עושים כשאין מוצא

שלום,
אני חדש פה, והאמת שכבר פירסמתי את השאלה בפורום אחר, אבל חשבתי שאולי מישהו פה יוכל לעזור.
אני בן 24, סובל מבעיה רפואית מסוימת (שלא בטוח בכלל מה רמת הרפואיות שלה, וכמה היא בראש שלי), זה מתבטא בזה שיש לי בעיות ביציאות וכאבים ברצפת האגן. זה מ-ש-ג-ע אותי, הכאב עצמו, וכל ההתעסקות עם זה כל היום בשביל להרגיש יותר טוב (פיתחתי "שיטות" לעקוף את הבעיה - שגם הן לא תמיד כל כך מוצלחות). למעשה אני לא מצליח לתפקד כמו בן אדם נורמלי, קשה לי לחשוב, להתרכז - ואני מוגדר דווקא בתור בן אדם אינטליגנטי (בגרות ופסיכומטרי גבוהים מאוד ביחס לאוכלוסיה - אני מתקבל כמעט לכל חוג בכל אונ'). מכיוון שגם אין לי כוח ללמוד יותר, אני כרגע עומד לפני גיוס - ואני אפילו לא יודע אם אני אוכל לעבור את הטירונות (הכי קלה שיש). הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. בנוסף, וזה אולי הדבר שהכי מטריד אותי, זה שאני לא מרגיש שאני אוכל להתחתן. גם אם נגיד (וזה אם גדול) שאני אצליח למצוא מישהי שתתאים לי וגם תהיה מוכנה לקבל אותי עם הבעיות שלי, ואני אהיה מוכן לקבל אותה עם הבעיות שלה (כי אני לא מאמין שמישהי ללא בעיות תהיה מוכנה), אני פשוט לא מרגיש שיש לי כוח לזה. להקים משפחה, לגדל ילדים, לפרנס. את היום יום אני עובר בקושי, כאשר אני נמצא במצב שלכאורה אין לי שום דאגות (לא מחויב לדאוג לאף אחד, אין בעיות כלכליות). אז עוד מעמסה? אני יודע שיש לזה גם צדדים שמרוממים, אבל לא נראה לי שזה משתווה... וזה רק גורם לי להיות עוד יותר מדוכא, אני לא ממש רואה טעם לחיים שלי. להמשיך לסחוב במצב הקיים עוד 60 שנה? פשוט נראה לי רעיון גרוע. מצד שני גם אין סיכוי שאני אתאבד (אסור ע"פ ההלכה - וגם לא משתלם - כי אחרי זה סובלים יותר. מה שמזכיר לי עוד נקודה, קיום המצוות - מאוד מאוד קשה לי להקפיד על כל דבר - ואני כן עושה זאת, אני נחשב מאוד "דתי" [איני מגדיר עצמי חרדי, והרקע גם לא חרדי], אבל אני מרגיש שזה עוד מעמסה).
תוך כדי ניסיון  לטפל בבעיה הרפואית שלי, הייתי אצל מספר רופאים, עשיתי כל מיני טיפולים, באיזשהו שלב אחד הרופאים אמר לי שכדאי לי לנסות פסיכולוג, הלכתי, היה בזבוז זמן לא נורמלי. הייתי אצל עוד מישהו, בארגון שנקרא "בית חם", הוא עצמו לא מוכר בתור פסיכולוג, אך יש לו הכשרה מסוימת והרבה ניסיון (30 שנה), אך יש שם פסיכולוגים, והוא אמר שאם זה יהיה צורך הוא יעביר אותי אליהם. גם אצלו היה בזבוז זמן. לא מזמן עברתי סדרה של טיפולים בהיפנוזה ע"י פסיכולוג. דווקא היה שיפור מסוים, אך גם שם בסופו של דבר זה לא היה מוצלח. אף אחד מהם לא אמר לי כי יש לי איזושהי מחלה נפשית. (שניים מהם גם אמרו לי בפירוש שאין לי - אבל תמיד תהיתי אם להאמין להם.. או שהם רוצים שאני ארגיש טוב... כי היו לי בעבר קצת נרווים (אולי קשור בזה שאני פרפקציוניסט), אבל לא משהו שהגעתי איתו לטיפול).
עם כל האמור לעיל. למישהו יש רעיון מה אני יכול לעשות?

אפרפר היקר,
אני מתחבר למה שנאמר פה קודם והלוואי ויכולתי להוסיף משהו שיכל באמת לנחם אותך.

אם כבר הזכרת אפשרות של מחלה פיזיולוגית על רקע פסיכוסומטי, רציתי לשאול: האם שמעת על SE ? 
(Somatic Expirience) 

תוקן על ידי Saggers ב- 14/10/2012 15:14:27

שלום,
לרונית: הגסטרולוג אבחן בעיה הנקראת "אניזמוס" (יש כל מיני שמות, אחד מהם זה התכווצות פרדוקסלית של שרירי רצפת האגן).
בעיקרון אם אני לא טועה המטפל בהיפנוזה (זה האחרון שהייתי אצלו) מתעסק הרבה עם כאב (זה היה בבי"ח). והאמת שהוא חשב, שזה בכלל בעיה ממשפחת "תסמונת סף נמוך".
אינני יודע להכריע מי צודק. אני חושב שכל אחד מהם צודק חלקית.

