| נשלח ב-3/5/2012 09:02 |
 |
| |
שינוי כיוון .
יש פה מישהו שיכול להצהיר על עצמו שהוא שמח,
שהוא אדם שמח ?
האם כל מי שמשהו טיפה חורק בנפשו , כבר לא שמח ?
אפשר לדבר על הצלחות , דברים משמחים ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2012 09:13 |
|
| |
אני אהיה הראשונה?
אודה שיש לי רגעים שמחים.
אלו שאני רואה בהם איזה חמוד אלוקים שלי, שמכין לי דברים טובים באמצע הדרך.
אלו שבהם גם הוא נותן לי להרגיש שהוא זה שלוקח אותי בדרך הזאת, כי אחרת לא הייתי כאן מזמן...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2012 10:56 |
|
| |
אדם שלפעמים שמח...
גם וגם. רגעים ורגעים, גל כזה וכזה...
והפורם הזה, עם אתם כולכם, שנותן תמיכה אמיתית וכח ואפשרות ביטוי.
הרב וולבא כותב על ימי האהבה והשנאה והיאוש, בשם רבנו תם, שהנושא הוא מה גובר על מה - האם הימים הטובים הם הרבים או הימים הקשים, אבל וודאי שלכל אדם יש את כל המכלולל כולו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2012 18:55 |
|
| |
איזהו עשיר השמח בחלקו. אדם יכול להיות בשפל המצב ח"ו, ועדיין להיות מרוצה בחלקו. להבין ולהפנים שהקב"ה הטוב והמטיב גומל עמו חסד בכל רגע ורגע. ואפי' הדברים הגרועים ביותר רח"ל הם ממקור הרחמים והחסדים, לפעמים מבינים את זה יותר והרבה פעמים יותר - פחות, אבל תחושת הקירבה לאבינו שבשמים שרוכשים עם ההפנמה של האמונה הזאת בצורה מוחשית, לא יסולא בפז.
משל למה"ד? לחולה מסוכן שנאלץ לעבור ניתוח מסובך שוגרם לו לכאבים עזים, בכל זאת הוא מלא הכרת הטוב כלפי הרופא שלקח את האיזמל וחתך בבשרו החי כדי להצילו ממוות לחיים, והנמשל מובן מאליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2012 05:59 |
|
| |
שמחה, זה נותן אינטונציה קופצנית מידי...
אני מדייקת אותך אם אני קוראת לזה שלווה, איזושהי שלימות פנימית?
אז אני בהחלט יכולה להעיד שאני שם (ולא גידלו אותי לשם)
מעבר לאמונה במסגרת הדברים שפוגשים אותנו במקרינו, הסטטוסים שלנו, המצב מחוצה לנו, אני חושבת שלא פחות מוטב שנשקיע קבלה אמונית בחלקים הפנימיים, בנטיות נפש, בדחפים, בחטאים, בכשלונות... להפסיק להאמין בעיוורון שהכל תחת השליטה שלנו. להפסיק לחשוב שלקרוא לזה "בחירה חופשית" עושה את זה קדוש. זו כוחנות. ולא למדנו לחיות בלעדיה.
מול מי שאנחנו, מול מעשינו - יש בצינורות הקבלה, ההכלה, הרפיון, האמונה - הרבה יותר מקום לשפע, לכח רוחני מקדם, לשלווה.
אנחנו רוצים את הקרדיט על השינויים, על ההתקדמויות. אבל אם נציץ בשרשרת העובדות של חיינו נגלה שהכל נתפר מתואם ומדוייק להפליא, להביא אותנו ללמוד את כל מה שלמדנו, להבין מסרים שחתכו אותנו, לגדול בלית ברירה.. וזה קשה לוותר על כל התדמית אבל זה מביא איתו שחרור מכל ההאשמות העצמיות, המצפון שמכרסם בכוחינו, ההטחות שלא מצמיחות אותנו באמת לשומקום.
לא כדאי לנו לנשל את הבורא מן החטא. מוטב לנו שיהיה איתנו, שיטול גם הוא את חלקו בזה. ואם אנחנו בעסקת חבילה, ואם בכוחו להיות איתנו למטה וכל הדרך לשם, אז יש באמתחתינו את הכח האלוקי שיוביל אותנו גם הלאה משם.
