עצמאי בשטח גליון מט"י 33
מאת לילך נחמיה
העסקים הקטנים והבינוניים הם הרוב הגדול של העסקים במשק הישראלי, כ- 98.5% מכלל העסקים. הם מהווים מרכיב מרכזי בתעסוקה במגזר העסקי – 55% מהמועסקים במגזר העסקי מועסקים בעסקים הקטנים והבינוניים. תרומתם לתל"ג נעמדת על כ- 40%. פירושו של דבר, שעסקים אלה הם גורם מכריע בכלכלה, ברווחה ובתעסוקה של המשק הישראלי.
למרות נתונים מרשימים אלה, אם בודקים את היקפי האשראי הניתנים לעסקים הקטנים והבינוניים באמצעות המערכת הבנקאית, מגלים כי קיים פרדוקס, שההסבר לו הוא פרדוקס נוסף.
בדיקת התפלגות האשראי במשק (בהתאם לנתוני בנק ישראל) מצביעה על ריכוזיות גדולה, שנובעת מהקצאה קטנה מדי לעסקים הקטנים, מה שפוגע באפשרות צמיחתם. בשנת 2003 ניתן במשק אשראי של 763 מיליארד ₪, ל-4.6 מיליון לווים, לרבות משקי בית. 490 אלף הלווים העסקיים קבלו אשראי של 670 מיליארד ₪.
קיימת ריכוזיות עצומה בחלוקת האשראי – פחות מ-8% מהלווים העסקיים, שהנם עסקים גדולים, קיבלו 80% מהאשראי העסקי במשק, ואילו 92% מהלווים קיבלו רק 20% מהאשראי במשק. 447 אלף עסקים קטנים, קיבלו בשנת 2003, אשראי בגובה 135 מיליארד ₪, ובממוצע 303 אלף ₪ ללווה. 40 אלף עסקים גדולים קבלו קרוב ל-550 מיליארד ₪ ובממוצע 14 מיליון ₪ ללווה.
כלומר, העסקים הקטנים בישראל, שמהווים 98.5% מהעסקים במגזר העסקי ומעסיקים 55% מהמועסקים במגזר זה, קיבלו רק 20% מהאשראי העסקי במשק. נתונים אלה מצביעים על מגבלה חריפה של אשראי, העומדת בפני העסקים הקטנים והבינוניים. מגבלת אשראי זו מצמצת את אפשרות צמיחתם של העסקים הקטנים ופוגעת ביכולת הצמיחה של המשק כולו.
כיום, מרבית האשראי לעסקים בישראל מתנקז בשני בנקים גדולים. בנקים אלה קלים במתן אשראי לעסקים גדולים ומקשים ומפלים בכל הנוגע לאשראי לעסקים קטנים. הסיבה לקשיים אותם מעמידים הבנקים קשורה בטענה הרווחת כאילו מדובר בסיכון גדול במתן אשראי לעסקים קטנים ובינוניים.
אם בודקים את נתוני הבנקים, ניתן ללמוד כי רוב החובות לבנקים הם מפשיטות רגל ואי החזר תשלומים והם באים מכיוונם של העסקים הגדולים, ומכאן הפרדוקס הכפול – העסקים הקטנים והבינוניים מופלים בקבלת אשראי ומהסיבה הלא נכונה !
צפוי היה כי לאור המחסור באשראי בנקאי תתפתח מערכת אשראי חוץ בנקאית מבוססת, שתיתן מענה לאותם מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים המתקשים בקבלת אשראי. בפועל, המצב אינו כך.
בארץ לא התפתחה מערכת אשראי חוץ בנקאית והעסקים הקטנים והבינוניים נעזרים, במקרה הטוב, בקרנות מימון מיוחדות, שפותחו עבורם במסלולים שונים. הקרנות המובילות בתחום, הנן קרנות בערבות מדינה, אולם הן מוגבלות במתן האשראי, לא כל עסק יכול לקבל אשראי מהן, מה גם שרף ההלוואות מתחיל מסכום גבוה ולעיתים בעל עסק או יזם זקוקים להלוואה קטנה לצורך הקמת עסק או הרחבתו.
מאחר ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים, במצב המשק הנוכחי, עוסקים בקיום יומיומי ובדאגה לשרידות עסקיהם הם נאלצים למצוא בשנים האחרונות פתרונות נוספים למציאת אשראי זמין לעסקיהם.
אחד הפתרונות המקובלים היום בקרב עסקים אלה הוא לקיחת הלוואה מהשוק האפור. מסקר הרשות בתחום עולה כי כ-17% מבעלי העסקים הקטנים והבינוניים לקחו בשנתיים האחרונות הלוואה שמקורה מחוץ למערכת הבנקאית ומחוץ למערכת המשפחתית, קרי: השוק האפור. הנתון, שעלה מהסקר, הוא פועל יוצא של המצב הכלכלי במשק.
אין ספק כי נושא האשראי לעסקים הקטנים והבינוניים חייב להיות אחד הנושאים המרכזיים לטיפול ולשינוי מדיניות בעתיד. הרשות לעסקים קטנים ובינוניים עוסקת בנושא ולאחרונה פותחו שני מסלולי הלוואה חדשים לעסקים קטנים ובינוניים, הנותנים מענה לעסקים שונים ולצרכים שונים. מעבר לפתרונות המיקרו מקדמת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים פתרונות ברמת המאקרו על מנת לתת לעסקים הללו את האשראי לו הם זקוקים בהתאם למשקלם במגזר העסקי.
