|
|
| נשלח ב-28/11/2011 14:11 |
 |
| |
יש כאלו שפגעו בי קשה בעבר,אבל זה לא מספיק כואב לי היום כדי שאני אחזור לשם ויתכן שאני גם בורח מחלקם,אבל ביוםיום זה לא מפריע לי.
לעומת זאת היו ילדים שפגתי בהם כשהייתי ילד,כי ילד זהתמיד ילד,אבל כשגדלתי קניתי להם מתנה יפה וקשתי סליחה ,וב"ה הכל טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2011 22:02 |
|
| |
האנשים שהכי קרובים אלי, בזמנים שהכי נזקקתי להם כילדה , פגעו בי. לא תמיד בכוונה ולרוב לא במודע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2011 23:24 |
|
| |
| מטופלת כתב: |  | האנשים שהכי קרובים אלי, בזמנים שהכי נזקקתי להם כילדה , פגעו בי. לא תמיד בכוונה ולרוב לא במודע |
|
הבעיה שהכוונה והמודעות של ההורים לא משנה הרבה לילד, מכיון שבשכלו של ילד ההורים הם "כל יכול" ואין אצלם מושג של חוסר כוונה או חוסר מודעות.
ולכן אם הם לא נמצאים כשהוא זקוק להם הוא מאשים את עצמו בזה. וכתוצאה הוא נורא כועס עליהם על שהם גורמים לו לתחושות אשמה.
והרבה פעמים הסיבה שאנחנו לוקחים מההורים שלנו את הכוונה ואת המודעות, זה לא בגלל שזה המציאות, אלא מפני שאנחנו מפחדים פחד מוות מהכעס שיש לנו עליהם על מה שהם עוללו לנו, ולכן אנחנו מצדיקים אותם עם חוסר מודעות. בכדי לשכך את הכעס שלנו. אבל באמת באמת אנחנו כועסים עליהם כעס רצח.
תוקן על ידי מערכי_לב ב- 28/11/2011 23:25:09
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2011 00:05 |
|
| |
במקרים קיצוניים אי היכולת להרגיש כעס, להתקומם ולקום ולומר "אני מאשים", הוא כתוצאה ישירה מהפגיעה והעוול וההמשך שלהם
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2011 03:13 |
|
| |
אוף, אז אצלי בנוסף להורים יש אדם נוסף שפגע פגיעה משמעותית באמון שלי בבני אדם והבן אדם הזה מרגיש כזה טוב עם עצמו שבא לי להוציא לו את כל האוויר...
|
|
|
|
|
