| נשלח ב-31/7/2011 16:40 |
 |
| |
שאלה לרונית- תלות נפשית
כמו כל אירוע/אסון דרמתי שקורה, בפרט כשמדובר בקרב מעגלים חברתיים שיותר קרובים אלינו, גם הפעם אני אחוז הרהורים בלי סוף על האסון שקרה בדרום. לאף אחד מאיתנו אין מושג מה באמת קרה, אבל שיעורי בית לעצמנו, כאלה שיעשו אותנו לאנשים קצת יותר טובים, זה מחובת כולנו (כמו שחז"ל אומרים שכל הרואה... יזיר עצמו מן היין..).
ומכאן לשאלתי, האם זה נכון שפיתוח תלות נפשית ברמה גבוהה מאד עלולה לגרום לאדם (התלותי) פשוט להפוך את הקערה על פיה, וזאת כדי לגרום להפסקת התלות באופן מיידי, אחת ולתמיד? - אני נזכר, שבהיותי בישיבה אמר לי ראש הישיבה פעם, שהיה לו תלמיד שהוא העמיד על הרגליים בכל מובן המילה, בנה אותו ממסד ועד טפחות, והעלה אותו על דרך המלך (-לא יודע בדיוק על פרטי המקרה, הוא דיבר בלשון כללית כזאת), ואז, למרבה הפתעתו, ביום חופתו של הבחור הוא חטף כזאת "סטירת לחי" (-שוב, אינני יודע למה התכוון), מה שהוא לא חלם מעולם שיבוא לו, ועוד דווקא מבחור כזה. הראש ישיבה סיפר לי את זה בשעתו כדי ללמד אותי שגם כאשר אבוא לעזור לאחרים, כדאי שאנקוט משנה זהירות לא לפתח תלות אצל הבחור (-נניך חניך), וזאת כדי לא לגרום לו למחנק נוראי ולתחושה שאין לו, ואולי לא יהיה לו אף פעם, שום דרך כדי להביע את הכרת הטוב כלפי. אני חושב שזה לפחות תובנה אחת שעלינו להפנים בעקבות מה שקרה (ושוב, אינני מתיימר לדעת מה באמת קרה, אבך תוך כדי הרהור בסוגיה עלה בראשי המחשבה הזו): לעולם לא להעניק ולהרעף על אחרים טובה שעלולה לגרום להם לתחושה שהם נצרכים ותלויים בנו (הן אם מדובר בנתינה מהיבט חומרי, והן -ואולי כל שכן- נפשי/רוחני) כי אז זה עלול לדחוק אותם לפינה של תסכול בלי יכולת להיחלץ אלא א"כ הם פשוט "ינתקו" את הקשר בכל דרך אפשרית.
אני צודק בדברים האלה? אני שואל אותך, רונית, משום שלדעתי זה תחום שאנחנו עלולים להיכשל בו בלי משים, אולי ברמות יחסית קטנות שקל לדלג עליהם.
תוקן על ידי רוניתלזר ב- 22/08/2011 08:43:34
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2011 23:09 |
|
| |
אימפתי שלום
כל רצח וכל שכן רצח רב בישראל אמור לזעזע אותנו ולבדוק עצמינו כיחיד וכחברה. איך קרה כדבר הזה? בעשורים האחרונים אנו שומעים יותר ויותר על מקרי רצח בחברה הישראלית ובשנים האחרונות גם פה במחנינו. אני מסכימה איתך שמצב כזה דורש מאיתנו בחינה מחודשת ומעמיקה של עצמינו.
אם הבנתי אותך נכונה ,לא התכוונת שרצח זה הוא תוצאה של תלות אלא שהאירוע עורר בך לחשוב על יחסים של נזקק-ותומך בכלל ובתחום הטיפול בפרט?.
נושא התלות בתחום הטיפולי נדון רבות ולא יורד מסדר הדיון המקצועי.
כל אדם ביחסים קרובים לא שווים עשוי לפתח תלות. תלות היא חוויה שמחד מחזיקה, מכילה ומצמיחה אך גם עשויה להיות קשה מנשוא היות והיא כפי שתיארת מעוררת תחושת 'חנק', חרדה מפני כיליון, חרדה מפני היבלעות , מפני התמזגות טוטאלית, תחושה של אובדן 'האני' . בנוסף, היא עשויה לעורר תחושות של קנאה וצרות עין במטפל , שהוא לא נזקק למטופל ויש לו 'הכל' , ומכאן היא עשויה לעורר זעם על המטפל.
זו אחת הסיבות לסטינג הטיפולי (אתה מגיע מתחום הטיפול?), הסטינג כולל את גבולות הטיפול: הגבלת הזמן, פגישות קבועות ותחומות, תשלום על הפגישות, אין קשר בין המטפל למטופל מחוץ לחדר הטיפול, הקשר הוא לא חברתי ולא קונקרטי אלא באמצעות דיבור. כלומר אדם שנמצא בטיפול יש תיחום לחוויית התלות. מסגרת טיפולית זו מאפשרת תחושת שחרור והתמסרות לטיפול- ומעניקה תחושת בטחון דווקא בגלל הידיעה שיש סוף לפגישה ושיש פגישה נוספת במועד מסויים. מסגרת כזו מאפשרת גם הכלה והחזקה של אותם חלקים קשים כמו תחושת חנק , הקנאה וצרות העין הטבעיים שמתעוררים במצב כזה.
