כשמת לי מבפנים

אני עוברת על כל מיני ומינות פוסטים שכתבתי פעם. היה לי בלוג, וכתבתי גם יומן פה, בפורטל הנפש.
ת'שמעו, ידעתי לכתוב פעם. הייתי צינית ורהוטה, ידעתי להעביר את המילים אל הדף באופן ממש משעשע.
הפסקתי לכתוב בבלוג כשהתחלתי לעבוד עם ד"ר מה שמו שהחליט לקחת עלי את חסותו (עד היום אני שואלת למה והוא לא עונה) זה מציק לי שאני לא כותבת. הכתיבה הייתה לי כלי תרפויטי בעבר, אז מה קרה? מה השתנה? פתאום כשאני מתפקדת הלכה ההשראה?
זה כאילו שהיה לי מישהו ועכשיו הוא מת :(

רק עדכון: אני סיהרה ולא סיארה. שאבתי את ההשראה לשם מדמות שהערצתי בספר לוחמי התמורות.