| נשלח ב-23/3/2011 21:10 |
 |
| |
לא רגועה...
תלמיד אחד שלי- ילד כבן 10 מאושפז מלפני כמה ימים במחלקה סגורה, כרגע זה נקרא לצורך אבחון.
הדבר נעשה בהסכמת ההורים, כמובן.
אני מכירה את הילד הזה כבר יותר משנתיים וחצי ועובדת איתו הרבה בשנה וחצי האחרונות.
כמובן, שהוא לא ילד "חלק" , הוא מטופל בריטאלין (למרות שלדעתי הפרעת הקשב שלו היא על בסיס רגשי ולא נוירולוגי)
יש לו לקויות חברתיות ברמה מסוימת ומעט מוזריות, באופן כללי.
ביום רביעי האחרון -הוא עוד היה בבית הספר- במסיבת פורים והתנהג כרגיל אצלו
ביום ראשון- כבר אשפזו אותו .
אמו (חד הורית) אומרת שהמצב התדרדר מאד מהר , והיא לא יכלה לעזור לו יותר. וכשהציעו לה לאשפז אותו, היא הסכימה.
טוענים שיש לו התקף חרדה מאד משמעותי ורוצים לעזור לו להתגבר על זה, לדבריה.
שימו לב- אף אחד לא הכריח אותה לאשפז אותו. רק הציעו את זה. והיא קפצה על המציאה...וכבר בוכה לי שעות בטלפון על יסורי המצפון וההחלטה הקשה שלה.
ואני- בוכה איתה על הילד הקטן הזה...באמת.
הוא צריך טיפול פסיכיאטרי, זה נכון. והוא היה כבר בדרך הנכונה לקבל את הטיפול הזה.
עבר אבחון פסיכולוגי, שהפנה אותו לטיפול פסיכיאטרי.
אבל...ככה זה? כבר מחלקה סגורה? לבדו כל היום בלי המשפחה והחברים.
רק להורים יש אפשרות לבקר אותו רק שעה ביום..
ויסורי המצפון שלי, האם יכולנו לראות את הסערה שמתקרבת ולנסות למזער את הנזק?
כואב לי הלב...ואני דואגת לו.
משתפת אתכם...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2011 10:37 |
|
| |
זה המצב כיום? מאשפזים כל כך מהר וכל כך בקלות?
וסתם שאלה של בור: למה זה יותר טוב לילד להיות סגור לבדו כל היום? זה מרגיע התקף חרדה? לא להיפך?
תודה דוניem ששיתפת אותנו, בשורות טובות!
_________________
"בְּטַח בַּה'. וַעֲשֵׂה טוֹב. שְׁכָן אֶרֶץ. וּרְעֵה אֱמוּנָה".
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2011 11:16 |
|
| |
דוני יקרה
מקרה מאד נוגע ללב . אישפוז פסיכיאטרי תמיד כואב וביחוד כשמדובר בילד. הסיבות לאשפוז כמובן אינן ידועות לנו ויכולות להיות מספר, למשל: התקף חרדה פסיכוטי חריף או השגחה ממסוכנות עצמית או לסביבה, חוסר יכולת האם לתת את הטיפול לילד ועוד..
בכל אופן, כמו שהאם נתנה אישור לאישפוזו כן היא יכולה לשחררו בכל עת (אם אין שאלה של סכנה).
אני מאמינה שעם כתב ויתור סודיות, גם את דוני כמטפלת בילד ובמשפחה תוכלי לשוחח עם צוות המחלקה ולבחון איתם אפשרויות אלנטרנטיבות מתאימות. אני מאמינה שהיכרותך את הילד עשויה לתרום לאבחנה ולתוכנית הטיפול. יש גם לחשוב על המשך טיפול בבית/בקהילה לאחר האישפוז ולכן חשוב מאד שכל הגורמים המטפלים (של בי"הח ושל בית הספר והקהילה) יישבו יחד לחשיבה מקצועית
בברכה
_________________
ד"ר רונית לזר
עו"ס קלינית
נייד 052-6346334
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2011 12:02 |
|
| |
יפהנפש- א. באמת מתאשפזים היום מאוד בקלות. גם הליך האשפוז לא שומר על כללי אתיקה בסיסיים. למשל, המתאשפז מרצונו צריך לחתום שכל תנאי האשפוז נאמרו לו. כמובן שאדם לא יכול לדעת שבאמת הכל נאמר. ישנם עוד דברים בהליך שנועדו לכסת"ח בלבד.
ב. אשפוז בהחלט יכול להרגיע. מישהו אמר לי פעם שהאשפוז היה בשבילו כמו כרית רכה, פסק זמן מההתמודדויות בעולם האמיתי. כמובן שאני מכירה גם עדויות שונות לחלוטין. אני מניחה שהדבר תלוי במקום האשפוז, או ליתר דיוק בצוות המטפל.
דוני- אני רוצה לחזק את ידיך. כשהילד יצא, הוא יהיה זקוק להרבה תמיכה ובעיקר להתייחסות לא-סטיגמטית מצד סביבתו. אני מאוד מבינה את הנטייה לומר "איך לא ראינו", אבל חשוב שתדעי שהרבה פעמים באמת לא ניתן לראות כלום מבחוץ. הרבה פעמים האדם הסובל מסתיר זאת (מכל מיני סיבות), עד להתמוטטות. בכל מקרה, נראה לי שהילד זכה שיש לו מורה איכפתית כמוך.
תוקן על ידי לא_מתביישת ב- 24/03/2011 12:03:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 08:36 |
|
| |
שאלת תם
אך זה שכאלה ילדים צעירים סובלים מבעיות נפשיות?
זה גנטי?
נרכש?
אנחנו לא נולדים כדף נקי? טבולה ראסה
ולך דוניאם ישר כוח ,אין הרבה אנשי חינוך שיש להם את הרגישות שלך
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 20:35 |
|
| |
הבעיה היא, שלרוב אשפוז במחלקה סגורה רק מחמיר את המצב, הילד מסתגל להיותו 'חולה' וזה מאד גרוע.
עשי כל מאמץ להוציאו משם ולהביאו לטיפול מחוץ למחלקה הסגורה.
|
|
|
|
|
