מי האבא בבית?

רעות, תודה על התייחסותך. 
פיצול אינו בהכרח תוצאה של דעות שונות או מנוגדות. פיצול הוא מנגנון פסיכולוגי שמשתמשים בו כאשר קיימת חרדה איומה  של סכנה על העצמי או על האחר. כך בדוגמא הקשה שהבאת של אבא שמכה את בתו והאם מתחננת שיפסיק. הפיצול יכול להתפתח כאשר הילדה חווה את ההכאה הקשה עם החרדה שמתלווה לה ואין מושיע. ודווקא ניסיונות האם להגן עליה עשויות לעזור לה להרגיש שהיא לא לבד, שיש מי ששומע את צעקתה (אומנם לא מספיק). 
כמובן, שטוב ואופטימלי שהורים ינהגו בקו משותף ככל שניתן. עם זאת, יש מקום לשוני הדעות ולשונות הנטיות של כל הורה. גם במצבים כאלו שישנה אי הסכמה עקרונית או נקודתית , כל זמן שאין מעוררים פאניקה וריבים סביב אז זה בסדר גמור. אפשר להסביר/ להורות לילדים 'שלאחר שאחד ההורים אסר/ הגביל במשהו אין פונים להורה האחר שיתיר'. כך למשל, אם ילד בא לאבא (הרך והוותרני) ואומר לו 'אבא , אני רוצה ללכת לחבר' לאחר שאמא כבר אסרה. אז גם אם הילד, האבא והאמא יודעים שאבא לרוב היה מסכים, אבא יבוא ויכול לומר  " אנו שומעים למה שאמא אמרה', וזה הגיבוי שחשוב שכל הורה יתן לשני. באותה מידה, אם האמא שומעת שאבא התיר לילד משהו שהיא לא היתה מסכימה, נכון שלא תביע את ביקורתה, ותיתן את גיבויה. במצב כזה עשוי לבוא ילד אחר ולהיות 'המפקח' ולרטון ' אמא, אבא הסכים לו ללכת לחבר', אמא תבוא ותגיד משפטים כמו  ' אם אבא הסכים זה בסדר גמור' , 'אבא יודע מה הוא אומר',  'אנו מכבדים את אבא והחלטתו' ולחנך את הילד לא להפוך למפקח. כמובן שבמרחב זה יש גם יוצאי דופן.
יתר על כן, אני חושבת שהילד לומד רבות כאשר קיימות זו לצד זו דעות וגישות שונות לחיים.
במאמר שלי ניסיתי לשפוך אור נוסף ולתת מקום לנטיות האישיות של כל הורה השונות מהחלוקה המסורתית . 

מקווה שעניתי לשאלתך,

_________________