| נשלח ב-25/6/2013 20:15 |
|
| |
בין המיצרים
כבד. מעיק. עצוב. רחוק. מה בפנים של הימים האלו? תשתפו?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2013 00:18 |
|
| |
ישנה אמרה ידועה מהרבי מקוצק: בשו"ע כתוב, "ראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על חורבן הבית" הוסיף על כך הרבי מקוצק: "ומי שאינו ירא שמים ראוי לו להיות מיצר ודואג על חורבן עצמו"... ודברי פי חכם חן! נדמה לי, שבפורומנו הקט, ישנם יותר מיצרים ודואגים על חורבן עצמם מאשר על חורבן הבית... בתפילה לישועת כל אלו שבמסתרים תבכה נפשם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2013 14:29 |
|
| |
חלק ממשמעות חורבן הבית הוא חורבן עצמנו, הסתלקות השכינה מישראל, "תסתיר פניך יבהלון", וידוע מה שאמרו חז"ל "ושכנתי בתוכו לא נאמר, אלא ושכנתי בתוכם". אדרבה, אפשר לקחת את החורבן האישי ואיתו להזדהות עם האובדן של בית אלהינו, כמשקף את החורבן הכללי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2013 22:22 |
|
| |
תודה לכם. חורבן עצמנו, חורבן הבית... הסתלקות שכינה... כל כך קשה לי עם זה. לחוש את הריחוק ואת ההסתר, את החורבן. ברור לי שמשהו כאן נובע ממקומות בנפש. אולי זו תחושת הדחיה? אבל מה, השם דוחה אותנו בימים אלו? מה קורה בהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 09:39 |
|
| |
כל הבעיות הנפשיות והרגשיות,וסתם ככה כל הרדיפה שבני אדם [אפילו אלו שבטוחים ששום דבר אינו מפריע להם]רודפים אחרי הכסף אחרי התאוות ואחרי עצמם וכולי מגיע מהצורך העמוק של הנשמה להתגלות וזה דוחף את האדם ומציק לו כל הזמן,וממילא ברור שאם היה לנו בית המקדש שבו יש גילוי לנשמה [כי כידוע הפרט והכלל וכל העולם {כי האדם כולל בוכו את כל העולם}קשורים ביחד}]הכל היה שונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 19:00 |
|
| |
| רעות222 כתב: |  | תודה לכם. חורבן עצמנו, חורבן הבית... הסתלקות שכינה... כל כך קשה לי עם זה. לחוש את הריחוק ואת ההסתר, את החורבן. ברור לי שמשהו כאן נובע ממקומות בנפש. אולי זו תחושת הדחיה? אבל מה, השם דוחה אותנו בימים אלו? מה קורה בהם? |
|
רעות יקרה! מאיפה את לוקחת מושגים כאלו שח"ו השם דוחה אותנו בימים אלו? אדרבה, בספרים הקדושים מבואר באריכות על הפסוק "כל רודפיה השיגוה בין המצרים", שבימים אלו ניתן להתקרב ביתר קלות אל ה', כיוון שגם ה' נמצא כביכול "בגלות", וכשהמלך בגלות, הרבה יותר קל להתקרב אליו ולחוש בקירבתו. ימים אלו מכונים בספרי החסידות ימים ש"המלך בשדה". עצם ה"אבלות" על החורבן, והקדשת זמן מיוחד לכך בשנה, הוא ביטוי עמוק לקשר הבלתי ניתן לפירוד בין ישראל לבין אביהם שבשמים. תארי לעצמך: איפה עוד יש בעולם אומה או לשון, שאחרי אלפיים שנות גלות, מתעטף באבלו ובצערו, ובוכה על שהורחק ממקום מסוים, ממקור מסוים... דווקא הריחוק של הגלות מבטא את הקרבות שלנו אל ה'. אם לא היינו קרובים ואהובים, לא היינו מרוחקים. מרוחק שייך להיות רק ממה ששייכים אליו... בימים אלו השי"ת - כביכול - בוכה אתנו יחד על הגלות, כמאמר חז"ל על הפסוק "במסתרים תבכה נפשי", ומי איכא בכיה כלפי שמיא? והלא נאמר "עוז וחדווה במקומו"? ומתרצת הגמרא: הא בבתי בראי (בבתים החיצוניים) הא בבתי גוואי (בבתים הפנימיים). כביכול בבית פנימה, השכינה הקדושה, בוכה אתנו יחד, בדמעות שליש, מאין הפוגות. עוד אמרו חז"ל (בברכות פרק א'): בשעה שישראל ... עונים: 'יהא שמו הגדול מבורך', הקב"ה מנענע ראשו, ואומר: אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך! מה לו לאב שהגלה את בניו? ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם". מכל אלה ועוד אלפי מאמרי חז"ל, אנו למדים דברים אחד: שכביכול הקב"ה מצטער לא פחות מאתנו על הגלות, והוא יושב ומצפה מתי כבר יגיע זמן גאולת בניו אהוביו... עד שכל יום ויום, עשרות ומאות פעמים ביום, בת קול מכרזת ומנהמת כיונה: מה לו לאב שהגלה את בניו. כאילו אין לו הקב"ה בעולמו אלא "אותנו" (כן. אני ואת\ה)... וברגע שהגלה אותנו אין לו כלום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 23:01 |
|
| |
נפש עמוקה, תודה, עשה לי טוב לקרוא את הדברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 11:10 |
|
| |
תודה דוקרנית! שמתי לב, שבקטע הראשון יצאתי קצת לא מובן. "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" לפי הפירוש הפשוט משמעותו שכל רודפי היהודים השיגו אותם "בין המצרים" (כנראה הכוונה ל"בין הגבולות") בספרים פירשו את זה על "רודפי ה'" כלומר אלו שרודפים אחר ה' כדי להשיג אותו ולא מצליחים, בשבועות של בין המצרים שה' כביכול לא נמצא בבית... בקל אפשר "להשיג" אותו. לגבי המשמעות המעשית: כל אחד יכול לראות את זה בעצמו, שיש מצב של התרחקות שהינה התקרבות נטו... לפעמים מריבה מולידה אחדות שלא היתה קיימת לפני כן! הבכי, הצער, ההתפייסות שבאים בעקבות המריבה... מביאים לתחושת קירבה הדדית מאוד מאוד חזקה...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2013 14:10 |
|
| |
תודה, נפשות ונשמות. כל כך שונה ממה שמכירה בתוכי פנימה. באמת עצוב מאיפה הבאתי את הדברים על דחיה וכדומה. צריכה עוד לחשוב ולעיין הרבה בדברים שבתוכי. תודה גדולה.
|
|
|
|
|