הרשות לעסקים קטנים ובינוניים חברה בארגונים בינלאומיים בתחום ופעילה בוועדות בינלאומיות שונות. מחומר המצוי בידי הרשות בתחום האשראי עולה כי חוקי עידוד אשראי לעסקים קטנים ובינוניים, במסגרת המערכת הבנקאית, ממריצים ומחייבים את המערכת הבנקאית במתן אשראי שכזה.
דוגמא טובה לכך היא ארה"ב, בה חוק ה- CRA מחייב את הבנקים במכסת אשראי לעסקים קטנים ובינוניים – בשנת 2004 נתנו הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים בהיקף של למעלה מ – 1.3 טריליון דולר.
אין ספק כי העסקים הקטנים והבינוניים בישראל הם עמוד השדרה של המשק ושל הכלכלה, כמו ביתר מדינות העולם, מחוללי צמיחה, מהווים פתרון לבעיית התעסוקה ומפזרי הכנסות. בישראל קיימים 400,000 עסקים קטנים ובינוניים. על מנת שעסקים אלה יוכלו להמשיך ולמלא את תפקידיהם הכול כך חשובים חייבים להוציא את התוכן מהפרדוקס הכפול בתחום האשראי לעסקים הקטנים והבינוניים.
עו"ד לילך נחמיה היא סמנכ"ל הרשות לעסקים קטנים ובינוניים.
לקראת וועדת הפנים:
|
העסקים הקטנים והרשות המקומית
|
מאת הנרי ביטון
מיסי ארנונה, רישוי עסקים, פיקוח, גביית מיסים, קנסות – נשמע לכם מוכר? למעשה כך ניתן לסכם את תמצית היחסים בין העסקים הקטנים והרשות המקומית
ראשי ערים נוטים, באופן מסורתי, ולעיתים "נשאבים", לעסוק בבעיות חינוך, רווחה, מבני ציבור ופיתוח סביבתי. אם נחשוב מה משותף לנושאים אלו, נגלה שאלו נושאים שיש להם תהודה ציבורית – תקשורתית או נוכחות ויזואלית בולטת. נושאים שאינם בראש סדר היום הציבורי – תקשורתי או שאינם ויזואליים מספיק, נדחקים מחוץ לסולם סדרי העדיפויות.
בהתאם, לכל לעירייה ולכל רשות אזורית יש בד"כ מדיניות הצהרתית ותקציבית בנושאי חינוך, רווחה, בינוי ציבורי ופיתוח אורבני. ואילו בנושא קידום העסקים הקטנים אין כל מדיניות ברורה וכפועל יוצא - לא מוקדשים לנושא אמצעים כלשהם.
בישראל, ראשי רשויות, ככלל, ממעיטים לעסוק בנושאים כלכליים - עסקיים ורואים את השלטון המרכזי כאחראי לניהולם. התוצאה – בעיות כלכליות, שיעורי אבטלה גבוהים, סגירת עסקים ועוד. כל אלה מגיעים מהר מאוד לפתחה של הרשות המקומית והבעיות הנוצרות כתוצאה מההזנחה וההסתמכות על הממשלה הופכות להיות לבעיות מרכזיות של הרשות המקומית.
למה כדאי לרשות המקומית להשקיע בעסקים הקטנים?
העסקים הקטנים מהווים כ-95% מסך כל העסקים הפעילים בישראל. לרשויות המקומיות כדאי מאד לטפח ולעודד הצלחת עסקים קטנים כי התועלות הישירות והעקיפות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, לרשות המקומית, הנובעות מכך, גדולות לאין ערוך מההשקעות הנדרשות.
אם תהיתם אלו תועלות ומדוע מגזר העסקים הקטנים חיוני כל כך לרשות המקומית, הנה סקירה קצרה:
הכנסות ארנונה
העסקים הקטנים מהווים מקור הכנסה חשוב לרשות המקומית. עסקים קטנים בקשיים ממעיטים לשלם ואלה שקורסים מפסיקים לשלם. כדאי לרשות המקומית לסייע בקידום רווחתם של העסקים הקטנים כי יש יחס ישר בין רווחתם לגידול בהכנסות הישירות של הרשות המקומית.
מעבר לכך יש מידה רבה של צדק בטענות בעלי העסקים: למה בדיוק משמשים ההכנסות מארנונה? איזה חלק מהם מושקע חזרה לעסקים?
חסכון בהוצאות ובהכנסות עקיפות
ידוע ממחקרים בארץ ובעולם כי עסקים קטנים מייצרים מקומות עבודה חדשים מהר ובעלות נמוכה יותר מכל החלופות האחרות. יצירת מקומות עבודה חדשים מצמצמת את היקף האבטלה. פחות מובטלים בעיר מקטין תקציבים לתמיכה במעוטי הכנסה ובמקביל נחסכות ההנחות שהרשות נותנת למובטלים (ארנונה, שרותי חינוך וכד'). יתרה מזאת, נוצרות הכנסות חדשות לרשות מצריכת שירותים עירוניים שהעובד ובני משפחתו יכולים לצרוך כעת ושבעבר נמנעו מהם בגלל מיעוט ההכנסה הפנויה.