לסגרס: לא שמעתי על הסומטיק אקספיריאנס לפני שהזכרת את זה. מקריאה קצרה זה נראה שזה דווקא נגד טראומות נקודתיות, ולא משהו שנמשך שנים, לא?

תודה.

SE זו גישה טיפולית שמשתמשים בה הרבה בטיפול בטראומה אבל לא רק. היא התבססה על תצפית בבעלי חיים, חיות בר שרוב ימיהם חיים במצב סכנה ואיום ממשי לחייהם. נשאלת השאלה: הרי מצב של דריכות ממשכת תוך לחץ נפשי מתמשך זה דבר לא טוב גם לבריאות הגוף, וכיצד אפשר לחיות ככה? התצפית בחיות בר העלתה תגלית שלחץ נפשי מתבטא בעיקר ברובד הגופני (מתח שרירי, עליית דופק, הזעה) ובעלי חיים ״יודעים״ לנהל מצבי לחץ ביעילות (יותר מבני אדם) כך שבמעבר למצב רגוע נוצרת הרפייה כללית המחזירה את השלווה לכל מערכות הגוף. כך יוצא, שלחץ זמני לא רק שלא מזיק, אלא גם מביא רעננות לגוף. הרעיון הטיפולי של SE גם עוסק ב״ללמד״ את הגוף להרפות את עצמו, בדומה לבעלי חיים. הדבר עוזר בניהול מצבי חרדה, גורם להשלטת רוגע והחזרת התפקוד לקדמותו. כיצד כל זה יכול להתקשר אליך? אתה מדבר על התכווצות של שרירים (האגן לצורך העניין, אך שה היה יכול להתרחש גם בקבוצת שרירים האחרים: שרירי העכוז, שרירי עמוד השדרה וכו׳) גם אצלך קיימות ״נעילות״ שזקוקות להרפייה. ואם כבר קיים ׳חשד׳ שהרקע להם הוא פסיכולוגי, ייתכן שבתרגול SE תוכל ללמד את גופך להחזיר את ההרפייה אל שרירי האגן, לרכך את האזור ולהמנע מההתכווצות. בשלב השני, הגוף המתורגל יפעיל לבד את ״נוהל ההרפייה״ רגע לפני ההתכווצות עד כי ילמד לבטל אותה לגמרי בעזרת השם.

יש לי אדם המתמודד עם סכיזופרניה שבמקביל סבל גם מניתוקים פסיכוטיים. למדנו ביחד להכנס למצב ההרפייה לפני הניתוק, עד שגופו למד לבצע את ההרפייה באופן עצמאי. האדם ״נגמל״ לגמרי מהניתוקים, וזאת לאחר תהליך מייגע של שנתיים של החלפת תרופות, בדיקות נוירולוגיות, ביקרים אצל מומחים שונים ומה לא. חובה רק לציין, שקיימים מאות סוגים של הרפייות שונות שאמנם טובות אבל אין להן קשר ל-SE כי בגישה הזאת חשוב להתחבר לעקרון עצמו ואז למצוא את מכלול ההרפיות שמתאים במיוחד לגופך בהתאם לתגובות שונות. בהצלחה!

תוקן על ידי Saggers ב- 16/10/2012 22:40:42

שלום לך,

ראשית אני מציעה דווקא כן לעשות הבחנה בין הפיזי לנפשי ולא לנסות לשים הכל בסל אחד. למה הכוונה? אתה למעשה מדבר על מספר דברים שצריך לתת להם מענה לדעתי באופן מובחן. האחד האניזמוס. אני מציעה כן להתייחס אליה כבעיה פיזיולוגית ומכאן גם להמשיך לחפש טיפולים שיעזרו או יקלו כמו שעשתה ההיפנוזה הרפואית. אני מתצארת לעצמי שלא אוכל לחדש לך בתחום ובדקת פיזיותרפיה,ביופידבק, טיפול תרופתי ועוד. ובכל זאת, הרפואה ממשיכה להתקדם ולדעתי לא להרפות בהיגד 'הכל בראש שלי'.

שנית, להפרעה זו יש השלכות פסיכולוגיות על חייך, על הדימוי העצמי, תוכניות עתידיות משפחה, צבא ובכלל תפקוד ולחיות. זהו התחום הפסיכולוגי וכן לחפש מטפל שתרגיש איתו טוב לעבד את הסוגיות הללו. הפסיכולוג לא אמור לטפל בבעיה הפיזיולוגית ואין לצפות שהוא ירפא את האניזמוס או אפילו את התסמונת הסף הנמוך.

שלישית, גם אם מדובר בהפרעה פסיכוסומטית אז צריך לזכור שאין הכוונה 'שהכל בראש' ושאין ממצאים פיזיולוגים אלא שיש קשר בין הפסיכה- הנפש לסומה-גוף. כלומר שיתכן במצבי סטרס הבעיה הפיזית מתעצמת ומובן כשכואב וקשה לתפקד משפיע על הגוף. . ולכן צריך להתייחס לשני ההיבטים הפיזי והנפש כאמור לעיל באופן מובחן . יתכן שטיפולי גוף-נפש כמו SE עשויים לעזור מאד בגלל הקשר הפסיכוסומטי אך אין להתעלם מהפיזי והפסיכולוגי באופן מובחן הם בהבנת הבעיה והן בדרך להשגת פתרונה.

מאחלת לך הרבה טוב ובריאות