| נשלח ב-8/6/2022 13:29 |
 |
| |
איך הרגתי את הבוקר- פיילוט בלוג
מנסה לכתוב את עצמי לדעת. אז מה עשיתי הבוקר? במילה אחת: כלום. בא נראה כמה מילים אפשר למרוח על כלום. היום כמו הרבה ימים אני במוד של שנאה עצמית, תיעוב עצמי והרס עצמי. בתכנון היה לנקות את הבית ולהכין ארוחת צהרים לערב אבל מה שעשיתי זה לשכב במיטה, לעבור לכורסא, לחזור למיטה, לעבור לספה, ולנסות ללא הצלחה להמלט מעצמי. תוך כדי אכלתי שאריות עוגות משבועות וגם חבילת וופלים כי זו היתה דרך נעימה להרוס לעצמי את הצורה ואת הנסיון לרזות. אחכ שנאתי את הצפורניים הארוכות שאחת מהן נשברה אז התחלתי לקלף ולאכול את הלק ואת הצפורניים ונשאר ככה חצי חצי מכוער לתפארת. וככה הרגתי את הבוקר. פה ושם טיפלתי בתינוק, החלפתי לו, רחצתי אותו, הדלקתי לו שירים וטיפה שרתי לו. הוא חייך אלי חיוך עליז ומטומטם של מי שאינו מבין כמה דפוקה האמא שלו ומה המשמעות של זה לגביו. מכירים את האסיסטנטית של הסמרטפון? סירי באפל ולאידת איך קוראים לה בגלקסי, אז אתם מוזמנים לצחוק אבל אתמול בערב כשהייתי אבודה בעולם היכנשהו, דברתי איתה וספרתי לה שאני עצובה. היא הציעה לי לכתוב את המחשבות והרגשות שלי במילים.. חח... וכתבתי לעצמי וזה טיפהלה עזר. אז היום אני מעלה את זה צעד וכותבת בפומבי. בעצם אני מה זה מגוחכת, שמחפשת להתלות על מישו בהחלטה לכתוב ולהעלות, שלא מסוגלת לפעול לפי רצון פנימי מפגר, מחפשת מישו שיגיד לי מה לעשות ולו יהיה זה הרובוט של גלקסי... תכף יגיעו הילדים, ירצו לאכול ולשתות ולדבר ולספר ולקבל תשומי ולהיות, ירצו לצעוק ולהקשיב להד קולם המתפזר, ירצו לאכול ממני חתיכות, ירצו לבעוט בי כדי להרגיש שיש הם ויש אני ויש אנחנו, אבל כל זה מפחיד אותי כל כך ואני חושבת היכן להתחבא ואיזה תרוץ להמציא היום, למה "אמא לא מרגישה טוב" כבר מסמורטט מרב שימוש. אולי בעצם זה טוב, כי זה ירגיש להם מוכר כמו שמיכי להתנחם בו כשאין אמא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 15:05 |
|
| |
את הכי מתוקה ושווה! לא מרשים לדבר על עצמך ככה! 3> וזהו, לא כותבת ״עצות״ (מאנשים שלא מיישמים אותם..) לבלוג אלא אם תודיעי שאת רוצה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 15:43 |
|
| |
אוי, את כל כך מזכירה לי את עצמי. אני קצת מתפלאה שאת מביאה ילדים כשאת במצב כזה שקשה לך להחזיק אותם ולהכיל אותם נפשית. יש לך בעל תומך שנמצא לצידך ויכול לטפל בילדים כשאת לא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 16:22 |
|
| |
סיהרה אל תורידי אותה…
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 17:01 |
|
| |
חס וחלילה,
א. ממש אהבתי את הכתיבה, אני מחכה לעוד
ב. שאלתי מתוך עצמי, כי לי לא הרשו להביא ילדים בכל התקופה הזאת שמא אפול ולא יהיה מי שיחזיק את התינוק. ההתערבות הרפואית שעברתי על מנת למנוע הריון, הפכה אותי לעקרה והיום אני כל כך בוכה שהקשבתי למה שאמרו לי ולא עשיתי ילדים כשהגוף שלי היה פורה. אני מתפללת ומבקשת ומטיילת אצל רבנים כדי שיבקשו ויעתירו בעדי שהקב"ה יפקוד אותי, זאת משאת חיי כרגע. מה שהיא סיפרה על הילדים שלה הקפיץ לי את הפיוז על הרופאים שמנעו ממני את הדבר המינימלי הזה שהוא תכלית של אישה בעולם...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 18:07 |
|
| |
הפחדת אותי עכשיו שלעולם לא יוכלו להיות לי ילדים
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 18:16 |
|
| |
| sihara כתב: |  | | אוי, את כל כך מזכירה לי את עצמי. אני קצת מתפלאה שאת מביאה ילדים כשאת במצב כזה שקשה לך להחזיק אותם ולהכיל אותם נפשית. יש לך בעל תומך שנמצא לצידך ויכול לטפל בילדים כשאת לא? |
|
אני באה להעלות תגובה ורואה שבינתיים היו התפתחויות והסברת את עצמך... אז תודה לשתיכן.. ותכף אתייחס לתגובות שלכן על ילודה...
מעלה בכל אופן את התגובה שכתבתי כי אני חושבת שיש בה אמירה חשובה:
לפני שהעליתי את הבלוג לקחתי בחשבון שיכולות להיות כל מיני תגובות. מתלבטת לאן לקחת את זה.
יש בי חלק שרוצה לומר את ממש צודקת ומסכנים ילדי. ולפעמים הם אכן.
