הפרעת אישיות גבולית-מה עושים???

ערב נעים ל"מחפששלום"!
באמת קשה מאד לעזור לאדם שאינו רוצה להיעזר. אם אדם איננו מעוניין בעזרה, סביר להניח שאף איש מקצוע בעולם לא יוכל לסייע לו. גם לרצות לא מספיק - תהליך טיפול דורש השקעת אנרגיה בכמות לא מבוטלת, ובאם אין מוטיבציה לכך, הסיכוי שהתהליך ישרוד קלוש מאד.

נכון אמרת גם לגבי רמת הפגיעות האנשים שחיים במחיצת המתמודדת עם הפרעת אישיות גבולית. גערות והאשמות האינסופיות גורמות לסבל נורא, ירידה בדימוי עצמי ובכלל חולשה נפשית. תחושת חוסר אונים עומדת בבסיס כל פסיכוטראומה, ובמצב שהדבר מתמשך לאורך זמן אכן זה עשוי לענות להגדרה של "פסיכוטראומה מורכבת".

ככלל קשה מאד לשכנע אנשים לקבל טיפול כל עוד הם נמצאים בסביבה שמקבלת את התנגדותם. כאן אין שוני בין אנשים גבוליים, פסיכוטיים או בריאים לגמרי: כאשר הסביבה מקבלת את כל התנאים שלנו, אנו נוהגים ככל העולה על רוחנו (בכל מובני המילה). 
אנשים גבוליים מיומנים במניפולציה (שכן תכונה זו 'שירתה' אותם נאמנות כל חייהם). קשה מאד לעמוד מנגד ולדחוק באדם לקבל טיפול ללא מצבור אנרגיות, שמן הסתם כבר די אזל אחרי שנים רבות של חיים במחיצת המתמודדת גבולית. עם זאת, העקרון מובן: יש לשנות את המציאות באופן בו אדם ייאלץ ללכת לטיפול אחרת ישלם על כך מחיר כבד.

שלום לך,

אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית משתמש בהשלכות מאסיביות על הסביבה כדי לשרוד נפשית. כל חוויה רגשית של כאב, מצוקה, תסכול וחרדה וכד' עשויה להיות בלתי נסבלת  עבורו המאיימת על חווית קיומו וכדי להתמודד עם כך,  באופן לא מודע  הוא מקיא אותה מתוכו ומשליכה על השני, וכך השני נהפך לאיש הרע, הרודפני, המרגיז והמתסכל אותו , ומכאן באות כל ההאשמות שבגלל השני הוא סובל.  תהליך זה ברובו לא מודע הן מצד המשליך והן מצד הסביבה שלרוב מקבלת על עצמה את תפקיד הקורבן-המתעלל.
העניין הוא שככל שהוא משתמש באופן השלכה  זה הוא רק מזיק לעצמו כי הנפש שלו נהיית יותר ויותר שברירית ואינה מסוגלת לשאת כל חוויה ומציאות שאינה לרוחו , וככל שמנגנון השלכה מתחזק ומתקבע קשה יותר להיפטר ממנו והסביבה הקרובה (הבן/ת זוג , הילדים)  נפגעת וסובלת מאד.

ככלל, אנשים שסובלים מהפרעות אישיות כמעט ואינם מבינים שהם אלו שצריכים טיפול וכאמור לרוב חשים שהסביבה היא הבעיה.
עם זאת, ישנם מספר דרכים בהם אנשים אלו מגיעים לטיפול:
אחת, כאשר הסביבה מציבה זו כתנאי להמשך הקשר איתם. למשל, בן/בת הזוג שאינם מוכנים להמשיך את הנישואין בצורה כזו או ששוב ושוב מפטרים אותם מקום העבודה. 

דרך נוספת, היא פניה בגין הפרעה נפשית נלווית- יחסית לשאר ההפרעות האישיות הסובלים מהפרעת אישיות גבולית יותר פונים לטיפול וזאת לרוב בגלל מצוקה נפשית נלווית שממנה סובלים. כלומר, לא פעם אנשים עם אישיות גבולית פונים לטיפול בגלל חרדה, דיכאון או התמכרות שאינם חלק מהפרעת האישיות אלא קיימת לצד. עם זאת עדיין רבים לא מגיעים לטיפול והם והסביבה סובלים מאד. 

