|
|
| נשלח ב-6/10/2011 02:27 |
 |
| |
חברה קצת סיכום,זה ודאי שתרופות לבד לא יעזרו באופן מלא,חייבת להיות עבודה עצמית רצינית,יש שיעבדו לבד,או אם קרובי משפחה,ויש שיותר טוב להם ללכת לטיפול,כל הדרכים מצוינות,ופעמים אף מנצחות ומאפשרת למעט בתרופות,כמובן הכל בהשגחה מיקצועית. ההבדלבין ההפרעה לחולי שחולי נפש את לא יכולה לטעות[כמעט]אפשר להבין לבד,והפרעה זו בעיה שאפשר להחביא אותה אך היא בעיה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2011 02:43 |
|
| |
[בעיות רגשיות ניתנות לפתרון,בטיפול נכון ובעבודה עצמית ,ובדרך כלל ללא תרופות] אני חוזר לשאלתי לדבריך רונית שמאניה דפירסיה,עכ"פ ברמה קשה,לא ניתנת לטיפול רק בתרופות[כבסיס לטיפול פסיכולגי]א"כ מי שהתרופות לא מועילות לו אין לו פתרון אחר?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2011 08:53 |
|
| |
תצמה- גם במצבים שנחשבים לקלים יותר כמו היפומאניים החשיבות של טיפול תרופתי עשוי להיות קריטי. פעמים לוקח זמן למצוא את המשלב התרופתי המייצב אולם במצבים קשים בהם תרופות לא מספיק מאזנות ומייצבות נשקלת אפשרות של אשפוז וטיפול בנזעי חשמל.
מה שחשוב הוא להיות במעקב של פסיכיאטר המומחה למחלות ביפולריות.
בנוסף לטיפול הפסיכיאטרי , ישנה חשיבות לטיפול השיקומי- האישי , התעסוקתי והמשפחתי.
אחד הדוגמאות המפורסמות בארץ להתמודדות עם המחלה היא של אדם בשם צביאל רופא הסובל ממאניה דיפרסיה העובד במסגרות שיקומיות של חולי נפש. טשפר למצוא הרבה עליו באינטרנט , הוא כותב מאמרים ומתראיין בנושא.
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/194/572.html
ובהמשך לדיון של אמש, חשוב לי לציין שלצד התפיסה והעמדה המקצועית שלי אני מאד מעריכה את הישגיכם האישיים בעבודה העצמית, אני מאמינה לא-מתביישת שהטיפול הדינמי שהיית בו לא היה טוב לך ואת מוצאת עצמך צומחת דווקא כשאת לוקחת עצמך בידיים ומציבה לך מטרות ויעדים ברי השגה. אני גם יכולה להבין את החוויות הטיפוליות הטובות שמטופלת ומרימי מספרות, ואני לא מתכחשת לקדרות שציפור ציינה .
בברכה
__________ _______
תוקן על ידי רוניתלזר ב- 06/10/2011 09:14:27
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2011 22:05 |
|
| |
הדיון מחדד אצלי תחושה שמעקצצת לי בחודש האחרון, כאילו "די לחפירות בעבר, מה בתכל'ס".
וכשניסיתי להעלות את זה בפגישה, שאולי אנחנו סתם חופרות שם וטוחנות חול טחון, שכבר דברנו אלף פעמים על מה שהיה פעם ואולי אני צריכה יותר טיפים מה לעשות עכשיו, המטפלת הדווקא חמודה שלי אמרה שלדבר על העבר זה טוב ושההתקדמות היא תהליך ולא שאומרים לעשות כך וכך ובקסם הכל מסתדר, הדברים מתקדמים גם אם אני לא רואה את זה מהיום להיום ושאני אסתכל אחורה ואראה כמה התקדמתי וכו'.
אז את חושבת, לא מתביישת, שהיא טועה? (אולי היא סתם רוצה שאני אמשיך להרבה זמן? אוי ואבוי לה)
ומה חושבת רונית?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2011 00:12 |
|
| |
אני חושב שאם כך את מריגשה זו האמת,והתבגרת מספיק בשביל להתקדם קדימה,העבר אין ועתיד עדין.....,ואם היא לא יודעת לעזור לך להתקדם פשוט תחפשי משהיא אחרת שכן יודעת[ישנן כאלו]. וזו גם דעת תורה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2011 08:54 |
|
| |
| סוניסוני כתב: |  |
מטופלת, לרגע חשבתי שאני כתבתי את זה.
מדהים איך שאנשים עוברים דברים דומים!
ככל שאני מתקדמת בטיפול- זה עושה לי חשק להיות מטפלת בעצמי. קרה לכם?
|
|
סוני הי,
כפי שניתן לראות מקריאת ההודעות השונות שלך בפורום עולה תמונה יותר מורכבת ולכן לא יהיה אחראי מצידי לענות לך על השאלה הספציפית. פרט לכך שלא אתי ללא היכרות איתך ואת הטיפול שאת עוברת.
מה שחשוב יותר מכל, הוא לא מה אנו חושבות אלא מה את חושבת וייתכן שהשאלה שלך המופנית אלי ואל לא-מתביישת משקפת את שתי הקצוות שאת עסוקה בהם ושאנו מסמלות פה לחלק מכן...... ולא רק ביחס לטיפול....
ועכשיו אתייחס לסוגיות שעלו בשאלתך ברמה העקרונית-
* כל עניינו של החפירה בעבר הוא בשביל ההווה- כלומר, אין שום עניין לדבר על העבר לשם דיבור על העבר. העבר אינו רלוונטי! אלא כדי להבין את ההווה, לעבד את הקונפליקטים של ההווה, לשחרר מחסומים הקיימים בהווה ולהגיע לעתיד טוב יותר.
* אין טעם לדבר אלף פעמים על אותם דברים אם אין תובנות ואיכויות נפשיות נוספות שמקדמות (אולי יש צורך לדבר על הצורך לטחון ולטחון מים)
* אדם שלא רואה התקדמות איכותית בטיפול אין לו מה להמשיך בטיפול (אצלך סוני אנו רואים שזה לא בדיוק כך)
* אדם שמחפש תכל'ס ומיידי שלא יכנס לטיפול פסיכודינמי או פסיכואנליטי. אלא יפנה (אם מתאים) להתנהגותי, חינוכי, קוגנטיבי ותרופתי על פי הצורך.
אני מאמינה שאפשר עוד להוסיף ולהרחיב, אך עיה"כ היום ובכל זאת לא רציתי שתלכי בהרגשה רעה סוני שלא מתייחסים לשאלתך המאד חשובה.
בברכת גמר חתימה טובה
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 16:18 |
|
| |
סוני- קודם כל, אני מסכימה עם רונית שרק הרגשות שלך חשובים. חוץ מזה, נראה לי שחודש זה לא מספיק זמן כדי להחליט. בכל תהליך יש תקופות "יבשות". אולי כדאי לראות מה קורה בהמשך. אם את ממשיכה להתלבט, אפשר להחליט על הפסקה תחומה בזמן, כדי לראות איך את מרגישה בלי טיפול.
הרבה טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2011 02:09 |
|
| |
עבר זמן, מה קורה? איך את, סוני?
|
|
|
|
|
