"נגיד שיש שתי עגלות שחוצות גשר", אמר החזון איש לדוד בן גוריון לפני 60 שנה, "העגלה הריקה צריכה לתת זכות קדימה לעגלה המלאה". העגלה המלאה במשל הזה היא הציבור החרדי על מורשתו בת ה-2000 השנה, ואילו הריקה היא הציבור החילוני טרי המסורת.
משל העגלה הריקה סופר כאשר נערכו דיונים קדחתניים, עם קום המדינה, לגבי מקומו של הציבור החרדי בחברה הישראלית הצעירה. כיום, מקץ כמעט 60 שנה, כשבוחנים את העגלות מנקודת מבט כלכלית, נדמה כי העגלה של החילונים מלאה בקניות ואילו העגלה של הציבור הדתי רק מתחילה להתמלא. המגזר החרדי מונה אומנם 750 אלף נפש (120 אלף בתי אב), אך מבחינה כלכלית רב הנסתר על הגלוי - מכיוון שבסקרים הציבור החרדי לא מספק נתונים אמיתיים מחשש פן הרשויות מבקשות לקצץ להם בעוד קצבה או הנחה.
לדברי ד"ר דורון בן שאול, פסיכולוג שיווקי, מנכ"ל חברת המחקר כלים שלובים, מכיוון שבעשור האחרון המדינה החלה לקצץ בקצבאות הילדים, נכנסו המשפחות החרדיות למעגל העבודה וכך הם נהנים מהכנסה גדלה והולכת. "כוח הקנייה של הציבור החרדי יגדל משמעותית בשנים הקרובות", הוא מסביר, "וכך גם הצריכה והמודעות הצרכנית".
ההשפעה של הגדלת ההכנסה כבר ניכרת, אומרת שיפרה קרימלובסקי, מנכ"לית שותפה במשרד פרסום חרדי קרימלובסקי כהן: "בשנים האחרונות הקהל החרדי צורך יותר ויותר מותגים, והוא קהל צרכני מאוד נבון - משווה מחירים יותר מהחילוני, וזהיר. אם בעבר הפרמטרים שלו לרכישת מוצרים היו כשרות ומחיר, היום הוא יודע שבשביל מוצר טוב צריך גם לשלם". התוצאה של כל אלה היא שעסקים רבים גילו את הכוח הצרכני העולה של המגזר והחלו פועלים במרץ כדי לשכנע אותו לצרוך יותר דרכם.
אופנה וטיפוח: גם בזארה
"בשנים האחרונות הצעירות החרדיות סוחפות אחריהן את המבוגרות, ויש מגמה כוללת של טיפוח אישי", מסבירה קרימלובסקי, "חדרי הכושר משגשגים במגזר, ורחוב רבי עקיבא בבני ברק משופע בחנויות אופנה עם ייבוא של מיטב המותגים". אבל לא רק מותגים יוקרתיים ושמרניים נהנים מאהדה של הציבור החרדי, לדברי קרימלובסקי גם רשתות אופנה חילוניות כמו זארה, הוניגמן, קרייזי ליין ואחרות זוכות לעדנה בקרב החרדיות, ולרגל אירועים מיוחדים גם כיכר המדינה היא כתובת. מסתבר כי בחנויות אלה יש בגדים רבים העונים לקוד הלבוש הצנוע של המגזר, אך אפילו בגדים לא צנועים עוברים הכשרה, מסבירה קרימלובסקי - גופיות עם מחשוף נלבשות במהופך עם עליונית מעל, למשל.
בכל הקשור למוצרי איפור, אומרת קירמלובסקי, הצריכה אינה גדולה: מעט נשים חרדיות מושחות את ציפורניהן בלק וגם איפור לעיניים במינונים מוגזמים נחשב ללא צנוע, אבל אודם בגוונים עדינים, מייק אפ ופודרה הם בהחלט מוצרים נפוצים. סעיף טיפוח חרדי יקר הן הפאות: פאה טובה משיער טבעי עולה מעל 1,000 דולר, ואישה חרדית קונה כמה וכמה פאות במהלך חייה, משמע הוצאה של עשרות אלפי שקלים.
כרטיס אשראי: תמונת רב
כרטיס האשראי הולך ותופס אחיזה במגזר הציבורי: החשש מאובדן השליטה על התקציב המשפחתי מעט התפוגג עם כניסתן של הרשתות הגדולות למגזר החרדי, שהפכו את הכרטיס למצרך חיוני מבעבר, מסבירה קרימלובסקי.