צמיחה כלכלית עירונית
עסקים קטנים ובינוניים מצליחים ומשגשגים יגדילו את היקף כלל הפעילות הכלכלית של העיר/הרשות. במחקרים רבים הוכח כי עסקים קטנים ובינוניים, פרי יוזמה והצלחה מקומית, תורמים באופן ישיר לפעילות הכלכלית של הישוב או האזור בו הם חיים, לעיתים הרבה יותר מחברות גדולות המשתמשות בישוב כמקור כוח עבודה זול. עסק מקומי מצליח צורך את מרבית שירותיו בישוב וגם הרווחים נשארים ברובם בתוך המסגרת הכלכלית העירונית.
אז מה צריך לעשות?
כדי לשפר את התמודדות הרשות המקומית במרחב הכלכלי ולתקן את הליקויים בהקשר לעידוד יזמות ועסקים קטנים יש לבצע את הפעולות הבאות :
גיבוש מדיניות – לעידוד יזמות מקומית וקידום עסקים קטנים בכל רשות מקומית. מדיניות שלצידה יוקצו משאבים להשגת יעדים.
תמיכה במט"י – המקומי/האזורי כזרוע ביצוע וכתחנת שירות ליזמים ולבעלי עסקים. התמיכה צריכה להיות לפחות ב-1/3 עד מחצית מתקציבו השנתי של המט"י שכל עניינו: עידוד יזמות מקומית וקידום פיתוח של העסקים הקטנים.
וועדת משנה לעסקים קטנים – בגלל חשיבות העניין יש להקים וועדת משנה של מועצת הרשות שכל ייעודה דיון בקידום עסקים קטנים ומעקב אחר ביצוע המדיניות וביצוע התכניות האופרטיביות שנקבעו.
קשה להניח כי הרשויות המקומיות תפעלנה במרץ לביצוע הצעדים האלה ללא הנחיה והתערבות משרד הפנים הממונה על פעולתם.
מאחר ולמשרד הפנים עניין בקיומם ובפיתוחם הכלכלי של הרשויות המקומיות,עליו מוטלת המשימה לפעול לקידום הפיתוח הכלכלי של הרשויות המקומיות באמצעות עידוד יזמות וקידום עסקים קטנים.
המשרד יכול ליזום את הכנת התכנית לכל רשות וגיבוש המדיניות ולהתחיל בתמיכה מעשית בפעילות מט"י באזורים השונים. בהדרגה ניתן להעביר את האחריות למדיניות ולמימושה לרשויות מקומיות אשר תהיינה בשלות וחפצות בקידום העניין.
הנרי ביטון הוא מנכ"ל מט"י גליל מערבי
|
מה דעתם של בעלי העסקים על הרשות המקומית
|
סקר הרשות לעסקים קטנים ובינוניים
67% טוענים כי לדעתם לא קיימים כלל כלי סיוע מצד הרשות המקומית לטובת בעלי העסקים. 73% אומרים כי יש צורך במינוי נציג ברשות המקומית שכל תפקידו יהיה עיסוק בקידום העסקים הקטנים והבינוניים ברמה המקומית.
נתונים אלו עלו בסקר שערכה לאחרונה הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בקרב 400 בעלי עסקים.
בסקר שערכה הרשות לעסקים קטנים עם חברת טלסקר, נשאלו 400 בעלי עסקים: "האם ברשות המקומית, בה פועל העסק שלך, קיימים כלי סיוע של הרשות לטובת העסקים הקטנים והבינוניים (כגון: הנחות בארנונה, הקמת חממות עסקיות, הקלות ברישוי עסקים, נציג מטעם הרשות המטפל בעסקים הקטנים והבינוניים וכדומה)?
כ- 67% ציינו כי לדעתם לא קיימים כלל כלי סיוע מצד הרשות המקומית לטובת בעלי העסקים. עוד 5.8% אמרו כי קיים סיוע מצומצם בחלק או בכל התחומים המוזכרים. רק 1.5% ציינו כי לדעתם קיים סיוע משמעותי של הרשות המקומית לעסקים הקטנים והבינוניים.
שאלה 1: האם ברשות המקומית קיימים כלי סיוע לעסקים הקטנים והבינוניים?
בשאלה אחרת התבקשו המשתתפים בסקר לענות האם הם מסכימים או אינם מסכימים עם הטענה כי קיים צורך במינוי נציג ברשות המקומית, אולי מטעם משרד הפנים, שכל תפקידו יהיה עיסוק בקידום העסקים הקטנים והבינוניים ברמה המקומית.
כמעט 73% ציינו כי הם מסכימים או מסכימים מאוד עם טענה זו.
שאלה 2: האם יש צורך במינוי נציג ברשות המקומית, שכל תפקידו יהיה עיסוק בקידום העסקים הקטנים והבינוניים ברמה המקומית?