צורה נוספת של פניה לטיפול היא כאשר הטיפול אינו מוגדר בתחילה ישיר באישיות המטופל אלא כטיפול זוגי או הורות. היות והבעיות  עם אנשים הסובלים מהפרעות אישיות מתבטאות במערכות היחסים אז אפשר לפנות בראשונה לטיפול בזוגיות או בהורות . יש להדגיש שלא אצל מנחה הורים או נישואין אלא אצל מטפל קליני (פסיכולוג, עו"ס או פסיכיאטר)  המומחה לזהות את האישיות הגבולית ולעבוד בהתאם. ישנם פעמים, שהמטפל מציע במקביל לטיפול הזוגי/הורי  טיפול אישי שבו ניתן לעבוד על החלקים הגבוליים של האדם.

במצב בו אין דרך להביא את האדם לטיפול אני מציעה שהבן/ת הזוג יפנו בעצמם לטיפול כדי לחזק את עצמם וללמוד על דרכי התמודדות ואולי אף על דרכים להביא לטיפול, ובכל מקרה לדאוג לעצירת ההתקפות עליהם, בבחינת "ושמרתם לנפשותכם".

אני מקווה שאחת מההצעות עשויה להתאים למקרה שלך ובכל מקרה כפי שתיארת מחפששלום, המצב הוא פיקוח נפש ואסור לאפשר למצב להמשיך כך. 

בברכה,

_________________

רונית, כתבת שלפעמים הדרך להביא לטיפול היא להציב אותו כתנאי לקשר. איך בצורה כזו אפשר לבוא לטיפול? זו לא תחושה של כפיה? האם האדם משתף פעולה במקרה כזה? מה מטפל יכול לעשות כדי לגרום לו להפתח ולעשות שינוי, כשבעצם, הוא בכלל לא מעוניין רק "נמצאת כאן כי בעלי אמר לי"?

רעות, תנאים הם לא כפיה. כל קשר מבוסס על תנאים (כבוד הדדי, נתינה, מרחב נפשי לשני וכד'). המקרה הנ"ל הוא מקרה קצה.  התיאור של מחפששלום את המצב  גובל, אם לא ממש, בהתעללות רגשית (גם אם לא מודעת).  הטיפול הוא לא כפיה אלא תוצאה טבעית למצב הקיים. ובכל זאת את צודקת, לא מספיק שאדם יבוא לטיפול כי הוא נשלח לטיפול אלא הוא צריך להשקיע ולגלות מוטיבציה לשינוי. על קושי זה הרחיב לעיל העו"ס ביטקין . בכל אופן, מטפל משקיע זמן בבניית האמון וההכלה לפני שמעמת עם שינוי ולא פעם בעיקר עם מטופלים גבוליים 'הבלגן' עובר מהבית לזירה הטיפולית מול המטפל,  מה שמאפשר קצת מרחב מחייה נפשי לבני הבית. 

_________________

קרובת משפחה שלי דומה מאד לתאורך, מחפששלום. החיים במחיצתה היו בלתי נסבלים וגיהנום של ממש. היא מחקה את הסובבים אותה לחלוטין, הפכה אותם לטיפשים, אשמים, איומים ובלתי נסלחים כשבמבט לאחור ואוביקטיבי - היא הייתה פשוט - משוגעת, סליחה על המילה, בדרישותיה. מי שהלך לטיפול אלו הסובבים אותה (אמנם לא בן זוגה שנשאר תקוע) ואלו הציבו לה את התנאים לקשר. היו פיצוצים רבים וקשים אבל היא למדה בדרך הקשה איך להתמודד עם הסובבים האלו, שטופלו, היא משליכה קצת את ההתנהגות הנורמטיבית הזו גם על יתר הסביבה.כך שלפעמים הטיפול יכול להציל את הסובבים ולא את הסובל מאותה הפרעת אישיות, ואיכשהו זה מקרין גם עליו... הלוואי. ברכותי.

מאוד עזרתם, תודה רבה!!!