מחשבות בעלמא

מבטיחה לך שאת לא רוצה את סערותי
שערותיך יסמרו...

ציפורעפה,
זרקת משפט "סערות מפחידות שבי".
אם הסערות הן לא בשליטתך, אז אולי כדאי לך פשוט לא לפחד מהן? תני לגל לעבור בשקט, תעמדי מהצד ותתבונני בו בנחת... אולי יקל לך?
אם אני משער טוב, את מרגישה פתאום כאילו גל של אקסטזה מציפה אותך. אהבה שמחה או מה שזה לא יהיה. זה מפחיד שבתוך היער העבות והחשוך פתאום את מרגישה שינוי קיצוני כזה, ואת יודעת שזה לא כ"כ נכון כי תכף נכנסים שוב לדכדוך. את מסכימה עם התיאורים שלי או שאני טועה?
בכל אופן, בפעם הבא שזה קורה, קחי נשימה עמוקה, ונסי לדמיין בעצמך כאילו שזה לא קשור אלייך... סתם צל עובר. אני מקווה שזה יעזור לך. [כתבתי קווים עקרוניים בלבד, הרעיון הוא להגיע להרפיית שרירים ולהרגשה נעימה יותר. תן לחכם ויחכם...]
אם זה לא מדבר אלייך, ייתכן שלגולשים אחרים יהיה תועלת ממה שכתבתי כאן.

אגב, מה שכתבתי למעלה לא כל כך פשוט כלל וכלל. בפרט אם זה מלווה בחוסר-שקט נפשי שבמצב כזה זה כמעט בלתי אפשרי. יש לזכור שאין צורך לדחוף פתרונות... מה שעוזר עוזר, ומה שלא - לא. יש כמובן מצבי ביניים גם, תלויי נסיבות, עצמה וכן הלאה

שלום לכולם.

הרבה זמן לא הייתי כאן, עכשיו מצאתי כמה דק' פנויות ומיד הגעתי לקרוא... גיליתי דברים מרגשים...
חוץ מהדברים האמיתיים, החכמים, העמוקים והמושקעים שנכתבו כאן, אותי אישית מרגש שלכ"כ הרבה אנשים אכפת מהקב"ה, ובאמת מעניין אותם מה ה' רוצה, איך באמת נצליח לעשות לו נחת, איך נראה לו אהבה ואיך נרגיש את האהבה והטוב האין סופי שלו אלינו...
איפה עוד בעולם ה' היה מוצא ילדים כאלה?? רק תחשבו כמה נחת רוח יש לו מהאשכול הזה...

תודה רבה לכל המשקיעים...