באיזה שהוא מקוםבעולםרחוק רחוקמכולםשוכנת בריכה.מגדה אל גדה מפעפעתעמוק בשאול היאנוגעתתהום של בריכה.לא מים מבליחים בהעם קרן של שמשלא ניצוץ של חייםמהיום או מאמשכי אם דם מתכתימקצה לקצהדם אמיתיאותה ממלא.יונקת הברכה את הדםשל כל אלו שנטלואת נפשם בכפםשל מי שלא חשחשיבות של חייםשהגיר מדמופתח פצעים.ומדי פעם בבריכה מבקרהשטן, שעובד בלילות.ויורד וטובלועולה ומסתפגבדמםשל כל הקרבנות.ואיש לא יודע בבואו ובלכתו.נשלח מהאנדרואיד שלי
יפה. כואב. נוגע.(אגב, ראית את הבריכות שנבנו במקום של מגדלי התאומים? זו היתה האסוציאציה שלי)
לא.אתמול היתה לי כמו הזיה כזו, ברגעים של נים ולא ניםראיתי ברכה של דם מבעבע ומישו עולה ממנה כמו באוב.הייתי חייבת להנציח את זה בשיר.נשלח מהאנדרואיד שלי