ועדיין, אנו עשויים לפגוש בטיפול, את התנועה הקונפליקטואלית בין הכמיהה לקשר, לתחושת התלות הראשונית לבין הניסיונות להשתחרר מאותה תחושת תלות בולענית. זה עשוי להסביר למשל, את הפסקת הטיפול דווקא לאחר פגישה שנחוותה כטובה .
טיפול טוב הוא טיפול שבשלב מסויים יש בו הכרת הטוב, ולא כי זה מה שהמטפל צריך אלא בגלל שזה מצביע על התפתחות וצמיחתו הבוגרת של המטופל. להגיע לשלב זה פעמים המטפל והמטופל עוברים כברת דרך לא פשוטה אך מאד משמעותית.
אני לא יודעת לגבי יחסים שאינם טיפוליים מקצועיים, אך שם אני מניחה עשוי להיות מצב של יצירת תלות ללא גבולות,היות ואין את המסגרת הטיפולית שמצד אחד מכילה אך מצד שני שומרת ומגינה מפני תחושת היבלעות.
אך מפה ועד מעשה רצח?!, זה לא שייך לתומך/מטפל/חונך/רב או למסגרת אלא לע"ד לאדם עצמו, מבצע הפשע, ולמה שהוא מביא עימו.
בברכה,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
טיפול במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
נייד 052-6346334 < type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2011 10:53 |
|
| |
אמפתי,
אני חושבת שישנה עוד נקודה שלא ציינת אך קשורה לעניין- אנשים שעוברים חוויות קשות בתקופות שונות בחייהם וזקוקים ליד תומכת של חבר או רע, לעיתים, לכשיתאוששו, ירצו למחוק את אותה פיסת זמן מחייהם כולל את אנשי העזר שהיו שם. וכך אנו שומעים על המון מקרים של חברויות טובות שנפסקו באחת כי אחד הצדדים רצה להתחיל בדף נקי יותר. יכול מאד להיות שאותו תלמיד שנעזר כה רבות ברבו, כשהגיעה עת תחונתו, חש בפתחה של התחלה ולא רצה לערב את הכאב בתוכה.
זוהי דעתי הקטה..
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2011 18:59 |
|
| |
יפה, אמפטי וציפור עפה אלו ואלו דברי אלוקים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2011 21:27 |
|
| |
נקודת המוצא עצמאות
אדם שבא לעזור לשני צריך לעסוק בשאלה, לא איך וכמה לצמצם את מידת התלות שיכולה להתעורר בקשר, אלא כיצד ניתן לעזור לאדם להגיע לחיי עצמאות ולאוטונומיה אישית, גם אם בתהליך יש מצבי תלות או נזקקות.
אימפתי, חשבתי עוד על הדוגמאות שהבאת והאמת שאני לא מרגישה נוח עם ההסקה הקיצונית והאבסולוטית לא של ראש הישיבה (ציפור_עפה נתן הסבר אלטרנטיבי מניח את הדעת) וכן לע"ד לא ניתן להסיק מהמקרה הקיצוני של הרצח על מצבי תלות אחרים.
מצבי תלות בהם האדם מרגיש שהוא 'חייב' להשתמש בכל דרך על מנת 'להתנתק', כולל מוות שלו או של השני, זהו מצב מאד רגרסיבי של האדם עצמו כמו אולי זה של הרוצח או בגלל אופי הקשר המאד מסוכן כמו כת.
מה שכן, לצערינו, במצבים חברתיים אחרים כמו של מורה ותלמידה, חונך וחניך , התלות שמתפתחת עשויה להיות בעייתית בעיקר לנתמך היות והתומך אינו ער להשלכות הרגשיות התלותיות שעשויות להיות בקשר שאינם תמיד מאפשרות צמיחה ועצמאות. וזה כבר קשור לערך "תסבוך" שדנו בו בעבר.
עם זאת, אני מסכימה עם המחשבה שאמרת שהאדם אינו מסוגל לחיות בשלום עם התחושה שהוא תלוי בשני. השאיפה האופטימלית היא שאדם ירגיש נוח להיעזר בשני בעת הצורך (זה מעיד דווקא על בריאות נפשית) ויחד עם זאת יהיה מסוגל לתת מעצמו לשני.
ואין מצב כזה שאדם הוא רק תלוי ולא נותן. בכל מערכת יחסים יש הדדיות גם אם היא לא סימטרית. אפילו תינוק רך בימים שהוא במצב הכי תלותי , נותן לאימו חיוך, רוך ומתיקות.
בברכת ערב טוב
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
טיפול במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
נייד 052-6346334 < type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
