אצלנו בינתיים כייף לנקות, וכשאני נזכרת בערבי הפסחים הטראומטים כמעט בבית ילדותי, אני די מאושרת לגלות את השינוי. אולי קיצוני מידי. לכלוך ובלאגן מקני םם לי תחושה של שליטה, (כן! אני מחליטה מתי לסדר) ושל חופש ושחרור. כך בתוכי. אנשים מבחוץ טוענים שדי מאורגן אצלנו. כן, הבלאגן נדחס לבפנים... משהו בכך שמבולגן, סוער, נע ונשפך, נותן לי תחושה של חיות ודינמיות, בלי קפיאה על המילימטר. וכל עוד זה בגדר הנורמה אני מאושרת בכך. מה דעתכם?
|
|