בית פורומים פורטל הנפש

חרטה ונחמה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/6/2012 00:48 לינק ישיר 
חרטה ונחמה

שלום לכולם

כמה מחשבות והרגשות שבאו לאחרונה

יש הבדל בין תחושת חרטה לתחושת אשמה, חרטה היא עצמאית ואינה מחייבת להרגיש אשמה (וגם תתכן אפשרות של הרגשת אשמה גם אם מה שמביא אותי לזה לא היה תלוי בי ולא בשליטתי). רגש של חרטה אומר שאני חוזר אחורה לנקודה בה הרגשתי חשבתי הגבתי ופעלתי באופן מסויים בגלל מה שהרגשתי אז, ואני נותן לעצמי לחוות את המקום הזה מחדש, נותן לעצמי את ההזדמנות להרגיש את מה שסירבתי אז להרגיש או את מה שהייתי חסום אז מלהרגיש, אני מסיר את המחיצות שהפריעו לי אז מלהתחבר למה שאני מגלה עכשיו, נקודת מבט וזוית שונה, והתחושה החדשה הזו מראה לי שבעצם גם אם הייתי מוכרח אז להגיב ולפעול כפי שהרגשתי אז עדיין זו לא כל התמונה השלמה, עכשיו אני חוזר לשם ורואה ומרגיש אחרת, ממקום עמוק בנפשי אני מקבל ומבין את מה שסירבתי או לא יכולתי לקבל בזמנו, חווה את מה שאז לא חוויתי, נגלית ומתבהרת תמונה אחרת. אני לא מוכרח להצטער על הבחירה של אז, אני מבין אותה, אני לא בא בטענות, אבל אני יודע שהיא אינה הכל, שיש דרך שונה של חיבור להרגיש ועל פיה לבחור, דרך שפיספסתי והחמצתי גם אם היו סיבות לכך, יכול להיות שאני יתמלא צער מלהרגיש פתאום את המרחק ממה שהייתי רחוק ממנו, שבעצם אני רואה עכשיו את חשיבותו וכואב את המרחק שהייתי רחוק ממנו. ההשפעה של החרטה במובן הזה היא חיובית ולא הרסנית, אין בה הפניית אצבע מאשימה, רק התאחדות מחודשת עם מה שממנו התעלמתי ואליו התנכרתי, התאחדות שיכולה להיות מלווה בהרבה כאב, אך גם בהרבה שמחה

כנראה זו המשמעות של חרטה כשאדם חוזר בתשובה, לכן תשובה צריכה להיות מלווה בחרטה. מה שמקופל ב"תשובה" הוא תיאור פשוט של אדם שחוזר ממרחקים הביתה אל הנפש האהובה הקרובה ביותר, המרחק מכאיב מאד וקורע לשניהם, הגעגועים ההדדיים עצומים. כשמכה ההבנה וההכרה במרחק שנוצר וקיים, הרצון העז לחזור ולהתקרב מתעורר, ואז החרטה מתעוררת מעצמה "חבל שלא הרגשתי כך עד עכשיו, הייתי במצב מנוכר". ההכרה במרחק נותנת להבין שיש מרחק ושאני מרגיש לא טוב, אני רוצה לחזור הביתה. בלי החרטה סימן שלא הפנמתי את המרחק בינינו, ובעצם אני נשאר באותו מקום. זה לא שצריך וחובה להרגיש כך, להכריח את עצמי לכך עם מילים מבחוץ, אלא פשוט כשמרגישים כך זו תשובה אמיתית, סימן שמשהו השתנה. אם אני מרגיש רצון וגעגוע לחזור ולשוב להתאחד עם הקב"ה, בהכרח קדמו לכך ההבנה והכאב ממקום עמוק בי את הריחוק, הריחוק שגרם לי להרגיש לחשוב ולפעול בצורה מסויימת. התשובה היא לא פקודה, בלי ההבנה, בלי התהליך הנפשי פשוט לא קורה חיבור מחודש, זה רק טקס חיצוני שהוא ממש לא עושה אותנו קרובים יותר נפשית, והנפש מרגישה זרות. בתוכה היא רוצה למצוא באמת את הדרך הביתה, לחזור בתשובה

המילה "נחמה" יש במשמעה חרטה, חזרה ושיבה למצב הראשוני, כמו "כי נחמתי כי עשיתים", וגם משמעות של נוחם, תנחומין. נראה לי שבלהתחרט (בלי להאשים) יש נחמה, נחמה אומרת להיפרד, להרפות, אני נפרד ממה שהיה עד עכשיו, וגם חוזר למה שהיה שם תמיד בהתחלה, השורש, הבית, האבא והאמא, האלקים




