חיים שכאלה!
תוך כדי שאני מתחיל לקורא את האשכולות שפספסתי
התעוררה בראשי שאלה.
כפי שכולם יודעים באנו לעולם בשביל לתקן את עצמינו ולהגיע לשלמות,וח"ו כשאדם חוטא לא רק שהוא לא מתקן אלא הוא אף הורס את הקיים.
זה נכון שבקטנה אני משתדל להתקדם ולפעמים אף מצליח לצמצם קצת את המצב הרוחני הירוד שלי,אבל בגדול אני רחוק מאוד מלהתנהג כמו שצריך,וכל עוד שאני חולה לא אצליח לחזור לעצמי כי אין בי כוחות.
השאלה היא מה העניין של ה' שהיו בעולמו אנשים שאין בכוחם לעשות כלום כמעט,והם בעיקר הורסים לו את העולמות,
נכון שהרבה פעמים זה לא באשמתם ,אבל מה העניין שחיו ויסבלו בעולם הזה?
התשובה היחידה שעלתה לי בראש היא,שהמאבק על החיים להמשיך לחיות ולא להתיאש
חשוב כ"כ בעיני ה',שזה שווה ומתקן הרבה יותר מההרס שנוצר בדרך מחמת הקושי.
וכפי שידוע כל אחד שחי זה קידוש ה' וכשזה בא בקושי זה פי אלף
וקידוש ה' זו המצוה הכי חשובה ובפרט כנאבקים בשביל לחיות
|
|
