| נשלח ב-23/9/2011 11:38 |
|
| |
שיתוף- כן או לא
בעקבות ההתלבטויות שלנו האם לגשת לטיפול פסיכולוגי אם לאו, ספרתי לבעלי אתמול על סדרת הטיפולים שעברתי אצל אישה מדהימה במשך קרוב ל שלוש שנים, אך ללא תוצאות ממשיות. עד עצם היום הזה לא ידעתי לשים את האצבע על הנקודה שבשלה נכשלו הטיפולים ועשרות אלפי שקלים ירדו לטמיון. בעלי היה טוען שפשוט הייתי חכמה מדי בשבילה והשיטות שלה לא "עבדו" עלי, ואני קיבלתי את גרסתו. אתמול חפרנו קצת יותר עמוק, והגעתי למסקנה שדווקא ההורים שלי, ששלחו אותי לטיפול, הם אלה שפגעו בהצלחתו. הייתי חוזרת הביתה ומספרת להם איך ומה היה והם היו מעקמים את האף ותרגזים על הרעיונות שהיא הכניסה לי לראש. הם היו חוזרים מפגישות איתה טעונים וטוענים על דרך הטיפול שלה עד שבאמת הפסיקו את הסדרה בלי שאסיים הכל.
מצד שני, אני טיפוס משתף, אוהבת לספר על חוויות שעברתי, טוב לי לנתח דברים חדשים עם מישהו אחר, אחרי שאני "מבשלת", אותם בעצמי עם עצמי. חוץ מהעובדה שאם ההורים ידעו על טיפול חדש שאלך אליו, הם ירצו להיות שותפים למרות שאני כבר נשואה.
השאלה- עד כמה להתאמץ להסתיר, איך אפשר להתמודד עם המציאות שהיתה בעבר, אם תחזור על עצמה בעתיד, והאם את הבעל כן כדאי לשתף?
אשמח לשמוע את דעתכם בנידון...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 13:22 |
|
| |
אני בהתחלה שיתפתי מי שסמכתי עליו אבל אחר כך פחות וחות ולא בגלל אי אמון אלא בגלל שהטיפול נהיה יותר פרטי ופרטי לי ולא רציתי לשתף . גם בחיים אנחנו לא מכניסיםכל אחד למקמומות הפרטיים לנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 14:00 |
|
| |
זה תלוי מי הבעל . סיפרת שבעלך הוא עשר! תומך ואוהב אני לא רואה בעיה לשתף .אבל אם את רואה שהוא מגיב נגד מה שאת מרגישה בטיפול אז לשתף רק מה שהכרחי. בעלים שיש להם ראש פסיכולוגי מבינים יותר. למדתי על בשרי שלפעמים מה שרואים מכאן לא רואים משם ולאנשים בחוץ קשה להבין מה שקורה בפנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 15:17 |
|
| |
יש כאן אנשים חכמים את יכולה לשתף אותם
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2011 23:52 |
|
| |
אני חושבת שלפעמים הדברים הם כל כך מיוחדים ואישיים שאין יכולת לעין אחרת לשוזפם. כשאני יוצאת מפגישה טיפולית אני חייבת לבשל את הדברים בתוכי, אם הוצאתי אותם החוצה הם מאבדים מערכם! יש דברים שלא נכון להעבירם לצורת דיבור, אלא להשאירם בצורת מחשבה וכך הם מתפרשים יותר ועמוקים יותר. הבנת?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 00:02 |
|
| |
ציפורעפה, מסכימה עם כל מילה שלך.
אם שיתפתי, זה היה אחרי תקופה מהטיפול.. לא תוך כדי..
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 10:25 |
|
| |
תוהה שלום
הרצון לשתף את השני הינה תכונה בריאה המצביעה על דברים נוספים יפים שככל הנראה טמונים באישיותך כמו אישיות זורמת ופתוחה, האמון בקרובים לך, היכולת להיעזר ולקבל מהשני ועוד.