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/6/2012 20:52 לינק ישיר 

איזו נשמה גבוהה ומקרבת...
זמני תשובה ממשמשים ובאים. לרב וולבא יש מאמר נפלא על המעגל הזה של החטא, העונש התשובה והשמחה - מתמוז עד תשרי. "מועדים של ריחוק" הוא קורא לימים של אבל החורבן. מועדים - כי הכאב שבגלות, שבריחוק, הוא רק זה שנותן את התחושה שאכן - כואבים על משהו מוכר ואהוב. מתגעגעים אליו, הצער הגדול - החרטה, כדבריך, הוא זה המניע לקירבה האמיתית שתבוא אחר כך, גם אם בתחילה היא נדמית ככעס וכריחוק.
המחשבה היפה אודות החרטה להבדיל מהאשמה עצמית - שבחרטה איננו מלקים את עצמנו, אלא מבינים שהיינו חייבים ומתוך כך משנים את המקום ומאירים בנו דברים חדשים, היא מחשבה כ ל כך רכה ומאפשרת...
אשמה - ברוב הפעמים היא בריחה מאחריות, כאילו יש בה את העונש שאנחנו כבר מביאים על עצמנו, כדי לא להשתנות שינוי פנימי ואמיתי.
אבל מה זה  בכל זאת "אשמנו בגדנו"? כל שנה מחדש אני תוהה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/6/2012 21:29 לינק ישיר 

"נחמה אומרת להיפרד, להרפות
וגם לחזור למה שהיה שם תמיד בהתחלה - לשורש, לבית, לאבא ואמא, לאלוקים"
אילו משפטים גדושים...
כמה אמת. הסרת מחיצות. חיבור של נשמה. מעבר לכל המחיצות של הכעסים/ האכזבות' הייאוש והפחדים.
איזו עוצמה רכה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2012 02:53 לינק ישיר 

המילים הטובות מעודדות ונותנות כוח, תודה רבה,
ותודה על הדברים החכמים והעמוקים, לא הכרתי את הדברים של הרב וולבה

אני מזדהה מאד עם מה שכתבת "אשמה - ברוב הפעמים היא בריחה מאחריות, כאילו יש בה את העונש שאנחנו כבר מביאים על עצמנו, כדי לא להשתנות שינוי פנימי ואמיתי". אני מכיר את זה על בשרי ונפשי, כאילו יש באשמה איזו הצדקה להמשיך את המצב, הלא אני מעניש את עצמי..

איני יודע מה הפירוש של מצות וידוי, וגם לא יודע בדיוק איך חז"ל מסבירים את המשמעות של זה ומה אומרים על זה. אני גם מתחבט בזה כל פעם מחדש. יש בקישור המצורף דברים נפלאים שכתב בזה מורי ורבי האהוב

http://tshuvot.wordpress.com/category/%d7%91%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94/

בהשפעת הדברים הנ"ל, אני מהרהר עכשיו הרהורים נוספים על כך. אני יוצא מנקודת הנחה מאד ברורה ומוצקת שהקב"ה הוא אבא ואמא ממש, הורה אוהב מאד מאד, ממש כמו במציאות שאנו מכירים של הורים וילדים, הקב"ה הוא האבא והאמא הכי טובים שיש בעולם ושהיו ושיהיו בעולם, ואני חושב שכך הוא רוצה שנתייחס ונרגיש אליו. אנחנו יכולים להתחבר אליו רק עם הרגשות שהוא נתן לנו, אותם הרגשות שאנו מכירים מהחיים שלנו, הוא לא מבקש להמציא רגש חדש ומיוחד בעבורו, רגש מומצא הוא לא אמיתי, ואי אפשר להמציא כזה רגש. הוא באמת אבא, זה לא משל, זו מציאות, אנחנו בניו ובנותיו ממש, אנו שייכים לו, נאצלים ממנו, יצירות שהוא במו ידיו כביכול יצר ועשה, והוא נתן בנו כביכול את התכונות שלו, בצלמו ובדמותו. הריחוק בינינו כואב לו מאד, אבל לא באמת יכול לפגוע במציאות שאנו בניו והוא אבינו, "בנים אתם לה' אלקיכם - בין עושים רצונו של מקום ובין אין עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים". כל מה שקורה ומתרחש בינינו הוא בתוך המסגרת הזו של אב וילדו או ילדתו שאותה לעולם אי אפשר לפרוץ ולצאת ממנה, אפשר רק להתכחש ולשכוח ממנה