בוויזה כאל זיהו את הפוטנציאל לפני תשעה חודשים והשיקו את ה"שבת קארד" - כרטיס המעניק הטבות של בתי עסק שלא עובדים בשבת. "זה גימיק שיווקי, לא יותר מזה", מודה ארז וולף, סמנכ"ל השיווק של ויזה כאל: "רצינו קונצפט שיווקי שימשוך את הקהל החרדי". נראה כי הגימיק עבד: 3,000 לקוחות נושאים כיום את הכרטיס והיקף הקניות הממוצע דומה לזה של המגזר החילוני. השוני, אומר וולף, הוא בצורת ההוצאה: ה'שבת קארד' מאופיין ברכישות מזון גדולות יותר בבתי עסק שקרובים לבתי הלקוחות ופחות ברשתות גדולות שפרושות בקניונים.
אגב, בוויזה כאל ינפיקו בקרוב כרטיסי שבת קארד עם תמונות של רבנים ושל מקומות קדושים כדי לבדל את הכרטיסים אף יותר.
גם בישרכארט השיקו לפני חודשיים מועדון לקוחות של חרדים שמונה כעשרת אלפים לקוחות: "הסתבר שעל אף העובדה שחדירת כרטיסי האשראי נמוכה במגזר החרדי יחסית למגזר החילוני, לחלק גדול מהמגזר החרדי יש כרטיסי אשראי", אומרים בישראכרט. לדבריהם, בישרכארט זיהו שמדובר בשוק מתפתח שחווה תמורות משמעותיות בהרגלי הצריכה שלו בשנים האחרונות: "הם צורכים יותר מותגים מפעם, צריכת המזון שלהם יותר משוכללת ומתאפיינים בצריכה ייחודית להם, כמו למשל העובדה שהם מחליפים כיריים לעתים קרובות יותר מהחילונים".
תחבורה: מכונית קטנה
אחוז ניכר מהמגזר החרדי נוסע בתחבורה ציבורית, בין היתר מכיוון שרוב הנשים החרדיות אינן נוהגות, בחורי ישיבה לא לומדים נהיגה ומשפחות ברוכות ילדים מתקשות למצוא כלי רכב שיענה על צרכיהן. ואולם, בשל עליית מחירי הדיור בערים הגדולות, יותר ויותר זוגות צעירים עוברים לפריפריה, רחוק מההורים, וכדי להקל על ההתניידות שלהם, הם קונים מכוניות. קרימלובסקי אומרת, בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, כי ממחקר שערכו עלה כי משפחות חרדיות נמנעות מרכישת ואן, או כלי רכב גדול אחר, מכיוון שזה הופך אותם לשירות הסעות של סביבתם. לכן הם מעדיפים דווקא לקנות מכונית פרטית, ובמידת הצורך לשכור אוטו נוסף.
איזה מכוניות קונים? פיאט אונו, רינו קליאו, מיצובישי סטיישן וסובארו סטיישן, בעיקר יד שנייה.
תיירות: כשר למהדרין בקיבוץ
"בעבר אסור היה לפרסם תיירות פנים וחוץ בעיתונות החרדית", מספרת קרימלובסקי, "בין היתר מכיוון שלא היו מקומות בילוי שסיפקו אפשרויות נופש לפי ההלכה". לדבריה, בעבר אנשים חרדים התביישו לספר שהם יוצאים לנופש, "הנסיעות היו למקומות מרפא, לטיולי שורשים או לקברי צדיקים". היום יש לגיטימציה מוחלטת בכל העיתונים לפרסם נופשים.
בד בבד, בעלי העסקים גילו את הפוטנציאל הטמון במגזר, ואפילו קיבוצים מפעילים בתי הארחה כשרים למהדרין: "החרדים כיום מתארחים בצימרים, אכסניות נוער ובתי מלון ומכיוון שאין הרבה חופשים, מטיילים בימי חמישי שישי ועם כניסת השבת מתארחים בבית מלון או בית הארחה. מי שידם משגת אף נוסעים לסקי בשווייץ". כאשר היא נשאלת איך התקציב המשפחתי עומד בעומס של חופשה עם עשרה ילדים, מסבירה קרימלובסקי כי לפעמים מחלקים את החופשות: חלק מן הילדים נוסעים לחופשה אחת והיתר לחופשה אחרת במועד אחר.
