זאת בדיחה ישנה, אבל אחת שאין לה תחליף. בדיחה על המשקיע העשיר, שערכו לו סיור ברחבי וול סטריט, ובתום הסיור לקחו אותו למעגן הסירות הסמוך והציגו בפניו את היאכטות העוגנות שם. כל אחת ואחת מהן מפוארת משכנתה, כל אחת בבעלות של בנקאי השקעות מצליח אחר מוול סטריט. "זה יופי של יאכטות", מתפעל המשקיע העשיר, "אבל איפה עוגנות היאכטות של המשקיעים בבורסה?" המשקיעים בבורסה צריכים לחפש את היאכטות שלהם במקומות אחרים. גם הצנועים שבהם, שמסתפקים בהשקעה בשוק ההון דרך המכשיר העממי והפופולארי של קרן הנאמנות, אינם צריכים להשלות את עצמם. תעשיית קרנות הנאמנות מכוונת בראש ובראשונה למטרה יחידה: להעשיר את מנהלי הקרנות. הנה על רגל אחת, כל האמצעים בעזרתם מנהלי הקרנות מעשירים את עצמם ועל חשבונכם.
1. זול הוא לא זול: לפחות לא למשקיעים בקרן. הם לא יודעים זאת, אבל הם מותירים 25% לפחות מרווחי הקרן, יש שיאמרו גם 40%, בידי מנהל הקרן. איך? דרך דמי הניהול, כמובן, ששיעורם יכול לנוע בין 0.8% ועד 3% ויותר. משמע, 8.0% ו-3% מהנכסים של הקרן מדי שנה נשארים בכיסו של מנהל הקרן. זה אולי לא נשמע נורא, אבל כאשר מדובר בקרן אג"חית שצפי הרווח שלה הוא כ-4% בשנה, ושמנהל הקרן גובה עליה דמי ניהול של 1% ויותר, הרי שהמשקיע בקרן מוצא עצמו כאשר רבע מהרווח שהובטח לו התאייד לכיסו של מנהל הקרן. וזה כאשר יש רווח. דמי הניהול, כזכור, ממשיכים להיגבות גם בשנים של הפסדים בקרנות. שיעור דמי הניהול בקרנות הנאמנות גבוה פי שלושה מהמקובל בענף קופות הגמל. להבדיל מענף קופות גמל, דמי הניהול בקרנות גם אינם חשופים כלל לתחרות. הסיבה, כנראה, היא שבענף הקרנות התשואות מדווחות נטו, לאחר ניכוי דמי הניהול, וכך דמי הניהול הופכים שקופים בעיני המשקיעים. חוסר ההתעניינות של הציבור בדמי הניהול הנגבים ממנו כבר גורע ממנו 25% עד 40% מרווחי הקרנות שלו, וניתן להניח עם מכירת הקרנות לחברות הביטוח, והתחלת תשלום עמלות ההפצה לבנקים ו כי הנזק שגורמים דמי הניהול רק יגבר.
2. סולידי הוא לא סולידי: הלהיט של ענף הקרנות בשנת 2005 הוא קרנות האג"ח. הקרנות הללו גייסו השנה לא פחות מ-29 מיליארד שקל, שיא גיוסים חדש. ההצלחה של קרנות האג"ח נבעה מהתשואות הנאות שהן הציגו, זאת בשעה שפרופיל ההשקעה שלהן נחשב לסולידי ובטוח יחסית.
סולידי? לא ממש. הקרנות אומנם נקראות קרנות אג"ח, אבל מה שאיש אינו מספר לציבור המשקיעים הוא שאין מדובר בקרנות אג"ח טהורות. אלו הן קרנות מעורבות, משמע קרנות שהשקיעו את עיקר נכסיהן באגרות חוב, אבל הן גם קנו נכסים אחרים, כמו אופציות או מניות. העירוב הזה עבד נפלא לטובת קרנות האג"ח כל זמן ששוק המניות גאה. הבעיות עלולות לצוץ, עם זאת, ברגע שמגמת שוק המניות תתהפך. או אז כל מי שהתפתה להשקיע בקרנות האג"ח מרובות התשואה יגלה כי בשוק ההון אין ארוחות חינם, ותשואות גבוהות כמעט תמיד הולכות יד ביד עם סיכון גבוה. משמע, הפסדים גדולים.
3. מחיר הוא לא מחיר: עוד עמלה נסתרת שנגבית מהמשקיעים בקרנות היא העמלה המוטלת על מחיר הקרן. שיעור הוספה קוראים לזה, ופירושו ההפרש בין מחיר הקנייה למחיר המכירה של הקרן. בעשור האחרון שיעור ההוספה הלך ונעלם, בזכות מבצעי קבע שהציעו הבנקים בקרנות הנאמנות שלהם. עכשיו כשקרנות הבנקים נמכרו, שיעור ההוספה צפוי לחזור בגדול ולייקר את עלות ההשקעה של המשקיע בקרן הנאמנות מבלי שהוא מבחין בכך. זהו, כמובן, סוד הקסם של העלות הנסתרת הזו. טיפ קטן בנושא הזה: מי שילחץ מספיק על מנהל הקרן שלו, בעיקר אם מדובר בברוקר פרטי, עשוי לקבל הנחה בשיעור ההוספה, ואפילו ביטול מלא שלו.