יש הפרדה מאד ברורה בין האדם החוטא לבין החטא. בגלל שהחטא מרחיק אותנו מאבא הקב"ה, והאבא מאד מאד אוהב אותנו, לכן הקב"ה כל כך לא אוהב את החטא, החטא כביכול גוזל ממנו את בנו יחידו שהוא מאד משתוקק אליו. אם נצייר שהילד הקטן האהוב והנבחר השתובב וטינף את עצמו בבוץ ובמי ביוב מסריחים, כשהאמא רואה ומריחה כך את בנה מיד מתעורר אצלה דחף לנקות את הילד לרחוץ אותו ולהחליף את בגדיו לבגדים חדשים, שירגיש רענן ונקי, מתוך דאגה לנקיונו ולבריאותו ולרווחתו, שום אדם בר דעת לא יעלה בדעתו שהאמא במקום לנקות את בנה ולהחליף את הבגדים של הילד תאמר, נו טוב הילד מסריח, בשביל מה להחליף לו בגדים? אחליף אותו ואמצא לי ילד אחר. זה מגוחך לגמרי. זה הפירוש "יתמו חטאים מן הארץ" - יתמו החטאים ולא החוטאים. זה הפירוש "בנים אתם לה' אלקיכם - בין עושים רצונו של מקום ובין אין עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים". הריחוק בין האבא לבנו לא בא באמת מהרצון האמיתי של הבן, הוא בא מאל זר שמשתולל בתוך לבו של האדם, שמסיט אותו שוב ושוב ושוב למקומות שמרחיקים אותו ממי שהוא אוהב. גם אם האמא יודעת שמחר הילד שוב יטנף את עצמו ואת בגדיו לעולם לא יעלה בדעתה להחליף את הילד במקום את הבגדים, היא רק תבקש ממנו אנא אל תכנס שוב לתוך  הבוץ, זה מצער אותי לראות אותך כך וזה טורח בשבילי לנקות אותך ולכבס את הבגדים, אני אכעס אם תעשה זאת שוב. אבל היא רוצה ותמיד תרצה את הילד שלה, רק אותו ולא שום ילד אחר, אותו בדיוק, בגלל שהוא איך שהוא ובדיוק כפי שהוא, זהו בנה "אל הנער הזה התפללתי". הלכלוך שדבק בו לא יכול להגיע למקום שישפיע על הרגשות האימהיים האמיתיים שלה, זה יכול להכעיס אותה רק ברובד הרבה הרבה יותר חיצוני ונמוך. הקב"ה רוצה שנחליף את הבגדים המלוכלכים אבל בשום אופן לא רוצה שנחליף את עצמנו, והוא יודע ומכיר אותנו ואת יצרנו, הוא ברא אותנו, הוא יצר את החומרים ממנו אנו עשויים, הוא יודע שאנו עלולים למעוד שוב ושוב, ועדיין הוא רוצה אותנו, קשר דם הוא מעל לכל

כשאני חושב על עצמי בתור אבא, אם חלילה קרה שילדי ואני התרחקנו אחד מהשני, בטוח שארגיש צער וכאב עצום, שבר, אהבה וגעגועים עד כלות הנפש. גם אם אני כועס אני יאמר לילדי ואעביר לו את המסר כל הזמן ובכל הזדמנות, בני, אני רוצה בך, אנא בוא נתקרב בחזרה, בוא נתפייס, תהיה איתי בקשר, דבר איתי, ספר לי מה אתה מרגיש, מה קורה אצלך בחוץ ובפנים. אני אקרא לו ואצפה לו, כי אני באמת באמת אוהב אותו ורוצה אותו ואיכפת לי ממנו. כשהילד אחר זמן רב חוזר אלי ואומר הנה אני כאן, אני גם רוצה אותך ואוהב אותך, דבר ראשון אני נהיה מאושר, נמס משמחה, סוף סוף בני חזר הביתה, חזר אלי, זה הרגש הראשון שמציף ולא משאיר מקום לשום דבר אחר, זה מה שהכי קריטי וחשוב. זה מרגיש כל כך נכון, זו המציאות הטבעית, כך זה צריך להיות. אני מקבל אותו בתוכי וזה מובן לי מאליו, זה חיבור ברור ופשוט.