לקראת וועדת העליה והקליטה:
מאת מוטי מורד
על החשיבות הגדולה שיש לעלייה לבניין ולביסוס הארץ אין צורך להכביר במילים, אולם על הסיכון הקיים בתופעת הירידה בעלייה חובה עלינו לתת את הדעת. מסקירת נתוני הלמ"ס ביחס למספר העולים לישראל בשנים האחרונות, מצטיירת תמונה עגומה של מספר היורד משנה לשנה של עולים המגיעים לארץ.
תופעת הירידה בעלייה עומדת ביחס הפוך לרמת החיים בארץ. לא ניתן להשוות את רמת החיים הנמוכה והסיכון הקיומי הגבוה ששררו בארץ בתקופות גלי העלייה הגדולים לרמת החיים הגבוהה בארץ כיום .
בעבר, גלי העלייה הגדולים לישראל נבעו ממניעים אידיאולוגים ציוניים או ממצוקה כלכלית ואנטישמיות. מה יכול להניע היום עולים להגיע לישראל? מה ניתן לעשות על מנת לגרום לעלייה בעלייה לישראל?
ישראל היא המוצר
אם נדמה את ישראל ל "מוצר" ואת העולים ל "לקוחות", ניווכח כי ניתן לבצע פעולות "עסקיות "מתוך מטרה "למכור" את המוצר למקסימום לקוחות.
אנו חיים בעולם של תחרות חופשית בו מוצרים אחרים מתחרים על אותם לקוחות. כאשר עולה פוטנציאלי שוקל את אפשרות העלייה לישראל הוא משווה את ישראל לאלטרנטיבות אחרות הפתוחות בפניו, הוא יבחר בישראל רק אם תהיה זאת האלטרנטיבה הטובה ביותר עבורו. זאת אאמרת, העלייה לישראל כיום הנה בעיקר עלייה מבחירה.
על מנת שישראל תהיה האלטרנטיבה המועדפת באפשרותנו לפעול לשיפור המוצר ולהפיכתו למוצר מבוקש המועדף על פני מוצרים מתחרים.
פעולות בטווח הקצר
פילוח שוק הלקוחות
מאז ומתמיד ראתה ישראל בקהילות היהודיות בעולם כלקוחות הפוטנציאליים שלה, כאשר את תפקיד השיווק והמכירות ביצעה על פי רוב הסוכנות היהודית. אולם בחלוף השנים הלכה והתגבשה קבוצת לקוחות חדשה. קבוצה משמעותית ואיכותית, הדורשת פחות משאבים לעומת הלקוחות הרגילים, העולים החדשים. הכוונה היא לקבוצת התושבים החוזרים, אזרחי ישראל החיים מעבר לים. לקוחות אלו מכירים את המוצר, שולטים בשפה ובתרבות, בעלי קשרים, משפחות וחברים בארץ.
למרבה הפלא הקבוצה הזאת לא טופלה על ידי אנשי השיווק והמכירות ואפילו, באופן שגוי ומצער, הוזנחה ביודעין. יש לסמן פלח שוק זה בראש סדר העדיפויות, לבנות עבורו תוכנית שיווקית מתאימה ולפעול באופן ממוקד ושיטתי להגדלת המכירות לפלח שוק זה.
יצירת יתרון יחסי למוצר
עד שהמוצר שלנו, המדינה, תהיה בעלת יתרון מוחלט על פני המתחרות, יזרמו עוד הרבה מים בירדן ובמיסיסיפי, אולם באפשרותנו ליצור יתרון יחסי למוצר כבר בטווח הקצר. נוכל להשיג יתרון יחסי אל מול המתחרים שלנו באמצעות נקיטת מספר מהלכים משולבים:
הורדת נטל המס בארץ בכלל וכלפי הלקוחות בפרט. יצירת הקלות ומסלולי הטבות לעידוד הלקוחות לקנות את המוצר, כגון ביטול חסמים בביטוח לאומי – מס בריאות, מתן שירותי השמה ישירה בתעסוקה ועידוד נרחב ליזמים ולבעלי עסקים.
תוכנית שיווק ומכירות אגרסיבית
אם עד לאחרונה המדינה הייתה פסיבית בכל הקשור לשיווק ומכירות, כי הלקוחות הגיעו בכמויות גדולות, הרי שמעתה יש לנקוט באקטיביות שיווקית ומכירתית על מנת לגרום ללקוחות להגיע ולצרוך את המוצר. יש להכשיר אנשי שיווק, מכירות ושירות לקוחות מקצועיים ולבצע קמפיינים שיווקיים ממוקדים, תוך הפעלת תוכנית מכירות קבועה, יעילה ופשוטה הניתנת למדידה ולבקרה.
בטווח הרחוק
שיפור המוצר
בטווח הארוך, על המדינה ליצור תנאים וסביבה טובים יותר ביחס למתחרים בכל ההקשרים כגון: ביטחון, חינוך, בריאות, מגורים, תעסוקה וכד'. כלומר, המשק הלאומי מחויב להתמיד בצמיחה, כך שהעולים הפוטנציאליים יעדיפו באופן מובהק לחיות בארץ על פני ארצות זרות וכך גם תושבי הארץ אשר יעדיפו לחיות פה מאשר לרדת.