4. רווח הוא לא רווח: אחת העצות הנפוצות ביותר לפני שרוכשים קרן נאמנות היא לבדוק את היסטורית התשואות ואת ביצועי העבר של אותה קרן ושל מנהליה. זאת עצה טובה, רק שיש איתה בעיה קלה: ביצועי העבר עלולים להתברר כמעוותים. מעוותים עד כדי הטעיה. מי שיבחן את ביצועי הקרנות לאורך שנים יגלה דפוס התנהגות קבוע אצל מרביתן: הן רושמות בתחילת דרכן רווחים גדולים מאד, אשר הולכים ודועכים לאורך שנים. הדפוס הזה נמצא במתאם חיובי גבוה להיקף הנכסים בקרן: קרן קטנה בתחילת דרכה נוטה להרוויח היטב, וככל שההצלחה מושכת לקרן עוד כסף ועוד משקיעים, כך ביצועיה מידרדרים.
אפשר להסביר זאת ביתרון לקוטן - קרנות קטנות מסוגלות לשנות פוזיציות השקעה במהירות גדולה, והדבר מאפשר להן להרוויח יותר. אפשר לתלות זאת גם בהסברים קצת פחות אלגנטיים ו בקרן קטנה קל יותר "לשחק" עם התשואות, אם אתם מבינים היטב את הרמז. התוצאה, בכל מקרה, היא אחת: הקרנות מגייסות הרבה כסף על סמך ביצועים שרק מתי מעט מהמשקיעים זכו ליהנות מהם. הרוב הגדול של המשקיעים, שנכנס לקרן כשהיא כבר בוגרת, זוכה לביצועים פושרים (במקרה הטוב) על הכסף שלו. כמו שהגדיר זאת מנהל קרנות ותיק: "בתחילת הסיבוב מרוויחים מעט על מעט כסף, ובסוף הסיבוב מפסידים הרבה על הרבה כסף".
5. ניהול אינו ניהול: מי שמשלם 40% מרווחי הקרן שלו לכיסו של מנהל הקרן יכול לפחות להתנחם ש-60% מהרווחים הנותרים היו שווים את המאמץ. האמנם? מחקרים בכל העולם מוכיחים כי מנהלי קרנות אינם מצליחים להניב לאורך שנים תשואות גבוהות יותר מאלו של שוק המניות. זאת, אגב, בין השאר בגלל דמי הניהול הגבוהים שהם גובים, ושבהכרח פוגעים בביצועי הקרנות. בממוצע, מנהלי הקרנות מניבים קרוב מאוד ואפילו פחות מהשוק. זה נכון לגבי ממוצע הענף כולו. זה נכון גם לגבי ממוצע של קרן מסוימת לאורך שנים, אם היא היתה הקרן המצטיינת בשנה א', היא כמעט בוודאות תפגר אחרי השוק בשנה ב'. פה ושם יש מנהלי קרנות שמניבים תשואות טובות לאורך שנים אבל הם מתי מעט, והיכולת לאתר אותם שקולה כמעט לזכייה בפיס.
מה עושים? מוותרים כמובן על השירות הטוב והיקר של מנהלי הקרנות, וקונים השקעה ישירה בשוק המניות באפס דמי ניהול. יש בשוק הישראלי לא מעט תעודות סל שמספקות בדיוק את השירות הזה.
6. גמישות שאינן גמישות: אל תתפתו לשם המפתה של קרנות נאמנות גמישות. הן אינן גמישות. הן פשוט קרנות מנייתיות במסווה. למה? כי כך בחרו מנהלי הקרנות. את החופש שניתן להם, הקיים רק בקרנות גמישות, להשקיע את נכסי הקרנות היכן שיחפצו, הם בחרו לנתב להשקעה כמעט אך ורק במניות. זה בסדר, אגב, אבל זה מטריד כאשר זה נעשה תחת השם המטעה, היוצר רושם בטוח יחסית של קרן גמישה. זה גם מעורר תהיות כיצד כל מנהלי הקרנות, ללא יוצא מן הכלל, מפעילים את שיקול הדעת שלהם בצורה כל כך דומה.
7. קטנות אך חשובות: כמה נקודות קטנות שחשוב לעקוב אחריהן בהשקעה בקרן נאמנות. האחת היא מספר פעולות ההשקעה שמבצעת הקרן, משום שכל הוצאה על פעולה של קנייה או מכירה נזקפת לחובת הקרן. מנהלי קרנות שמבצעים פעולות מסחר רבות, "גלגול" בעגה המקצועית, יכולים לאכול כך חלק גדול מנכסי הקרן.
קיזוזים הם עוד נקודה טכנית חשובה. בשל ההפרש בין מחיר הקנייה ומחיר המכירה של הקרן, פעולות של קנייה ומכירה של הקרן על ידי משקיעים שונים באותו יום וחלקם קונים את הקרן וחלקם מוכרים אותה ויוצרים הפרש כספי. מי שנהנים מההפרש הזה הם מי שנשארים בקרן בסוף היום. | 