אחרי ההתרגשות הראשונה וההתרפקות מגיע שלב שאנחנו מוכרחים לדבר על מה שקרה, יש דברים שאנו צריכים לברר ולסגור בינינו כדי להרגיש שלמים, יש תהליך שאנחנו צריכים לעבור ביחד, ובטוח גם הילד מרגיש כך, אנו רוצים להסביר את עצמנו, להבין כל אחד את המקום של השני, להתפייס, להשלים.

האבא אומר אני מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, מבחינתי תמיד הייתי קרוב אליך, הכי חזק שאפשר, היית בתוך לבי ממש, כאב לי לראות אותך מתרחק ממני ומתעסק בדברים אחרים, לא מועילים, מרחיקים, אבל מה אני יכול לעשות, אני לא רוצה להכריח, מה הטעם בלהכריח, רציתי שאתה תרגיש מתוכך את הרצון בי, את האהבה אלי ואת הקירבה אלי, שתבחר בי בגלל שאתה רוצה בי ולא רק בגלל שזה מה שאני רוצה, אלא בגלל שאתה מרגיש שזה הדבר הכי טוב בעולם בשבילך. יכולתי רק לרמוז לך, לקרוא אליך, לדבר אליך, לבקש ממך, לעורר אותך.

והילד רואה בעינים את הכאב, את השאלה "איך זה קרה לנו", ובצורה הכי טבעית בעולם הוא מרגיש צורך עצום לפייס ולרצות ולנחם, וצורך עצום להסביר את מה שקרה אצלו, לא לפייס בשקרים, כי שקרים הם שוב מחסום שגם הבן וגם האבא ירגישו בו, והרי הפוך, הילד רוצה להתחבר ולהתאחד מחדש, והוא יודע שזה גם מה שהאבא רוצה. ואז הוא אומר את האמת, את מה שהוא מרגיש, הילד אומר מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, תמיד רציתי אותך, אני האמיתי לא עזב אותך אף פעם, בתוכי הריחוק הכאיב לי מאד, אני מכיר ורואה עכשיו שמה שקרה הוא שהתפתיתי אחר דברים שהסיחו את דעתי ולבי ממך, עיסוקים שגרמו לי באותו זמן להרגיש שהם מעניינים אותי חשובים לי ומושכים אותי, חשבתי שהם יכולים לספק אצלי משהו, אולי חשבתי בטעות שאני יכול להסתפק בעצמי ולהיות מאושר בלעדיך, לא הבנתי אותך, כעסתי עלייך, כעסתי עלייך כי רציתי אותך באופן אחר, אבל רציתי אותך, המרחק לא עשה אותי מאושר, ממש לא, ולא היה בכוחו לעשות אותי מאושר, הוא הכאיב לי, אולי התייאשתי ממך אבל נהייתי אבוד תלוש בודד ורחוק, ואני יודע שפגעתי בך, שהתרחקתי ממך, שחטאתי, לא הרגשתי מספיק את האהבה אליך ואת האהבה שלך, ואני מתחרט מאד, אני רואה ומבין עכשיו כמה זה לא היה טוב בשבילנו, חטאתי והחטאתי את המטרה שלשם היו צריכים להיות לבי ונפשי נשואות. אבל אנא תבין אותי, את החולשות שלי, אתה כבר מכיר את החולשות שלי "כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו", ואתה יודע שבאמת לא להכעיסך התכונתי, אני אתאמץ ואשתדל לעמוד על המשמר ולא למעוד שוב, לא להגיע שוב למקום המרוחק והמנוכר, אני לא רוצה להפסיד אותך, בבקשה בוא ונפתח דף חדש

אני רואה בוידוי סוג של פיוס וריצוי, להסביר את עצמי להקב"ה שהוא "מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים", להודות בכך שבאמת חטאתי ובגדתי, אבל הפירוש של זה הוא שנכנעתי לחולשות, דעתי הוסחה, גם כשהיה מרד הוא היה במה שנתפס בטעות כמשמעות של רצונך, "סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו", לא היתה שלימות ושיווין עם המרחק, לא היה בכל זה משהו אמיתי לומר עליך, אלא עלינו, גם אב שהתרחקנו ממנו עדיין קרוי אב, עדיין לשם הנקודה הפנימית הייתה שייכת ורוצה לשוב. ובנוסף יש כאן לקיחת אחריות, אני מראה עד כמה אני רציני ואמיתי ורוצה לתקן מה שהתקלקל בינינו, אני לא מכחיש שהתרחקנו, אני מכיר בכך שעשיתי טעויות, אני לא שם מחסום של שקרים בינינו, אני מודה בהם, יש בי כאב על מה שקרה, ואני רוצה להתקרב מחדש. זה עצמו שאני מדבר בגילוי לב על החולשות והטעויות, לא פוחד להודות בהם ובמגבלות שלי, נותן לי להרגיש מאד מאד משוחרר, אני מרגיש בבית, במקום בו אני אהוב ורצוי איך שאני, מקום שבו אני מקובל בשלימות, וזה עצמו מאד מאד יעזור לי להשתנות לצמוח ולהתקדם