המשרד לקליטת העלייה כבר קלט את האתגר והחל לפעול ולהפעיל תוכניות לעידוד העלייה בהתאם. תוכנית מיוחדת לעידוד העלייה והחזרה לארץ של יזמים עסקיים מופעלת על ידי אגף היזמות של משרד הקליטה בשיתוף הרשות לעסקים קטנים ובינוניים לישראל – תוכנית BUSINESS IL, אשר במסגרתה ניתן ייעוץ ומידע עסקי ליזמים, עולים או תושבים חוזרים פוטנציאליים, כאשר הם עדיין בחו"ל, עוד לפני הגעתם ארצה. הייעוץ מבוצע באמצעות אתר האינטרנט www.2binisrael.org.il וניתן בחמש שפות שונות בהתאם לשפת היזם.
מאז הפעלת הפרויקט לפני כשנתיים וחצי, עלו או חזרו לארץ כ- 300 משפחות יזמים אשר נקלטו בארץ באמצעות הקמת עסקים.
פרויקט זה הנו דוגמה אחת לחשיבה יצירתית ושונה מהמקובל לעידוד העלייה. נחוצים לנו עוד הרבה פרויקטים כאלו. אם נשכיל לפעול נכון ומהר נוכל להתמודד בהצלחה עם האתגר של יצירת עלייה בעלייה
זה לא בשמיים.
מוטי מורד הוא מנכ"ל מט"י ראשל"צ ומנהל פרויקט BUSINESS IL
לקראת דיון בפורום המרכזי:
מאת אלי בנטא טה
קודם הנתונים
במדינת ישראל קיימים כ - 400 אלף עסקים, מהם
כ 96% מוגדרים כעסקים קטנים ובינוניים. 81% מכלל העסקים הקטנים והבינוניים אינם מגיעים למחזור שנתי של 1 מיליון ₪. כ- 43% הינם עסקים העונים להגדרה של עסקים עצמאיים. מרבית בעלי העסקים הקטנים אינם מגיעים לשכר הממוצע במשק. מדי שנה נסגרים כ- 40 אלף עסקים.
והשאלה המתבקשת
השאלה המתבקשת הנה מדוע ממשיכים אנשים להקים עסקים קטנים ? התשובה מורכבת משני גורמים מרכזיים:
א. אנשים אוהבי סיכון המאמינים ביכולתם להרוויח ואף להתעשר.
ב. אנשים שאין להם אלטרנטיבה אחרת!
במאמר זה אתרכז באפיון ובפתרונות רגולאטורים לאנשים שאין להם אלטרנטיבה אחרת.
מדובר בדרך כלל באנשים המתקשים להתקבל לעבודה בגופים ציבוריים ובחברות פרטיות. אנשים בעלי מגבלות תרבותיות ו/או דתיות, כגון: נשים חרדיות וערביות. אנשים בעלי חסם תרבותי ו/או חסם בשפה, כגון: עולים חדשים וערבים. אנשים בעלי מוגבלות: נכים, משפחות חד הוריות, אתיופים ועוד.
מדינת ישראל צריכה להיות מעוניינת, ואולי אף יותר ממעוניינת, שמסלול היזמות יהווה אלטרנטיבה אמיתית, בייחוד לאוכלוסיות בעלות הצרכים המיוחדים אשר, לא פעם, מוצאות עצמן בשולי החברה ונהפכות לנטל על החברה והמדינה.
ועוד שאלה
שאלה מתבקשת נוספת היא במה יכולה מדינת ישראל לסייע ?
ישנם שיטענו שהסיוע צריך להיות בהקמת עסקים קטנים, אחרים יטענו שהמדינה צריכה לאפשר נגישות טובה יותר למקורות מימון, עוד יטענו שהמדינה צריכה לייצר הקלות לבעלי עסקים קטנים.
כעקרון כל הטענות נכונות, אבל האם זה המענה הנכון לטווח הבינוני והארוך למסלול פרנסה זה ?
האסטרטגיה של מדינת ישראל צריכה להיות שרידות העסקים. לא שרידות במובן של לשרוד לא משנה מה מצבו, אלא שרידות במובן שהעסק יתפקד לאורך זמן.
ועוד נתונים – הפעם מחו"ל
במדינת ישראל רק - 58% מהעסקים הקטנים שורדים את השנתיים הראשונות לחייהם. לעומת זאת באירופה שורדים את השנתיים הללו כ - 77% מהעסקים הקטנים. בישראל כ - 30% מהעסקים הקטנים שורדים את חמש השנים הראשונות לחייהם, כאשר במדינות אירופה כ- 45% מהם שורדים את חמש השנים הללו.
נתונים אלה משקפים מצב הפוגע ביציבות הכלכלית, ביציבות החברתית ובהצדקה לראות במסלול היזמות דרך להתפרנס. הכול יחד פוגע במיוחד באוכלוסיות החלשות.
לא גזירת גורל
לא מדובר בגזירת גורל. המצב הוא תוצאה של חוסר מדיניות ברורה בליווי יעדים ברורים. העמדת יעד, על ידי המדינה, של טיפול בשרידות עסקים תביא לשינוי עמוק בכל הקשור לדרך בא מטופל המגזר.