סלולרי: נייד כשר
"החרדים הם עדיין קהל בתולי". מסביר גיא ידלין, סמנכ"ל השיווק של מירס שהיתה החלוצה בהצעת מכשיר סלולרי כשר לחרדים. במירס מספרים כי בשנה שעברה שיעור החדירה של מכשירי סלולר למגזר החרדי עמד על 290 אלף מנויים. לדבריהם, כיום, עם ההיצע הגובר, עלה מספר המנויים ל-320 אלף. המכשירים הכשרים נושאים הטבעת כשרות באישור הבד"ץ. הרעיון העומד מאחורי המכשיר הכשר הוא טלפון שאינו חשוף לטומאה: אין בו SMS או אינטרנט סלולרי והיכולת לחייג החוצה מוגבלת לכל המספרים שוועדת הרבנים לענייני תקשורת לא מאשרת, כמו שירותי הכרויות, סקס ומידע על פאבים. גם סלקום, פלאפון ופרטנר השיקו שירותים דומים. מחירי השיחות במסלולים החרדיים אינם זולים יותר מהמסלולים הרגילים.
בנקאות: היתר לעסקה
פרופ' בן ציון זילברפרב, ראש מרכז אהרון מאיר ומי שעתיד להתמנות בקרוב לדירקטור בבנק דיסקונט, סבור כי הציבור הדתי חרדי מטמיע נורמות שונות מהציבור החילוני בכל הקשור להתנהלות כלכלית.
כך, למשל, במגזר החרדי מקובל הרבה יותר מבחילוני לחיות לפי היכולת הכלכלית: "זה לא שאין אוברדרפט במגזר החרדי", אומר זילברפארב, "אך זהו אוברדרפט יותר נשלט". יעקב טננבאום מנכ"ל הבנק החרדי פאג"י מסכים: "העובדה שחלק גדול מהאוכלוסייה החרדית חי מקצבאות ומתקיים מהכנסה נמוכה, גורמת לכך שמדובר בציבור אחראי, חכם ומחושב שמשתדל לא למשכן את העתיד על חשבון ההווה".
"עשינו סקר בקרב צעירים", מספרת קרימלובסקי, "כדי לבדוק מה משפיע על בחירת הבנק ונדהמנו לגלות עד כמה הם מבינים בעמלות, באפיקי השקעה שונים, כיצד הם יודעים לתרגם לעצמם את המבצע, האם הוא אטרקטיווי עבורם בטווח הקצר או הארוך".
ביהדות יש איסור על לקיחת ריבית, מסביר זילברפרב, "אך מאחר וחיי המסחר לא יכלו להתפתח בלי לקיחת ריבית נמצאו פתרונות הלכתיים לכך". לדבריו, הפתרון הוא היתר עסקה, מנגנון שקיים בכל הבנקים ופותר את הבעיה ההלכתית שבמתן ולקיחת ריבית. זהו הסכם שנחתם בין הבנק לבין ציבור לקוחותיו בנוכחות רבנים. מהותו היא שהציבור שותף ברווחים או בהפסדים של הבנק ולכן לא מדובר בריבית אלא בשותפות ברווח או בהפסד.
מזון: לא קונים יוגורט
בדומה למגמה הרווחת במגזר החילוני, גם במגזר החרדי יותר ויותר משפחות רוכשות מזון מוכן ומעובד, כתוצאה משינוי התפיסה העצמית של האישה החרדית, מסבירה קרימלובסקי. לדבריה, "אופייני שהקנייה הגדולה מתבצעת לקראת שבת. על פי המסורת מזונותיו של אדם קצובים מראש השנה עד ראש השנה, חוץ מבשבתות וחגים. כלומר, על קניות לפני שבתות וחגים הקדוש ברוך הוא נותן פיצוי אקסטרא, לכן הקניות אז פחות מרוסנות".
מניתוח של איי.סי. נילסן שנערך ב-14) TheMarker בדצמבר 2005, בכתבתה של סיון קלינגבייל "גלאט כושר להמונים") עולה כי ההבדלים בסלי הצריכה של המגזר החילוני והחרדי בהחלט ניכרים. כך, למשל, בעוד היוגורט נמצא בכלל האוכלוסייה במקום השמיני בסל הקניות הממוצע, אצל הקהל החרדי הוא ממוקם רק במקום ה-31. הבדל נוסף הוא בתחום החטיפים והמשקאות המוגזים - בעוד שבכלל השוק קיימת ירידה בקטגוריות אלה מאחר שהם נתפשים כלא בריאים, בקרב הציבור החרדי קטגוריות אלו עדיין צומחות. הבדלים ניכרים גם בהרגלי הקנייה: בעוד שבכלל השוק ימי הקנייה החזקים הם חמישי ושישי, ברשתות הפונות לקהל החרדי (שפע שוק וזול פה) ימי הקניות החזקים הם רביעי וחמישי. | 
