שיתופתוף

בחייאת דינאק, נמאס לי לכתוב בלוגים דפוקים על החיים המשמימים שלי. אני חושבת שארד בכמות החומר שאני מעמיסה ואכתוב יותר על אנקדוטות ספציפיות.
כמו למשל קורס השייט שאני משתתפת בו.
וואו, זה כיף העולמים. בתחילה למדנו להשיט סירת מפרש במים הרקובים של נחל הקישון בואכה הים התיכון (זה מזכיר לי בכל שבוע את השיר של פוליקר "חלון לים התיכון. שיר שואה עצוב שכותב פליט מלחמה אוהב לאשתו שמן הסתם נספתה בשואה). ואז, כשהתחלנו לשלוט בסירות לבד, לנווט לפי כיוון הרוח, לזהות מתי להחליף צדדים למפרשים ומתי לבצע היפוך כדי לתפוס את הרוח לצד השני, התחלנו לשחק עם משימות תחרותיות. אח"כ עבדנו על אמון, ניווטנו עם מסיכת שינה על הפנים על פי הוראות של חברינו לשייט.
עכשיו אנחנו מתמקדים התחום של אזור הנוחות. להצליח לצאת ממנו ולהרחיב אותו. 
אני עובדת על עצמי שאני מצליחה. בשבוע שעבר הייתי הראשונה לטפס על העץ, השבוע יצאנו לשייט בשקיעה, למדנו את איתותי הסירות והאוניות בלילה, עיצבנו צוללת, באנו אליה והתרחקנו ממנה וכל רגע הזניקו אלינו סירונת ממשמר החופים...היה מגניב.
אבל, כמו שאמרתי, אני סתם עובדת על עצמי. אזור הנוחות שלי הוא המיטה שלי, ממנה אני שולטת על הבית מלבד הפעמים שאני טורחת לשטוף כלים או בימי שישישבת. ביטלתי לעצמי את קבוצת השיקום בראשון ושני ואני כמעט לא יוצאת מהבית. לוידת למה, התחילו לי התקפי חרדה כשאני יוצאת מהבית לכיוון חוצלעיר, קלונקס לא משחק עלי ואני לוקחת נוזינאן (רולקסין) 50 מ"ג כדי להירגע.
זהו, רק רציתי לשתף שאני לא האלילה שהשתמעה מהבלוגים. קשה לי ואני מתמודדת. ברור שהמצב טוב יותר מהעבר, אבל עדיין יש נסיגות (אני מפלצת ארסית בנסיעות) אני מפחדת ללכת לישון (אם אני אמצא יום אחד את אדריכל החלומות שלי אני אתעלל בו כהוגן ואז אשחט אותו) כי אני לא יודעת איזה סיוט יבוא היום.
אוף, הרסתי את כל העננים הוורודים שהפצתי סביבי.
אבל אני תמיד זוכרת, וגם אתם. אחרי כל נפילה תבוא תקומה. ביליתי תקופות שלמות כיפיות ומושלמות. עכשיו אני קצת בנסיגה. מקווה שרק קצת.
תודה לאנג'לה על ההשראה.3> 

לקבוצות השייט אפשר להגיע דרך אתגרים. זה אחד הפרוייקטים שמציע סל שיקום. יש כמה מקורות בארץ, והם עוסקים בשייט, באופניים, בטיפוס אתגרי ולא זוכרת מה עוד.
אם יש לך מתאמת טיפול מטעם סל שיקום- זו הכתובת לפנות אליה. אבל השנה כבר מאוחר מדי.צזה מתחיל אחרי פסח (השייט)

לסיהרה אסור בכלל לשתות חלב ולא כל מוצר המכיל לקטוז. יש לי חוסר סבילות ללקטוז (סוכר החלב) וזה אסון לאנושות אם אני נוגעת בזה...
ולדעתי האישית, רציף, אתה לא מתמודד נפש בכלל
כי הכלל הראשון שיודע כל אחד זה שאסור בתכלית האיסור להפסיק או לשחק בכדורים.
זה מביא לחוסר איזון, להתדרדרות ולאשפוזים חלילה.
מה אתה שם לה רעיונות בראש?