אסטרטגיה כזו תוביל לפעילויות חדשות שכמעט ולא ראינו עד היום, ביניהן: חינוך ליזמות בבתי הספר ועד ללימודי התואר הראשון באוניברסיטה, רגולציה בכל הקשור להקמת עסקים קטנים וסגירתם, הכשרות וליווי עסקי לשיפור מיומנויות הניהול של בעלי העסקים וכן מחויבות של המדינה כלפי בעלי העסקים הקטנים כפי שזו קיימת אחריות כלפי שכירים.
כל הפעילויות הללו יתורגמו בסופו של דבר לכסף שיחזור, ובגדול, לקופת המדינה.
אלי בנטאטה הוא סמנכ"ל הרשות לעסקים קטנים ובינוניים
לקראת דיון בפורום המרכזי:
מגזר העצמאים והעסקים הקטנים מופלה לעומת סקטורים אחרים
מאת מרדכי שפירא
כל ממשלות ישראל לדורותיהם, לא גילו התייחסות למגזר העצמאים והעסקים הקטנים. למרות ההכרה בחשיבתו של מגזר זה, המהווה את מנוע הצמיחה האמיתי של המשק וחוט השדרה שלו, הוא לא זכה להתייחסות ראויה. וחמור מכל, מגזר זה, מופלה לרעה לעומת סקטורים אחרים הנהנים מהקופה הציבורית.
למרות האפליה הננקטת כלפי העצמאים, וחסימת הפוטנציאל הטמון בהם, הוא מגביר את כוחו במשק והופך לגורם המשפיע על מקבלי ההחלטות, שאינם יכולים יותר להתעלם ממנו. מגזר העצמאים גדל ריאלית כל שנה בכ- 20% וניתן היה להגביר את קצב הגידול שלו, לו הייתה ננקטת מדיניות משווה כלפיו.
המשק הישראלי משופע ביזמים מהארץ ומהעולם המבקשים להקים עסקים עצמאיים פרטיים, אולם המערכת הממשלתית בולמת אותם ומערימה עליהם שורה של קשיים ובירוקראטיים.
עצירת הסחף
להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים, המהווה ארגון גג של יותר מ- 40 ארגוני עצמאים מכל תחומי הפעילות המשקית, הצליחה, מאז הקמתה, לעצור את הסחף במעמדם של העצמאים והעלתה לקדמת הבמה הציבורית את הבעיות הפוקדות מגזר זה.
להב, הוקמה בשנת 1983, על רקע ההחלטה הממשלתית להטיל מס יסף מיוחד למימון מלחמת שלום הגליל. מס זה, הוטל בשרירות על העצמאים בלבד, ובעקבות מאבק ציבורי, בוטלה ההחלטה המקורית של הממשלה והמס הוטל על כלל האזרחים. מאז הושגו הישגים רבים נוספים, אך מסכת האפליות והעיוותים עדיין רבה ויש עדיין כר נרחב לפעילות.
בכל המדינות המתקדמות, הכירו זה מכבר בחשיבותו של מגזר זה. במדינות אלה חוקקו חוקים מיוחדים והותקנו תקנות מיוחדות שמטרתם לעודד ולסייע ליזמים העצמאיים המוכנים ליטול על עצמם סיכונים עסקיים לא מבוטלים, מהונם העצמי. הרחבת התשתית העסקית, באותן מדינות, הוכחה הלכה למעשה, כגורם שהביא לצמיחת המשקים במערב והקטנת האבטלה באותן מדינות.
הישענות מסוכנת
בישראל התמונה שונה בתכלית. ממשלת ישראל טרם הטמיעה את חשיבותו של מגזר זה למשק הלאומי. ניסיון העבר הוכיח כי מדינה אינה יכולה לסמוך על פיתוח תעשיות גדולות בלבד, או עידוד מסיבי לתעשיות היי טק. בתקופות שפל הוכח כי עוגנים אלה, קרסו במחיר כבד של פיטורי עשרות אלפי עובדים. לעומת זאת, העצמאים והעסקים הקטנים גילו גמישות עסקית ושרדו למרות תקופות שפל שפקדו את המשק.
מאז הקמת להב, היא הצליחה להשיג הישגים משמעותיים למען העצמאים ולבטל מקצת העיוותים. כדוגמא בולטת לכך ניתן למנות את ההכרה בהוצאות להשתלמות מקצועית, שהופעלה בזכות מאבק ממושך של להב. גם האפשרות לעצמאים להפריש כספים לפנסיה, החל משנת 2006, הושגה בזכות להב. וכן המאבק לחישוב מס נפרד לבני זוג בעסק המשותף הושגו בזכות מאבק ממושך של להב. למרות שנקבעה תקרת הכנסות לאחד מבני הזוג, יש בכך פריצת דרך משמעותית.
השוואת תנאים
להב חרטה על דגלה להיאבק להשוואת התנאים בין כל הסקטורים במשק ולעצור את העיוותים והאפליות הרבות הננקטות כלפי העצמאים והעסקים הקטנים. כדוגמא בולטת לאפליה מובנית זו ניתן לראות בעובדה כי הממשלה החליטה על הקטנת נטל המס על הציבור כולו, במרוצת 10 השנים הקרובות.
בהתאם להחלטה זו ירד מס החברות בסוף התקופה לרמה של 25% בלבד בעוד שהמס על העצמאים ירד, בסוף התקופה לרמה של 44% . הפער בין המגזרים (11%) מצביע על עיוות חמור, שאין לו מקום במדינה מתוקנת.