עם זאת, כפי שתיארת שיתוף לא מובחן יכול להעמיד אותך במצב שאת לא רוצה בו. ולכן נשאלת השאלה- במצבים בהם השיתוף עלול לעכב או לפגוע באינטרסים שלך האם את מסוגלת לעמוד ולשמור על פרטיותך ומדוע לא? האם את מסוגלת להנות מהפרטיות שלך ?
צדקו קודמיי שאמרו שבטיפול מתרחשים תהליכים וגילויים עצמיים מיוחדים שהאדם מרגיש שנכון לו לשמור אותם לעצמו מכל מיני סיבות אישיות כמו הרצון לשמור על הפרטיות , החשש לאבד מערכם של הדברים ועוד.
ישנם אנשים שהצורך לשתף את השני אינו נובע רק מההיבטים הטובים שציינתי לעיל אלא גם מהקושי לשאת לבד את החוויות שהאדם עובר, הקושי להכיל את הרגשות, החרדה בלהיות לבד עם 'העצמי', החוסר אמון בעצמי והצורך לקבל אישור מהשני על החוויות הפנימיות שלי...
כולנו נעים על הרצף בין שיתוף השני לשמירה על פרטיותי ועבודתינו היא להכיר כל חלק -כיצד הוא משפיע עלינו? מה משמעות בעולם הפנימי שלנו ? מתי וכמה אנחנו משתמשים בו? ומדוע אנו נזקקים להשתמש בו יתר על המידה , במצבים לא מתאימים?
כאשר אנו משתמשים יתר על המידה בקצה אחד, אנו צריכים לבחון לא רק אותו אלא את הקצה השני. יתכן שהאחד מחפה או משמש הגנה מפני החרדה מהשני..
סוגיה זו עשויה להיות אחת הסוגיות שתבחני בטיפול (ד.א מעניין שסוגיה זו עולה במקביל בשאלת פורום סגור או פתוח)
בנוסף, אני מפנה אתכם לדיון דומה שעלה באשכול אחר על שיתוף בן הזוג בטיפול
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2891489&forum_id=21023
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 15:57 |
|
| |
| רוניתלזר כתב: |  | (ד.א מעניין שסוגיה זו עולה במקביל בשאלת פורום סגור או פתוח)
|
|
את הדיון פתחתי נטו למען הסדר הטוב. רציתי שכל הדעות תתרכזנה בבירור באשכול אחד.
בקשר לתגובתך- א. עשירה ומפורטת כתמיד, באמת אין כמוך... ב. אני טיפוס מאוד מעניין. מצד אחד את החוויות הנפשיות שלי אני יכולה לחלוק רק עם עצמי מקסימום עם בעלי אחרי יום או יומיים, אבל כל חוויה אחרת אני פשוט חייבת לשתף. בין אם זה חוויה רגשית (לא נפשית) בין אם פיזית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 18:37 |
|
| |
ברורה לי כוונתך הטובה בפתיחת הפורום הסוגר/פתוח. אדרבא אני מעריכה את היוזמה שלקחת על עצמך לרכז את הנושא. העליתי זאת כמחשבה מהרהרת בדבר האפשרות שהסוגיה הזו של שיתוף/פרטיות, פתוח /סגור מעסיקה אותך ברבדים שונים.והרי חיזקת את דבריי בסעיף ב' שתיארת. את אכן אדם מעניין ואין ספק שהסקרנות שאת מגלה בעצמך תשרת אותך טוב בטיפול. אני מאמינה שבתהליך הטיפולי את תעבדי את הסוגיה ולאט לאט תגיעי להחלטה יותר מגובשת מה מתאים לך לשתף ומה לשמור לעצמך, את מי ומתי.
בהצלחה _________________
תוקן על ידי רוניתלזר ב- 25/09/2011 19:22:26
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
|