מעוכבת שידוך - מבט פסיכולוגי

כמי שנמצא במצב דומה הטור נגע מאוד ללבי.

מעניין אותי דעת רונית ומשתתפי הפורום, האם לדעתכם יש הבדל בין הקושי של רווק מתבגר לרווקה מתבגרת? פעם שמעתי שלרווקה קשה יותר מכיוון שהשעון הביולוגי מתקתק. מה דעתם?

ודבר נוסף, האם לדעתכם רווקות מאוחרת עלולה להשאיר משקעים ביום שאחרי מציאת הנסיך על הסוס הלבן או הנסיכה בלבן?

שלום בן

ראשית שמחתי לשמוע שהטור נגע לליבך ומודה לך על ששיתפת אותנו בכך.

אני לא חושבת שיש הבדל בין גבר לאשה ברמה או עוצמת הקושי, הכאב וכד'. אך יתכן מאד שאופי הקושי או צורת ההתמודדות תהיה שונה.  רק לדוגמא, גבר רווק עלול להיכנס לבדידות והסתגרות בעוד שבחורה תחפש יותר קשרים ותמיכה חברתית. העניין לא פעם תלוי-חברה ותרבות. 
לגבי השאלה השניה, להערכתי לא בהכרח. אם היא/הוא חולמים שנים על האביר /הנסיכה בלבן ויש פער מהותי או דרמטי בין החלום למציאות אז 'היום שאחרי' אכן עשוי להיות נפילה רגשית, וככל שהאדם חלם זמן רב יותר הנפילה עלולה להיות קשה יותר.
מנגד, רווקות מאוחרת מולידה לא פעם תפיסה יותר פרופורציונלית, הכרה בערך של פשרה, ויתור , בשלות לחיים יותר מורכבים, אופטימיות מתונה וכד'. 

אם אתה מעוניין אתה מוזמן  לשתף אותנו ברווקות המאוחרת שלך כפי שאתה חווה אותה...

בברכה,
רונית

 

_________________

רונית, הודעתך מעניינת מאוד. משום מה תמיד היה לי הרושם שהשעון הביולוגי אצל נשים משחק משחק חשוב ומרכזי בהתמודדות עם רווקות מבוגרת.

קיבלתי את הזמנתך לשתף את חברי הפורום בחוויות שלי כרווק מתבגר, אולם אני די עסוק בימים האחרונים בפרויקט מסוים, ועל כן זמני לא מאפשר זאת. אני שומר לעצמי את הזכות להזדמנות אחרת אי"ה.

מחכים לך, בן אובד...
ובינתיים, לא מספיק מעיזה ואולי זה יישמע קטנוני, אבל - מה שהכי "קרא" לי בפוסט שכתבת, רונית, זו העובדה שלא יכולת - ובצדק ברור, ללוות את המטופלת ליום נישואיה.
זה מובן לגמרי שטכנית זה לא אפשרי, עוד יותר בולטת האהדה הגדולה והתחושה העמוקה שלוית אותה בליבך והיית איתה לחלוטין, אבל הצביטה נותרת צביטה. תסכימי לפרט קצת על הנושא?

גם אני בחורה רווקה, עברתי את החצי יובל.

אבל לא ודעת.. לא הזדהיתי ממש עם הדמות אותה תיארת. אולי כי האופי שלנו שונה, אולי כי הגיל שונה.

יש לי ב"ה את החברות שלי, שאני איתם בקשרים ענפים, ביקורים, שיחות וכו'.
אני חושבת שזה עוזר. 

לא אגיד לך שאני לא מודאגת. אבל לא חושבת שלבזבז את החיים על דאגות- יעזור לי במשו.

יש לי את העבודה, ב"ה, את החיים השמחים שאני יוצרת. ואני בהחלט בהחלט שמחה בחיים שלי העכשווים.

ושוב, אני לא רוצה להישאר רווקה. אני מחפשת ולא אנוח עד שאמצא את בעלי. אבל גם את הדרך לשם- אני עושה בהנאה.