שוב, חלילה וחס זו בכלל לא דרישה של האבא שאני אגיד ויאמר שחטאתי לו ואני לא בסדר כדי שארגיש רע עם עצמי, לא דרישה שלו להיכנע, הוא לא בא להראות לנו וללמד לקח מי החזק והשולט, להשפיל, חס וחלילה, הוא לא רוצה שנאמר שחטאנו כדי שהוא יוכל לקפוץ ולהתנפל עלינו. לא יתכן שככה אבא אוהב ידבר עם בנו יחידו או בתו היחידה, אדרבה, הוא רוצה להסיר את המחיצות בינינו, שנתקרב מחדש, וחלילה חלילה לא להרחיק אותנו ולהפסיד אותנו בלבנו, הוא רוצה שנרגיש את מה שהוא באמת - אב אוהב דואג ורחמן. כשחוזרים בתשובה באמת אנו מרגישים שאנו רוצים להתודות, לפייס, להסביר את עצמנו, להכיר ולהודות בחולשות, אנו יכולים ושמחים להוריד מעלינו את משא השקר של ההצגה של המושלמות, כי אנו מרגישים בבית ולא פוחדים מדחייה, ואנו מקבלים את עצמנו כמו שה' מקבל אותנו, ומאד מאד מבקשים ורוצים לשנות ולהשתנות

השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונוושעה





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/6/2012 13:30 לינק ישיר 

אילו מילים!
מילים שרפש מעולם לא דבק בהם, לא העז להתקרב
מילים שעוקפות את מסלול האשמה, מלטפות את הנחמה שבנו ואת התקווה
תודה!




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/6/2012 22:29 לינק ישיר 

התפילות שלי היו אחירות בזכות הדברים הללו.
וזה...מעבר למילים. איזו נקיות.
חושבת וזוכרת ופועלת עם זה, ועם דברים אחרים שכתבת. למשל חווית ה"נוכח" וה - מי יקדים שלו ם לרעהו.
כתבת - וזה לא רגש חדש.
ומי שלא טעם טעם של הורה מימיו? מה איתו? איפה המקום שלו?
קראתי בספר של הרב ארז משה דורון סיפור מופלא "המפתח" עם אדם שלא הצליח לדבר עם אלוקים, רק אחרי שהלך לטיפול ובנה בתוכו את היכולת לדבר, להיות מוקשב ומוכל - הצליח להעביר את זה לקשר עם השם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/6/2012 01:56 לינק ישיר 

ציפור, תודה, המילים שכתבתי הם של מי שהתבוסס ומתבוסס בעומקו של הרפש עד מעל החוטם, לכן אני אלרגי כל כך, ומאד מחפש דרכים לחזור בתשובה, דרכים שיגרמו לרצות להתקרב ולא לברוח, אני קצת מכיר את עצמי ויודע שעם אשמה אני לא יכול לחזור בתשובה, אז כנראה הקב"ה מבקש ממני ללכת בדרכים שונות, כל תקופה וכל אדם עם הדרכים שלו 

עייפה, מה שכתבת לגבי חווית ה"נוכח" וה -מי יקדים שלום לרעהו
אלו דברים מאד עמוקים ונפלאים שלא אני כתבתי כלל, אלא כתב אותם מורי ורבי היקר שאני מושפע מתורתו ומחכמתו ומאהבתו מאד מאד

