טיפול פסיכולוגי וזוגיות

מה קורה כאשר אחד מבני הזוג הולך לטיפול פסיכולוגי, שוקע בעצמו ובעברו, ולבן הזוג נשאר רק מעט מקום אם בכלל?
מה קורה כשאחד מבני הזוג עובר חוויות מפעימות עם הפסיכולוג ובן הזוג מודחק הצידה הצידה?

שלום לך נשמה
הבנת נכון והסברת  את דבריי ביתר בהירות.
עם זאת, צריך לזכור שלרוב הבן זוג לא מכיר את הזירה הפסיכולוגית ועל כן יקשה עליו להבין תהליכים נפשיים אלו של אבדן ,השקעה נפשית ופניות רגשית. לכן, אני מציעה שאת מוקד העניין כפי שהדגשת יש להסביר  זאת ולהקביל לתחומים אחרים מציאותיים שקרובים יותר לעולמו של הבן הזוג בהם קיימת השקעה אינטנסיבית. כך למשל, אפשר לדמות למצב שבו אחד מבני הזוג רוצה לפתוח עסק עצמאי , ולהצלחת העסק לפעמים כל הבית נדרש להתגייס לפרויקט זה. חלק מההתגייסות היא ההכרה והידיעה שבתקופה מסוימת האדם יהיה מושקע כולו בעסק מבחינה טכנית ורגשית ולא יוכל להתפנות לענייני הבית עד שהעסק יתחיל לרוץ ולקבל יציבות עסקית ורק אז לחזור למעורבות בחיי המשפחה בשילוב חיי העסק. 

לשאלתך, אני חושבת שהתשובה טמונה בניסוח השאלה ואני מציעה לא לראות זאת כאחריות של הסביבה 'למשוך' החוצה את המטופל, אלא זו אחריות של שני בני הזוג . כלומר, כאשר אחד מבני הזוג נכנס לטיפול חשוב ליצור שיח פתוח בנושא. לשוחח על המשמעות , ההשלכות הצפויות, ההתארגנות לקראת, הצרכים של כל אחד, המחיר, ההקרבה, המסירות, הוויתור. על אף ששוב ששיח זה יתקיים לפני תחילת הטיפול לרוב זה קורה רק עם המפגש עם הדברים בשטח.  אך מה שחשוב שמתישהו יש לשוחח על העניינים ולא לצבור מטענים. יתכן, שיהיה שלב שבו המטופל לא יהיה מסוגל להתפנות אף לשיח כזה אך שניהם יודעים שבמוקדם או במאוחר שיחה כזו תתרחש והיא חשובה.
במצב שבו תיארת שהמצב נהפך לכרוני אז שוב חשוב ליצור שיח , לא ממקום של להתקיף את המטופל ואת הזירה שלו ולא ממקום של להתקיף את הבן זוג שלא מבין ולא תומך אלא ממקום של ביטוי הצרכים אישיים ומשפחתיים ובמחשבות על הדרכים בהם ניתן לשקם או להחיות את הזוגיות לצד הטיפול האישי. 

לסיכום, אומנם מוקד הריחוק בין בני הזוג הוא תוצאה טבעית של משאבים מוגבלים בשל ההשקעה האינטנסיבית הנדרשת למטופל בעצמו ובתהליך האובדן ובתהליך החיות המחודש שהוא עובר בטיפול. אך הפתרון הוא באחריות של שני בני הזוג ובנקודה זו לא תמיד מספיקה ההבנה לשורש הריחוק אלא העבודה בין בני הזוג בזמן נכון ובשל.

מה דעתך?
בברכה




 

_________________

תודה רונית, תודה נשמה.
אני חושבת שבעצם זה שבן הזוג לא מוותר ומתלונן - יש בכך הזדמנות גדולה ו - קשה, למצוא בתוכנו חלקים נוספים חוץ מאלו שבטיפול. לחשוף ולעודד את החלקים הבריאים לצאת לידי ביטוי. משהו מחייב.