למה

קרה אסון למישהו קרוב אלי, ואני לא מצליחה להתמודד עם זה.
לא מסוגלת להכיל את המחשבה עליו מתרסק...
המחשבות שלי סביב זה כל הזמן, ואני מרגישה שאני לא יכולה לשאת את זה.
מוצאת את עצמי חושבת מחשבות כמו - אולי זה לא קרה, אולי זה יתבטל.
ובעיקר: למה זה לא קרה לי, זה היה עדיף, הייתי מסתדרת. 

כל כך רוצה לעשות לעצמי משהו, לקחת ממנו את הסבל, להעביר אלי.

מנסיון,אחד מהבעיות שלנו הוא שכשאנחנו רואים סבל או התמודדות של אחרים אנחנו בדמיון שלנו מנסים לחשוב איך היינו מרגישים במקומו ואז אנחנו מביאים בדמיונינו את הפעקלה שלנו ומצרפים לשלו וממילא ברור שהמצב יוצא קריסה,אבל אנחנו צריכים להפנים שהקב"ה נותן לכל אחד התמודדיות מיוחדות שאין לשני וגם כוחות מיוחדים שאין לשני,{והראיה מזה שאפילו התמודדת שאנחנו עברנו בעבר כשנסתכל במבט לאחור לא נבין איך עברנו את זה,והתשובה היא כנ"ל שאז הקב"ה נתן לנו התמודדות ספיציפית מיוחדת עם כוחות מיוחדים להתמודד ועכשיו שאין לנו את אותה התמודדות שוב אין לנו את הכוחות.}וממילא די לנו בשלנו ואין לנו להעמיס את של אחרים על עצמינו.

דוקרנית שלום
מה שלומך? ושלום הקרוב אליך?

דבריך חדרו ללב,
 בשורות טובות
רונית

_________________

נראה שהוא מתמודד טוב יותר משחשבתי.
אחרי הכאב העצום שתפס אותי בימים הראשונים, זיהיתי קנאה אצלי. 
הוא מוקף כל כך הרבה אנשים שמבינים את הכאב ומוכנים לעזור בכל דבר.
ואני לבד. ולא יכולה אפילו לומר עד כמה לבד, ועד כמה קשה.

איזה כאב עצום, יקרה. התחושה הזו - שהלוואי ויקרה לי משהו, רק, אנא, רק שמישהו כבר יהיה איתי!!! כל כך עמוסה ונוראה. מחבקת אותך, קבלי את הקטן הזה בתוך ים הכאב...

תוקן על ידי somyan ב- 14/07/2013 08:11:20

את מתארת מגוון של רגשות סוערים שמאד טבעיים לחוויה הטראומטית שקרתה.
אני מתפעלת מהיכולת שלך להזדהות עמוקות עם צערו וכאבו של הקרוב לך ומנגד להסתכל פנימה לתוכך ולזהות בך את רגשות הקנאה והבדידות. אני מאמינה שכוחות עצמי אלו יעזרו לך לעבור את החוויה בצורה מיטיבה ככל האפשר.
תודה ששיתפת אותנו,

איתך, רונית