטור...
בכל אופן , אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע כדי לבחון את מצבך האישי והזוגי כדי שתוכלי להגיע להחלטה הטובה עבורך ולעזור לעצמך להרגיש טוב.
ד.א אולי את בזה ואדישה אליו אך מדבריך עולה שאולי הוא דווקא מעריץ אותך... אני מקווה שאני לא מרגיזה בדבריי אלו, אך אולי עם איש מקצוע הוא עשוי להשתנות...
את במצב שאין הרבה להפסיד..לא?!
בברכה,
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2010 09:55 |
|
| |
מילה נוספת לסיום
ריקנות יקרה,
יתכן שהזוגיות שלך מתה כפי שהדגשת אך יתכן שהיא מבטאת תהליך דינמי שאולי שווה לחשוב עליו מתישהוא.
ישנם מצבים בהם זוג עושה "עיסקה לא מודעת" . כלומר, מסיבות פנימיות האחד עשוי להפקיד אצל השני את היבטי העצמי שהוא אינו יכול לשאת ולהכיל.
בעלך המתואר על ידך כאדם אדיש וקר אולי אינו יכול מאלו שהן סיבות (גם לו יש כנראה את ההיסטוריה שלו) להחזיק בתוכו את החלקים החיים, התוססים והרומנטיים שלו אך יתכן שהוא זקוק לחיות זו לא פחות ממך והוא מוצא אותן בדמותך, כך שהוא חי אותם במקום בתוכו , הוא חי אותם לצידו כשהם אצלך.
לא פלא אפוא שהוא שואל "לאן נעלמת? אני מתגעגע לאש שלך, לחיות שבך..,. "
ואולי זו גם הסיבה שכל ניסיונותייך להחיות את הזוגיות וליצור סיטואציות רומנטיות שגם הוא יקח חלק בהן לא עזרו.
הפתרון במצבים אלו, במידה ולא רוצים להתגרש , הוא לטפל בכל אחד מבני הזוג כדי שיהיו מסוגלים להחזיק בתוכם את שני ההיבטים (החיות וה'מוות') מבלי הצורך להפריש/לפצל חלק אחד מהעצמי ולחיות אותו מחוצה לו , אצל השני.
כך שמבחינת בעלך, שיהיה מסוגל לחיות בתוכו את אש החיות שמחפש בך, עבור עצמו ורק אז יוכל להביא חלקים אלו גם איתך, מולך ובשבילך.
ומבחינתך, כפי שאמרנו כבר, תהיי מסוגלת להכיל את החלקים המאיימים לכלותך, לעבד אותם כחלק מעצמך, לחיות בשלום איתם, ככל הניתן לצד החלקים היפים ואש האהבה והחיות שבך.
כמובן שכל זה אינו אבחון או המלצות אופרטיביות לטיפול.
אלא רק הרהורים פסיכואנליטיים שאולי עשויים לפתוח צוהר נוסף לבחינה מחודשת של המצב האישי והזוגי.
בהצלחה
_________________
רונית לזר, עו"ס קלינית, דוקטורנטית
נייד 052-6346334
|
|
|
|
|
|