ניתן למנות עיוותים ואפליות נוספות הננקטות כלפי מגזר זה, בעיקר בתחום הסוציאלי. לדוגמא בלבד ניתן לציין את העובדות הבאות:
- אי הכרה בדמי אבטלה
עצמאי הנאלץ לסגור את העסק בגלל קשיים כספיים, אינו זכאי לקבלת דמי אבטלה, כפי שהשכירים זכאים לכך. עם קריסת העסק הוא נותר ללא כל משענת כלכלית. הוא גם אינו זכאי להכשרה מקצועית להסבה מקצועית במימון המדינה. ביוזמת להב, הוחלט במוסד לביטוח לאומי, להכיר בדמי אבטלה לעצמאים ואף גובשה, עם להב, נוסחה להפעלת השיטה, אולם זו נחסמה במסדרונות האוצר.
- חופשה שנתית
עצמאי אינו זכאי להפריש כספים למימון חופשת הבראה שנתית, שלה זכאים השכירים בלבד. גם ההצעה לפיה החופשה תתבצע בישראל בלבד, תמורת הצגת חשבונית על ההוצאה, לא התקבלה עדיין על ידי האוצר.
- עדכון סכומי האש"ל
מאז שנת 1982, לא עודכנו סכומי האש"ל לעצמאים והם עומדים היום על סכום של....כ-3 ₪ ליום (עם הצגת קבלות ובתנאי שהעוסק שהה 20 ק"מ ממקום העבודה).
- עבודה מהבית
שלטונות המס לא מכירים בכל ההוצאות של העצמאים העובדים מביתם. עליהם לשאת בהוצאות רבות שאינן מוכרות על ידי רשויות המס.
- פגיעה בעבודה
העצמאים נאלצים לממן את 12 הימים הראשונים לפגיעתם בעבודה שלהם ושל עובדיהם. התביעה מקורית של המוסד לביטוח לאומי, הייתה 21 יום , אולם בעקבות מאבק נחרץ של להב, ירד מספר הימים ל-12 שגם הוא מקשה עליהם.
- פחת מואץ
רשויות המס אינן מכירות בפחת ריאלי בעסק של העצמאים ולא חלה עליהם הוראת הפחת המואץ החל על חברות תעשייה בלבד.
- הוראות ניהול פנקסים
ההוראות החלות על העצמאים בעיקר קשות להבנה וליישום. הסנקציות המוטלות על הנישומים העצמאים הם דרקוניים וחמורים ביותר, גם בגין ביצוע עבירות מטריאליות פעוטות.
- פיצויי פיטורים
שלטונות המס מונעים הפרשה של העצמאים לצורך פיצויי פיטורים בעת פרישה מהעבודה וסגירת העסק ומטילים מס על מכירת מוניטין, שהיו בעבר משענת כלכלית לעצמאים שפרשו מהעבודה.
מרדכי שפירא הוא מנכ"ל להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים
לקראת דיון בפורום המרכזי:
הרשות לעסקים קטנים ובינוניים והמט"ים: דיווח על קצה המזלג כיצד זה עובד בארה"ב?
מאת אורי שרף
מהי הדרך היעילה ביותר שבה מסוגלת מדינת ישראל לסייע לפיתוחו וחיזוקו של מגזר העסקים הקטנים והבינוניים? הנושא יידון במסגרת יום העסקים הקטנים והבינוניים בכנסת. בימים אלה גם צפויים שרי האוצר והתמ"ת לקבל את המלצותיה של ועדה בין-משרדית אשר דנה באחרונה בסוגייה זו. מדובר במגזר שבו יותר מ-400,000 עסקים המעסיקים יותר מ-1.1 מיליון עובדים.
שורר כיום קונצנזוס די רחב באשר למרכזיותם של מרכזי טיפוח היזמות (מט"י) בתהליך הסיוע ליזמים חדשים בתחיל דרכם ולבעלי עסקים קיימים הזקוקים לעזרה בפיתוח, ולעיתים לסיוע בהישרדות, של עסקיהם. אלה נועדו לסייע בהתגברות על כשלי שוק הקיימים ומוכרים בכל העולם המערבי ואף במדינות מתפתחות: העדר נסיון עסקי, ואפילו אי הכרת האפשרויות לקבלת ייעוץ בתחום, וחוסר מימון הנובע מהיעדר בטחונות מנוקשות המערכת הבנקאית.
משלחת של שניים מראשי הרשות לעסקים קטנים ובינוניים ושני מנהלי מט"י ביקרה אשתקד במטה הרשות לעסקים קטנים של ארה"ב (SBA) ובמספר יחידות שטח על מנת לראות כיצד נעשים הדברים אצל "אחותנו הגדולה".
במהלך שלושה ימים אינטנסיביים פגשו חברי המשלחת 22 פקידים בכירים של ה- SBA, חלקם פקידים בכירים מאוד שהתמנו לתפקידם במינוי אישי ע"י נשיא ארה"ב. ובשיטת "הסרט הנע" שמעו מפי כל אחד סקירה אודות תחומי פעילותם.