ומי שלא טעם טעם של הורה מימיו? מה איתו? איפה המקום שלו? - שאלה מאד כואבת. אולי אפשר לקחת כמשל מושא אהבה אחר, קרוב משפחה, כמו סבא, סבתא, בעל, ילד או ילדה וכו', הרגש של האהבה איך ומאיפה שאנחנו מכירים אותו. אם אפשר להתחבר אז לנסות למצוא בהקב"ה את הצורך הנואש באבא ואמא האבודים, יש רגעים שאני מזדהה לגמרי עם מה שאמר דוד המלך "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני", כך הקב"ה גם כן מעיד עליו "הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי, אף אני בכור אתנהו וכו', לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו", הוא היה מורחק ממשפחתו ומהחברה בכלל וחשבו עליו כל מיני דברים שליליים ושאינו ראוי לבוא בקהל, והיה מאד מאד נרדף, והוא מצא את האבא והאמא האבודים בה', את כל מה שהוא לא קיבל ממהורים הוא הצליח לקבל בה', ואת מה שהוא קיבל לא טוב מההורים הוא התנחם בה' "כי אתה תקותי ה' אלקים מבטחי מנעורי"




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/6/2012 10:57 לינק ישיר 

חושבני, שלעבור טיפול נפשי עמוק ויסודי, הוא בגדר של מצווה. כמו שהיה אז, באשכול על החרות לדעת. אם מוצאים את החלום - את הגעגוע, הכמיהה, הרצון הענק והבקשה, הרי שגם אם הרי לא מקבלים אותו  בפועל, יודעים בכלל למה להתגעגע, על מה להתאבל, וממילא נהיית דמות הורית, אותו רגש שכתבת עליו על אבא ואמא שאהבתם לא סרה.
הרי לאף אחד בעולם לא היו הורים ברמת אהבה והתמסרות כמו של השם הטוב אלינו,  כמו - החלום שלנו, הצורך באבל הזה, הוא הצורך כדי ליצור בתוכנו את דמות החלום שלנו ולהפנות אותה אל רבונו של עולם.
ולכן בעצם, אולי, השם לעולם נתן לנו עולם עם חסרים. כדי שמתוך האבל והעיבוד, נעבוד וניצור את המשמעות האישית שלנו, ומתוכה - נתחבר אליו.
כך חושבתני. ומהוססת בדברי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/6/2012 12:05 לינק ישיר 

מי אמר שאלוקים רוצה אותנו ללא תנאי? גם לאחר שחטאנו רבות??
האם האמא הרחמניה והאוהבת שמנקה את בנה במסירות, היתה עושה זאת גם לו היו אלה כתמי דם של אדם אחר?? אם היתה יודעת שבנה עשה את החמורים שבמעשים, כלום לא היתה נרתעת? מתרחקת? שונאת????
ומי אמר שהרצון הראשוני הוא להתחבר לאלוקים? אולי הרגש הזה מונע מפחד מעונש, או אפילו שאיפה לקרבה, אבל לא הדחף הראשוני שנמצא באדם....



יכול להיות שישנם דברים שאין עליהם כפרה????????
שיש אנשים שכל כולם רוע???????



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-26/6/2012 13:29 לינק ישיר 

עייפה מה שכתבת מאד מצא חן בעיני. אני חושב שגם ביחס לה' מעסיקים אותנו אותם סוגיות שמעסיקים אותנו ביחס להורינו, הצרכים לא משתנים, כל התקדמות ושינוי באחד מהקשרים האלו יכול להשפיע על השני

סינדרלה, אני כותב מה שאני מרגיש שגורם לי להרגיש קרוב, בכלל לא בטוח שמה שנכון ומתאים לאחד וממלא את צרכיו ומשאלותיו נכון גם לשני, מה שמהווה מקום טוב ועונה על הצרכים של האחד יכול להיות הכלא של השני. את התחושות והמצב הנפשי אין בכח כמה משפטים ממש לשנות, נזקק תהליך עמוק יותר, אני מתכוון שהמילים שכתבתי נועדו בעיקר לתאר ולא להציג טיעונים של אמת משכנעת. גם אצלי השאלות או הפחדים האלו עולים, ונדמה לי שאני מבין אותם ואת מה שהם מייצגים, אבל לפחות כמה פעמים ורגעים בחיי הצלחתי לגוע במקום שבו אני מרגיש את ה' כאבא טוב ממש, ולשם אני רוצה לחזור כל הזמן, והתחושה הסובייקטיבית הזו יהיו מניעיה אשר יהיו מספיקה לי, גם מבחינה דתית. שאיפה לקירבה היא תיאור מצויין בשבילי למשמעות של מצוות ה', פחד מעונש אם הוא שולח אותי להירגע אצל ה' הוא רגש דתי של מפניך אברח אליך, אני מאמין שהקשר עם ה' הוא קשור במצבים הנפשיים של כל אחד עם הייחודיות שלו ושל חייו ומכוון אליהם וביחס ישיר אליהם, לכן כל סוג חיבור מכל מצב יש לו את המשמעות והאמיתיות שלו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/6/2012 18:20 לינק ישיר 