ההטחות לא עוברות דירה ממני אל הבורא, אין להם מקום בכלל. אבל הזעקה, הדרישה היא ממנו. והוא יכול הרבה יותר ממני.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2012 07:15 |
|
| |
דברים עמוקים ויפים
לטעמי כח יכולת הבחירה אינה טוטאלית אלא יחסית, דינאמית ובזיקה קבועה למסגרת הנתונים הקיימים. בירור והערכה מעמיקה וכנה של כוחותינו וגבולותיהם מאפשרות להביא אותנו למצב הנפשי העדין של הכרה במגבלותינו מול עוצמת ואינסופיות הבורא מחד גיסא, השלך על ה' יהבך, כגמול עלי אמו, להשמר ממצב של וישמן ישורון ויבעט, ומאידך הכרה במקום בו יש לאדם לתת ביטוי לעצמו, להשפיע בעולם המעשה, לקיחת אחריות, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ששת ימים תעשה מלאכה, אי התבטלות מוחלטת של פסיביות מסמורטטת. להכיר בכוח ועם זאת להכיר במי הנותן ליעף כוח. אין סתירה והתנגשות בין מוחלטות הבורא ובין מציאות האדם, הקב"ה צמצם עצמו בשביל הפשרה המורכבת והעדינה הזו שתאפשר קיום לבריאה, צמצום נותן קיום לכל אחת מהמציאויות בלא שידרסו אחת את השניה.
ומעניין מה שידוע בשם הבעש"ט שהבחירה היא ברצון, לא במעשה.
כעי"ז במדרש רבה: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים - משל למלך שהיו לו כוסות ריקים, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין, צונן הם מקריסין, מה עשה המלך? עירב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד".
אפשר לבאר זאת שהבחירה היא נתינת מקום, אפשרות פתוחה, התוצאה של שילוב דין ורחמים, דין מבטל מציאות האדם כי מצד הדין רק אלוקים קיים, כל השאר מתבטל ונעלם וחוזר להכלל במקורו, רחמים במובן זה הוא כביכול הסתלקות היוצר מיצירתו, עזב אלקים את הארץ ועולם כמנהגו נוהג, בחירה היא המקום שנושק להשמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אין ארץ בלא שמים ולא שמים בלא ארץ.
תוקן על ידי נשמה_תועה ב- 24/05/2012 07:26:59
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2012 07:25 |
|
| |
תוקן על ידי נשמה_תועה ב- 24/05/2012 07:26:42
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 19:29 |
|
| |
ברוכה הבאה לוגית, דברייך מפעימים. תסכימי להרחיב, להדגים, להמשיך? ומה פרוש - לא גידלו אותך לשם?
נשמה - אתה מדבר על גבול דק כל כך, שכל כך פשוט למעוד בו.... איך?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 23:14 |
|
| |
זו שאלה עצומה ורבת פנים, שבאמת בכל צעד ושעל בחיים היא תובעת את שלה ואת מקומה, ואת ההתייחסות אליה. מה המקום של האדם בעולם ומול אלקיו? עד כמה הוא יכול ועד כמה הוא מתבקש, מהי בחירה? מהי השתדלות? מהם הגבולות, האיזון הנכון? יש מקום גם לתחושת סיפוק וערך עצמי וגם להכרת מקומי ענוה והתבטלות? בטחון עצמי? בטחון בה'? אני משתף בדברים שחשבתי, שהם רק ניסיון ואופן להבין ומזוית מסויימת, וכמובן הענין עמוק ורחב
הלל הזקן אמר "אם אין אני לי מי לי", ותוך כדי דיבור חזר לומר "וכשאני לעצמי מה אני", לכאורה נראה כי באמת שניהם נכונים, ומה שחשוב הוא הבירור לרגע זה בלבד "אם לא עכשיו אימתי", לא נצרך להגיע לשיטה, ל"דרך חיים", להכריע, כי שניהם נכונים מצד עצמותם - "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", ברגע זה ללא מחויבות לעבר או לעתיד מוטל עלי לבדוק בכנות עד כמה שאפשר, ולבקש כוח מבעל הכוחות כולם ולבקש רחמים מבעל הרחמים, ואז קשה למעוד, כי באמת אפשר לבחור אך א"א ממש לבחור נגד רצון ה' שהכל מכוחו, בעיקר אם חושבים על כך שהבחירה ברצון ולאו דוקא בתוצאה המתגלית במעשה, שם הבירור איפה אני נמצא קל יותר.
"מה יעשה אדם ויחכם? ירבה בישיבה וימעט בסחורה. הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". שואלת הגמרא אם הכל תלוי בתפלה מדוע צריך להרבות בישיבה ולמעט בעסק, ועונה הגמרא זה בלא זה לא מספיק.
רבי נחמן מברסלב אמר "דע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל". איך אפשר לא לפחד כלל? נראה שהתשובה היא, אם אני מאמין, אכן הגשר צר מאד, אך בכל זאת אי אפשר ממש ליפול, כי הקב"ה נותן לי יד, א"א באמת לבחור נגד רצונו כי רצונו כולל הכל, אז אפשר לא לפחד. יש ללכת על הגשר "צריך לעבור", לפעול, אך אין מה באמת לפחד - "ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני, תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2012 21:33 |
|
| |
בלי להכנס לעומקם של דברים
אני אדם שמח ותוסס מטבעי
פעם הייתי שמח הרבה יותר
והיום בדרך כלל כשאני עסוק אני שמח
ברגע שאני נח מיד אני מרגיש את הדיכאון,ולפעמים העצבות גוברת ולא משנה מה אני עושה או לא עושה
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