הנה חלק ממה שניתן ללמוד מביקור זה:
המבנה הארגוני ושיטת העבודה
הרשות לעסקים קטנים של ארה"ב, ה-SBA, היא גוף פדרלי סטטוטורי הפועל באמצעות 60 משרדים איזוריים, דרכם הוא מפעיל כ- 1,000 מרכזי טיפוח יזמות (SBDC), וכן 104 מרכזים מתמחים ליזמות עסקית של נשים. כ- 650,000 איש מקבלים, מדי שנה, ייעוץ במרכזים אלה, הממוקמים ברובם בתוך מוסדות אקדמאיים, גופים חזקים בעלי יכולת מוכחת של הגשת בקשות מימון וגיוס.
SCORE
ה- SCORE היא רשת של 11,000 חונכים מתנדבים מנוסים, המטפלים מדי שנה בכ-450,000 יזמים חדשים ובעלי עסקים. 84% מהמתנדבים הם אנשי עסקים או מנהלים בכירים שפרשו מעבודתם. 16% עדיין פעילים. חלק משירות ההתנדבות ניתן בצורה ממוחשבת On -line. בהיעדר שיטה של חונכים בתשלום, כמקובל אצלנו, מטפלים אנשי ה- SCORE גם בחלק ניכר מהפונים ליזמות עוד בטרם הגיעם אל מרכזי טיפוח היזמות. לאחר ההבשלה עוברים היזמים ל-SBDC.
בריתות ושותפויות
פעילות ה- SBA מבוססת על שיטה לפיה נדרשת מכל SBDC הפועל ברמת ה- State שותפות של 50% לפחות מול השקעת ה –SBA שהיא גוף פדרלי. זוהי הסיבה לכך שרבות מהשותפויות הן מול אוניברסיטאות ומוסדות אקדמאיים אחרים.
קורסים והדרכות
כ-10,000 נרשמים מדי שבוע לקורסים וסדנאות של היכרות עם המערכת, חלקם בני שעה אחת, כדי לתת בידי המשתתפים מענה על שאלות בסיסיות.
נשים
כאמור, 104 מרכזים מתמחים באופן ספציפי באוכלוסיית הנשים. זאת משום שבשנים האחרונות מסתמנת מגמה שבה מספר הנשים המקימות עסקים גדול פי שניים ממספר הגברים.
תקציבים
תקציב ה- SBA עומד על 900 מיליון דולר בשנה. תקציב מרכזי הנשים - 10 מיליון דולר, תקציב רשת ה- SCORE הוא 5 מיליון דולר. תקציב מינימלי של משרד איזורי הוא 1 מיליון דולר, מזה 50% במימון SBA והיתר ממקורות מקומיים. הבקרה הכספית על המערכת מתבצעת דרך המשרד הפדרלי המקביל לחשב הכללי בישראל.
מימון לעסקים
בעזרת SBA ניתנות מדי שנה כ- 80,000 הלוואות בהיקף ממוצע של $150,000 להלוואה. 85% מההלוואות מתבצעות ע"י מערכת הבנקאות. בחלק מההלוואות 75%-85% ערבות SBA, והבנקים כפופים למגבלות ריבית. בהלוואת "אקספרס" בהן SBA נוטלת רק 50% מהסיכון, התהליך מזורז ופשוט והבנקים רשאים לגבות ריבית ללא בקרת הרשות. שיעור אי הפירעונות עומד על כ-7% בלבד.
רכש ממשלתי
מושקעים מאמצים רבים בהפניית רכש ממשלתי לעסקים קטנים, אף כי הגדרתם בארה"ב (פחות מ-500 מועסקים) שונה מאד מהגדרתם אצלנו. 70 מבין 3,000 עובדי SBA מקדישים את כל מאמציהם כדי להתגבר על נסיונות משרדי ממשלה להוציא מכרזים גדולים,שבהם עסקים קטנים אינם מצליחים להתמודד. 24% מכלל הרכש של ממשלת ארה"ב בשנת 2003 הופנה לעסקים קטנים ובינוניים. SBA רואה בכך, בצדק, הצלחה גדולה.
ייעוץ משפטי
בראש המערכת המשפטית של ה- SBA (המונה לא פחות מ-450 עורכי דין), עומד יועץ (יהודי) שהתמנה במינוי אישי על ידי הנשיא. מחלקה זו מטפלת בכל התסבוכת של חוזים והתקשרויות שבהם מעורבת הרשות.
סינגור לעסקים קטנים
הנשיא מינה במינוי אישי גם את ראש מחלקת הסינגור, אדם מוכשר מאד שתפקידו הראשי הוא להגן על מגזר העסקים הקטנים מפני חקיקות וגזירות אחרות של משרדי הממשלה, אשר יש בהן כדי לפגוע בתפקוד הקל והיעל של עסקים קטנים. זהו תפקיד רגיש ועדין של הליכה על חבל דק, תוך נסיון להגיע להישגים ממשיים מבלי להיכנס לעימותים והתנצחויות עם רשויות ממשלתיות אחרות. החוק מחייב כל משרד ממשלתי ללוות כל הצעת חוק חדשה או תקנה חדשה ב"סקירת ההשפעה על עסקים קטנים".
אורי שרף הוא מנכ"ל מט"י
 |
|
|
