להפריד בין מצב הנפשי לעבודה.
בזמן האחרון יש לי מעבד חדש.
מקווה שככה קוראים לאיש שנותן לי פקודות ואחראי על עבודה שלי.
הוא בן אדם מוכשר מאוד. אין כישרון שאין לו, מדבר שמונה שפות שוטף, יודע לבשל, יודע לשיר, יודע לנגן, יודע לרקוד, יודע לצייר, יודע לארגן, גאון במחשבים, גאון בתורה, ענק בפוטבל ובספורטים אחרים, יש לו חגורה שחורה בקראטה, בקיצור אין תחום שהוא לא עשר.
רק דבר אחד אין לו, וזה מזל, ולכן יש לו כל הסיבות בעולם להיות מתוסכל, הבעיה שלי היא שהוא לא מפריד בין מצבו העגום לעבודה שלו, ושלא תבינו אותי לא נכון הוא עושה את העבודה שלו מצויין, הוא הרים את מקום עבודתי בזמן הקצר מאז שהוא נכנס, בהרבה רמות.
אבל התנהגתו והיחס לעובדים שלו אינו בסדר, שוב, הוא אינו איש רע, רק מצבו האישי והעגום, גורם לו לאיזשהו מרירות שזה בא לידי ביטוי בצורת התנהגתו עם העובדים שלו.
האמת הוא שאני אישית מצאתי חן בעיניו ואיתי הוא דווקא מאוד נחמד (יחסית) אבל אני מפחד שאם הוא ימשיך בדרכו הוא יקבל עוד שונאים ועוד שונאים, ובסוף הוא יאבד את תפקידו.
ראשון זה מפריע לי כי חבל שהוא לא ימשיך לנהל את מקום עבדתי עוד הרבה שנים עם הכשרונות הברוכות שיש לו, דבר שני, כואב לי עליו אם הוא יגיע למצב שאלו שהם בעמדה יותר בכירה ממנו יעיפו אותו, לא מגיע לו גם הצער הזה.
אני חושב שהפתרון היחיד זה שהוא יקבל טיפול מקצועי שילמדו אותו איך להפריד בין הבעיות האישיות שיש לו למקצוע שלו, השאלה שלי היא, איך אני אומר לו את זה ? הרי אני לא יכול לכנס למשרד בעל הבית שלי ולהגיד לו אדוני, עם כל היתרונות שלך נראה לי שאתה צריך טיפול !
מה עושים ?
 |
|
|