| נשלח ב-2/8/2012 10:17 |
 |
| |
חשבון נפש בלי להכנס למרה שחורה -איך עושים את זה?
חודש אלול מביא איתו בשורה פוטנציאלית של נקיון וכפרת עוונות, והלא ידוע לכל, שהתנאי לתחילתו של כל תהליך כזה זו תשובה ואין תשובה אמיתית בלא חשבון נפש, וכאשר עושים חשבון נפש מבינים בעצם מי אנחנו ומה עשינו, מה שיכול (וכבר היו ויש דברים מעולם!) להביא אותנו לעצבות הגובלת בדיכאון של ממש.
אז איך עושים חשבון נפש "אמיתי" בלי להכנס למרה שחורה?
תוקן על ידי נער_החידות ב- 02/08/2012 10:19:18
תוקן על ידי נער_החידות ב- 02/08/2012 10:21:02
תוקן על ידי רוניתלזר ב- 02/08/2012 21:56:37
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2012 22:09 |
|
| |
יש קונטרס "תשובה" של ר' יונתן אבר. קונטרס מופלא מאד בענין הזה.
מה שבעיקר הוא בא לומר, שיש תשובה על חטאים, אבל עיקר התשובה היא - להתקרב מחדש להשם הטוב בלי שום קשר למידה שחטאנו. הוא מסביר שם על התשובה -מלשון שיבה לאבא, על הריחוק שלנו. וממילא מרה שחורה ודיכאון לא קשורים באמת. כי בעצם - כל הרהורון של רצון להתקרב להשם הטוב, הוא הוא כבר מצוות התשובה.
גם הרב וולבא כותב על כך, שנחדל מהלחץ של הימים האלו, ונשוב מתוך רצון גדול לקירבה.
ו"נשמה טועה" כתב על כך דברים נפלאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 09:12 |
|
| |
אכן זו סוגיה מאתגרת.
בכל אדם טבועה המשאלה לתיקון אם מתוך הרצון לחיות בעולם מתוקן וטוב, אם פני החרדה מפני אובדן אהבת האובייקט, או אם מתוך הרצון להתקרב לשני (ולקב"ה).
המעניין הוא שמה שמעורר וממריץ אותנו לתקן היא דווקא תחושת אשמה שנולדת לא פעם מתחושת חרדה. קחו לדוגמא, ילד ששבר בטעות משהו, מיד נראית בהלה על פניו ותחושת אשם והוא רץ לנסות לתקן. .
אולם, ישנם מצבים בהם רגשות אשמה עלולים להוביל את האדם לתחושת דכאון וחסימה וכתוצאה מכך דווקא אי יכולת לתקן. מדובר במצבים בהם רגשות האשמה רבים מידי ואו כשמדובר ברגשות אשמה עמוקים ומודחקים הקשורים לדמויות ראשוניות שלנו ושמותקים לחשבון הנפש של אלול. במצב זה נדרשת עבודה נפשית במקומות הללו קודם או במקביל לחשבון הנפש הרוחני.
בברכה
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2012 21:49 |
|
| |
תודה, רונית, הדברים מדהימים.
אני מנסה למצוא את ההסבר ל"אשמנו" אשמה מתוך רצון למהר ולתקן גם אם יש בה חרדה - לאבד, לחרון אף לחסימת קשר וכדומה.
אבל לא מתוך דכאון וחוסר תיקון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2012 10:06 |
|
| |
יתכן שהעצבות הזו נובעת מכך שאנו לא יודעים מה נדרש מאיתנו
אם נחשוב שעלינו לתקן הכל ומיד זה בהחלט מיאש ובלתי אפשרי
אבל האמת היא {וכפי שכתוב בספרי המוסר]שהתביעה עלינו להכנס למהלך של תשובה ולהתחיל לתקן,בדורינו א"א בבת אחת לתקן הכל כל אחד לפי דרגתו ומצבו מחויב להתחיל ולהתקדם,כך שאין מקום לעצבות
אני למשל נמצא במצב שהרמה הרוחנית שלי חלשה מאוד,ואין לי הרבה מה לעשות אני מאוד חלש
ולכן החלטתי שאני מפנה את כל הכוחות שלי בשביל לחיות ולהמשיך לשרוד,אני כמובן מנסה להתקדם ולפעמים גם מצליח
אבל אני לא שופט את עצמי מה שעשתי עשתי, אני ממשיך הלאה העיקר לחיות
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2012 15:59 |
|
| |
זה אחד הדברים הגדולים שאפשר לעשות. ולא רק במצבים של חולשה... יש אנשים שצריכים להפנת את עצמם לזולתם, ויש - שאל תוך עצמם, לאהוב ולקבל את עצמנו, זה דבר גדול... ברכותי!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2012 17:04 |
|
| |
אין ליברירה אחרת לא אשרוד
אבל זה נכון שדבר ראשון על האדםלאהוב את עצמו
כולנו טובים,צריך רק להרגיש ולא לשכוח שגם כשנהגנו שלא כשורה א"א לקחת מאיתנו את הטוב שבנו,
כך גם כשרע תמיד יש גם טוב,ואת הטוב חייבים לאהוב והטוב זה אנחנו
|
|
|
|
|