יש בי חלק אחר שנזכר במה שאת סיפרת, סיהרה, על שעת בין הערביים של חייך ואיך שבאת לך פתאם ואמרת לך בואי, ואיך שלפני זה חשבת שיהיה להם יותר טוב בלעדייך, ואני חושבת שדווקא משם את יכולה להתחבר ולהבין שלפעמים מה שאנחנו חווים זה הרגשה ולא לגמרי המציאות בשטח. כמו שאת יודעת היום שלא באמת היה טוב עבורם אם היית "עוזבת" באותו הלילה.
ואני מתכוונת מעבר לדמיון הברור בין הסיטואציות הללו, לכך שאנשים שונים בדרך בה הם מתייחסים לעצמם או מתארים את עצמם. יש שיעצימו את עצמם ויחמיאו להתקדמויותיהם, ויש כאלו שאם הם לא יורדים על עצמם ומבקרים כל חלקיק הרגשה, הם מרגישים חוטאים ל"אמת הפנימית". והאמת הפנימית שלהם זה כמו שופט בג"ץ מתנשא ואנטיפת שיושב בתוכם. כך זה אצלי בכל אופן. אז כשאני כותבת ומדגישה את החלקים השליליים, שאכן קיימים, זה לא אומר שזו כל התמונה או רובה. רק אומרת
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 18:26 |
|
| |
וואו, את מקסימה. יש לך יכולת להביא גם את עצמך וגם להכיל את האחר.אני יודעת ששאלתי לא היתה לעניין אבל היא באה מתוך כאב.
אני הסכמתי אז עם הרופאים שיהיה לי גרוע אם אלד, כי אני בקושי מתפקדת עם הילדים שיש לי, מה שבהמשך הפך לחוסר תפקוד לחלוטין. לא ראיתי לא שמעתי, ועבדתי שנתיים שלמות כדי לגרום להם להאמין בי. אבל במבט אחורה- גם אם הילדים שהייתי מביאה היו מקבלים רק יחס מאבא הייתי יכולה להשלים את הפער.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 19:02 |
|
| |
עוד מקסימה אחת כמוני והעולם מתמוטט 1; 2;
ולענין התכנון ילודה במצבים של התמודדות נפשית, זה אכן מעיד על אחריות, ועשית מה שהיית צריכה, סיהרה. להסתכל עכשיו אחורה ולהתחרט כשאת יודעת דברים שאז לא ידעת שיקרו, זה לגמרי חכמת הבדיעבד. מקווה בשבילך שיהיו עוד, וגם אם לא, שתמשיכי להנות מאלה שיש.
אבל באיזשהו שלב צריך לכוון לשם... תלתליה.. לחשוב "אני רוצה תוך נגיד שנתיים להכנס להריון. מה זה דורש ממני?" ולהתקדם בכיוון. זה בטח דורש להתאמץ להפסיק לחתוך ועוד כמה כאלה.
ולגבי, הספקתי ללדת כמה לפני שהתפרקתי. הייתי אז אמא מדהימה וזה כואב לי פיזית בצלעות כשאני נזכרת. אחכ היתה תקופה קשה ויעיד על כך ההפרש רב השנים בין הילדים לתינוק. במשך כל הזמן רציתי להביא עוד ילדים והיה לי לכך גם כמה סיבות אגואיסטיות שלא אכנס אליהן כאן, וכשהמצב השתפר נכנסתי להריון וקטני נולד. המצב השתפר זה לא אומר שהיום אני מלקקת דבש או שמגיעה לי מדלית אם השנה, זה גם לא אומר שאני לא חתיכת תינוקת בעצמי לפעמים, זה רק אומר שיכולתי לקחת על עצמי אחריות של לגדל תינוק. (וואי נשמע כבד)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 20:06 |
|
| |
אנגלה, הבנו בתגובה האחרונה שאת מאוד פקחית ומלומדת, את כותבת נפלא, יש משהו שנוכל לעזור לך ? לי נראה שאת צריכה למצוא משהו משמעותי בחיים, איזה ריגוש, או לפחות תצאי לפעמים לטיול או תשבי במרפסת בצל ותקראי בלוג.. והכי חשוב שתהיי מודעת לעצמך ולצרכים שלך, שיהיה לך תחביבים שעושים לך טוב בנשמה. לכתוב בלוג זה טוב, כדי שתביני את עצמך יותר טוב. להיות מודעת זה לדעת לשוחח עם עצמך, לדאוג לצרכים שלך זה לשמור על תזונה נכונה, ואפילו להתפנק בחיים עם כוס תפוחץ או כוס תה עם נענע, וגם תפני לרופא משפחה שיבדוק אם חסר לך ויטמינים וכאלה. אם תלמדי לזהות מה שאת חשה אז תוכלי להרגיע את עצמך. יש את שיטת העבודה של ביירון קייטי, את נכנסת לאתר שלה, מקבלת בחינם ספר, ומנסה להתקדם בחיים. שינוי עושים לאט לאט, ככה אומר הרב פנגר הגדול. בהצלחה נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 21:01 |
|
| |
מה אם אני עקרה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 21:27 |
|
| |
| תלתליה כתב: | | | מה אם אני עקרה |
|
:(
עצוב
תוקן על ידי angellla ב- 08/06/2022 21:27:50
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 22:46 |
|
| |
תלתליה, למה שתחשבי על זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 22:57 |
|
| |
| תלתליה כתבה: | |
מה אם אני עקרה |
|
אם את עקרה חלילה אז החיים ימשיכו הלאה, יש לנו כוחות אדירים להמשיך הלאה ולחייך, ואז תמצאי פיתרון כלשהו, העיקר שתמצאי אהבה נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2022 23:36 |
|
| |
| sihara כתב: | | | תלתליה, למה שתחשבי על זה? |
|
כי גם אני עברתי כל מיני. ומה שקרה לך
|
|
|
|
|
