טעות הורית

די מבהיל אותי לכתוב... אבל צריכה עיצה.
תארו לכם אחר צהריים עמוס ומטורף, וכולם צריכים וכולם רוצים וכולם סביבי, ואחד מרטיב ושני בטעות מפוצץ ביצה ושלישית דורכת בלי כוונה על פצע שלי ורביעית צורחת בלי סיבה. בית רגיל ועמוס, תודה לקל. ולכולם אני - אמא, ולכולם אני משתדלת לענות ולנקות ולתת ולחבק ולאהוב ולהיות רגועה. וטוב לי וכייף לי איתם, זו לא הדחקה.
ויש לי ילד אחד, כן, אנחנו בטיפול איתו, עם סף תסכול נמוך והתפרצויות. אי אפשר להכיר אותו מפעם, הוא עשה שינוי ענק, אבל לא זה הסיפור.
פתאום הוא מתחיל להתעצבן ברמות ולצרוח על אחיות שלו ולרתוח ולזרוק את הכסאות ולשאוג, ופתאום - לי קורסות חומות ההגנה ואני עושה טעות איומה ונותנת לו סטירה וגם אומרת לו מילה לא יפה.
תארו לכם.
והיות והוא ילד רגיש וחכם ומוסרי ואמיתי, הוא מטיח לי הכל בפנים - איך זה שאני עושה את זה ואסור להרביץ ומה המילים האלה.
אז התעשתתי מהר, ואמרתי לו שטעיתי. שגם אני כמוהו הכנסתי את היצר הרע ולא התגברתי כי ההתנהגות הזו הכעיסה אותי מאד. ושאני צריכה לחזור על זה בתשובה, באמת עשיתי לא נכון. וגם הוא טעה, שתינו טעינו. והכעס שלי עליו כבר נגמר, כי אמא כועסת רק רגע אחד ואוהבת מאד, עם הכל.
ואחר כך הלב שלי היה חתוך ומעוך, כי איך הגעתי לכאלו מקומות, ומה פצעתי בו ואיך הראיתי לו דוגמא איומה כזו וכמה שאני מבינה שאסור אסור אסור אסור אסור לנהוג ככה.
ואיך שצריך להיזהר לא להגיע בכלל למקומות כאלו וכו'.
אבל, וכאן השאלה הגדולה שלי - אם כבר טעינו, טעות חמורה בחינוך, כמו זו. מהעושים? איך סולחים לעצמנו ומה אומרים לילד??? איך מתקנים?
אשח לכל מילה, ובמיוחד שלך, רונית. תודה גדולה.

כל הנושא הזה גרם לי המון המון. ראשית, אני יודעת שעמדתי בסיטואציה שבה לא הייתה לי בחירה, התפוצצתי. הבחירה היא לפני ואחרי. לא להגיע להתפוצצות, לעבוד עם הילד הזה ולטפל בו, לדעת להכנס לחדר ולנעול אותו רגע לפני שאני מתפוצצת, לרוץ לשתות וכו' להבין ולהתחזק כמה זה אסור.
מאידך, הדברים שלכם הרגיעו אותי שלא אחוש אשמה והלקאה עצמית במובן השלילי שרק תגרום לי יותר לא להאמין ביכולת שלי להיות אמא.
תודה, זה נכון, מותר למעוד (בררר...) ומותר לתקן ולשמור מאד ולהזהר לא למעוד שוב.
אני כל כך לא הורה מושלם... נשמה עמוקה. יש בי כלכך המון חרדה על תפקידי כאמא, ואני מעבירה את החרדה הזו לילדי, והם חווים הרבה פעמים את קוצר רוחי וחוסר סבלנותי, ואת הצורך שלי להעלם. ואני עובדת על זה המון המון...הלוואי והייתי טובה דיה.