נשמה ועייפה  , כתבתם דברים נהדרים - יישר כח על המאמץ לשתף את כולם במחשבותיכם .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/6/2012 18:50 לינק ישיר 

תסמכו - אני מקבלת הרבה יותר מנותנת...
סינדרלה - נראה שהכאב בך כל כך מדמם... קבלי קודם את חיבוקי ותנחומי, גם אם אלו ללא מילים...
ולכן גם לא ראה לי שנכון  לענות לעצם שאלתך - בלי שום נתון ועם כל כך מקום מיוסר.... ליבי איתך.

נשמה - זה כל כך מעניין שההקשרים משפיעים אלו על אלו. כאילו יש לנו "דוגמא" בעולם שעל פיה יוצרים קשר, ומאידך - הקשר עם השם משפיע על הדוגמא.
ויש מי שלא מצליח ליצור קשר אינטימי, קרוב, אוהב, פותח. וזוהי תמצית העבודה עבורו...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/7/2012 11:14 לינק ישיר 

אכן, נראה לי שממש אותם כוחות נפש יוצאים לפועל בכל תחומי החיים, וכך גם ביחס לה', אין כוחות מיוחדים חדשים ששייכים רק לעבודת ה', אין כוח מסויים ששייך רק לתחום מסויים
לכן אי אפשר להפריד את עבודת ה' משאר מעגל החיים הפנימי והחיצוני, כל שינוי פנימי טווח ההשפעה שלו הוא על תחומי החיים שנוגעים לו, כשתפיסת העולם היא שלילית, בשורש כך גם ההתייחסות לבורא עולם, וכשהיא חיובית כך גם בשורש ההתייחסות לה'
אולי לכן יש קשר הדוק ומהותי בין מצוות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום, הם לא שני חלקים נפרדים רחוקים ומתוחמים, אלא שניהם כתובים על הלוחות, מקבילים זה לזה, ורק ביחד הם מהווים שלימות של שני לוחות הברית



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/7/2012 16:32 לינק ישיר 

ב"ה אני מרגיש יותר טוב מאתמול
לגבי מה שכתבה סינדרלה אם אכן הקב"ה חפץ בנו בכל מצב וגם לאחר שחוטאים הרבה, רציתי להביא את המקורות שהסתמכתי עליהם, דברי תורה טובים ומתוקים

במסכת אבות פרק ג' משנה י"ד: "רבי עקיבא אומר חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם". ובמסכת אבות דרבי נתן פרק מ"ד פירשו חז"ל: "ישראל נקראו בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם,  ומלאכי השרת נקראו בנים שנאמר ויבואו בני האלהים, ואי אתה יודע איזה אהוב מהם, כשהוא אומר (שמות ד כב) בני בכורי ישראל - אתם חביבים לפני יותר ממלאכי השרת".

ובאמת זו מחלוקת תנאים אם עם ישראל נקראים בנים של ה' גם כשהם חוטאים, ואכן יש גם דעה שכשישראל חוטאים אז הם כבר לא בנים, כמבואר במסכת קידושין דף ל"ו: "בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר (ירמיה ד) בנים סכלים המה, ואומר (דברים לב) בנים לא אמון בם, ואומר (ישעיהו א) זרע מרעים בנים משחיתים, ואומר (הושע ב) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי".

שואלת הגמרא מדוע רבי מאיר היה צריך להביא ראיה מארבעה פסוקים שישראל נקראים בנים אפילו כשהם חוטאים? די בפסוק אחד. והגמרא מסבירה שרבי מאיר הביא את כל הפסוקים האלו ללמדנו שגם כאשר עם ישראל סכלים וטפשים (בנים סכלים המה), ובנוסף אין בם אמונה (בנים לא אמון בם), ואפילו עובדים עבודה זרה שהיא עבירה החמורה ביותר (שזה פירוש הפסוק "בנים משחיתים"), הם נקראים בנים להקב"ה.
אומרת הגמרא, ואם תאמר, טוב, הם נקראים בנים - בנים משחיתים, אבל אינם נקראים בנים מעולים? לא, גם כאשר הם עושים את העבירות החמורות הם נקראים בנים מעולים, כמו שכתוב "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי".

