| נשלח ב-2/8/2011 12:20 |
 |
| |
עוד על תחושת מחנק ונתינה
הבקר קיבלתי שאלה למייל האישי ממכרה שהרשתה לי להעלות אותה לפורום. זווית נוספת לשאלה שהעלה אימפתי באשכול הקודם. אתם מוזמנים להתייחס. להלן-
שוב ושוב אני נתקלת במשהו בתוכי שגורם לי להסתבך קצת וקצת לסבך אנשים. יש בי חלק אוהב, רוצה לתת, להיות אימהי, לפרוש חסות. זו גם התחושה של העוצמה בנתינה אבל יותר מזה, האהבה שפותחת את ליבי כשאני נותנת. ואנשים מתקרבים. הנה אתמול התקשרה אלי אשה עם שבעה ילדים, הגדול בן 9, מרוסקת נפשית, חסרת כל שמחה וספוק, מלאה אשמה. בכלים הלא מקצועיים שיש ברשותי, ניסיתי לנתב אותה לאהוב את עצמה, לתת קצת לעצמה, לראות את עצמה לפני שהיא חושבת כל היום על הילדים שלה. אני יודעת שהיא מצאה בדברי נוחם ומקום מאפשר, אבל פתאום נתקעתי בבהלה ש—שוב אני יוצרת את זה. גורמת לכך שאנשים ימצאו בי מקום מאפשר ונותן, אבל אז זה מגיע לרמות של תלות מסוימת ואני מרגישה מחנק ומתרחקת. וזה מציב אותי בבלבול – האם מותר לי לתת בצורה כזו? אולי מלכתחילה עלי לצמצם את הנתינה שלי, ולא להיות כל כך אוהבת? אבל זה לא במסגרת טיפול, ואין לי כלים מקצועיים וידע. האם במסגרת התנדבותית כזו, מותר לי לתת את כל כולי – או שעלי להזהר, גם מתלות אם תווצר וגם ממני עצמי – אם ארגיש בעתיד מחנק ואברח? איפה עומד קו הגבול? אולי שי כאן מקום לציין – שאני לא חושפת את עצמי בפני מי ששואל. אין כאן יחסים הדדים של נותן ומקבל מכיווון שכשאנשים מרוסקים אני לא יכולה לקבל מהם באמת... הסברתי את עצמי? תודה, ושמחה ונחת
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2011 12:54 |
|
| |
כדאי גם לתת את הדעת, שבמקרה כזה לא בטוח שהיא תוכל לספק את צרכיה של המתייעצת כל הזמן, כפי שהיא בעצמה כותבת שאין לה כלים מקצועיים, זו עוד סיבה להגביל את הקשר מלכתחילה שלא ליצור אצלה אשלייה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2011 21:19 |
|
| |
במקרים אלו הפתרון הוא "קוד אתי" כללים ברורים איך להתנהג בעת מצב של נתינה, מה כן ובעיקר מה לא, ואז אין הרגשת מחנק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2011 21:35 |
|
| |
איך אפשר לדעת מה הכללים במצב של נתינה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 11:14 |
|
| |
אכן, קוד האתי למקצוע משקף את הראוי, הטוב והנכון וקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לאיש המקצוע . הקוד האתי למעשה הינו חלק חשוב במהלך הפיכת מעשה הנתינה והעזרה לזולת למקצוע של ממש.
אני מסכימה שקוד האתי שומר על שני הצדדים במערכת יחסים יחודית זו של קבלה ונתינה, בה המטופל מגיע עם משאלה הפנימית לקבל ללא גבול וללא תנאי והמטפל מצד שני מגיע עם משאלתו להציל ולהושיע וכפי שנאמר יותר מאשר העגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק.
החברה שלנו לזכותה מתאפיינת בחסד ונתינה ואנו מוצאים עסקנים של 'שלום בית', אנשי חינוך שעוזרים לתלמידיהם מורות, משגיחים וכד' ואני לא חושבת שיש תמיד מי שיכול או צריך למלא את מקומם. עם זאת, לצערי, אנו שומעים שוב ושוב על 'תסבוכים' לא רק מצד הנזקקים עצמם אלא נפילות לא פשוטות של אלה שעוסקים בקודש.
אנשי המקצוע אינם חסינים אך מי שמכיר בחשיבות הקוד האתי, ועוסק בשיח האתי כחלק מרכזי מהשיח המקצועי , נמצא במצב טוב יותר ומכאן גם מטופליו
בברכה,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
טיפול במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
נייד 052-6346334 < type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 12:46 |
|
| |
ומה עם מי שלא מצליח לשמור על הסטטוס קוו הרגיש - קוד אתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 13:24 |
|
| |
רוב אנשי המקצוע פועלים על פי קוד האתי, וכפי שאמרתי הוא מהווה נדבך מרכזי בהכשרה ובהתמחות המקצועית שלהם. הוווה אומר, איש מקצוע הוא לא רק בעל ידע מקצועי אלא בעל אתיקה מקצועית . חשוב לדעת זאת- כהמשך לאשכול "פסיכולוגיה בגרוש".
קיימת ועדת אתיקה העוסקת בין היתר במקרים בהם פעלו שלא בהתאם לקוד האתי המקצועי
למי שמתעניין להלן קוד האתי של פסיכולוגים ושל עו"סים
http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=361
http://hw.haifa.ac.il/social/hebrew/etica.pdf
בשורות טובות
.
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
טיפול במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
נייד 052-6346334 < type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