ובהוספה לאבות דרבי נתן פרק ח': "אמר רבא חביבין ישראל שבשעת כעסו (של הקב"ה) קרויין בנים. ואם בשעת כעסו קרויין בנים, ואף בשעה שאמר הכתוב שיחת לו לא בניו וגו', בנים לא אמון בם, בנים משחיתים, לכך שנו חכמים שנקראו בנים למקום. בגאולה הראשונה נקראו בני בכורי וכו', יש בכור שהוא חביב ויקיר ויש בכור שאינו חביב ויקיר, אבל בגאולה האחרונה יהיו קרואין חביבים ויקירים, דכתיב הבן יקיר לי אפרים".

רואים שהאמורא רבא פסק הלכה כמו רבי מאיר ש"בין כך ובין כך אתם קרוים בנים". ויש כאן משהו עמוק שכשאפילו שהקב"ה כועס על ישראל ואומר להם "אתם לא בנים שלי" כמו שמשמע מהפסוק שהובא "לא בניו", זה כביכול רק מחמת הכעס, הכעס גדול, כמו אבא או אמא שהם בכעס גדול מאד על הילד והם יצעקו לו אתה לא הבן שלנו, אבל אם ח"ו יקרה לו משהו באותו רגע הם מיד יפעלו להצילו ולעזור לו מהרגש של אבא ואמא.

וכן הרשב"א ז"ל מגדולי הראשונים פסק הלכה כמו רבי מאיר ש"בין כך ובין כך אתם קרוים בנים", וכה כתב בתשובותיו חלק א' סימן קצ"ד וסימן רמ"ב: "ואף על גב דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, הכא רבי מאיר קראי קדייק". הכונה אף על פי שבדרך כלל כשיש מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר הכרעת ההלכה כדברי רבי יהודה, בכל זאת כאן הלכה כרבי מאיר, מפני שהוא מדקדק בפסוקים שהובאו לעיל ומביא מהם ראיה שאף על פי שהקב"ה כועס על ישראל בכל זאת עדיין היחס שלו אליהם שהם בנים.

מכל זה מבואר בתורה שהקב"ה רוצה אותנו בלא תנאי, בכל מקרה ומצב אנו בניו.

האמא שרואה כתמי דם על הבגד של בנה ודאי שהיתה נרתעת מתרחקת וכועסת וצועקת ומזדעזעת, אבל זו בדיוק הנקודה, היא כל כך כועסת בגלל שהיא אוהבת, בגלל שהוא בנה, היא תכאב את זה כל חייה. אם  היא היתה רואה כתמי דם על בגד של מישהו זר היא היתה מזדעזעת הרבה הרבה פחות והיא תשכח מזה תוך תקופה קצרה. אם היא לא היתה כועסת על בנה ומזועזעת, סימן או שהוא לא בנה באמת, או שרצח נחשב בעיניה לדבר לא איום ונורא. בתוך תוכה היא עדיין אוהבת ורוצה את בנה, ומאד מאד כועסת עליו. קשר הדם יותר חזק מהכל. כל שכן הקב"ה שהוא אב הרחמן ארך אפים ורב חסד ויכול להבין את המניעים לחטא "כי עפר אנחנו".
 
ובאמת אין דבר שאין עליו כפרה, כמו שאמרו רבותינו בתלמוד ירושלמי "אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה", ושם מדובר על עבודה זרה וגילוי עריות שהם מהעבירות החמורות ביותר.
 
"אמת כי אתה הוא יוצרם, ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם". "כי כשמך כן תהלתך, קשה לכעוס ונוח לרצות, כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו".

זה החסד שבתשובה, שתמיד האדם יכול לחזור למצב של בחירה, לבחור מחדש בטוב. מבחינת הקב"ה אין מצב שאדם יסתובב בעולם הזה בלי תקוה. אפילו על אלישע בן אבויה שיצאה בת קול מהשמים ואמרה "שובו בנים שובבים חוץ מאחר (הוא אלישע)", כותבים רבותינו שזה היה ניסיון עבורו, ואם הוא היה חוזר בתשובה היה מתקבל. ובאמת בגמרא חגיגה דף ט"ו מבואר שלבסוף התכפר לו. ה' יזכנו.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/7/2012 18:03 לינק ישיר 

ישר כוח. תזכה למצוות!!



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > קבוצות תמיכה > פורטל הנפש > חרטה ונחמה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext