"האמת, לא יצא לי לסגור הרבה חברות"; "לשמחתי לא ממש הייתי במצב הזה"; "אני חייב לציין שזה עוד לא קרה לי" - כך מתבטאים רוב מנהלי הקרנות והמנכ"לים כשהם מתבקשים להתראיין לכתבה על סגירת חברות.
התשובות הללו מראות עד כמה סגירת חברות היא עסק כואב עדיין בישראל, וכנראה גם בכל מקום אחר על הגלובוס. לאן נעלמה הסטטיסטיקה על 90% הסטארט-אפים הנכשלים שמגיעים לסוף דרכם?
לסגירה של חברות יש ריח חריף של כישלון, אולי אפילו של מוות. גם מי שהודה כי סגר חברה פה ושם, לא היה מוכן להיות מצוטט בשמו. אלא שסגירה לא נכונה של חברה - סגירתה מאוחר מידי או באופן מרושל - יכולה להוביל לכך שרוח הרפאים שלה עוד תרדוף אתכם זמן רב. אפילו ברמה של חבות משפטית.
"כשמדברים על סגירת חברות אני נזכרת ב'ספר החיים והמתים הטיבטי רינפוצ'ה'", אומרת מנהלת קרן הון סיכון, שלמרות פתיחותה הרגשית לעניין, בכל זאת סרבה ששמה יצויין. "אצל הטיבטים, המוות הוא טקס שנחשב לחלק בלתי נפרד מן החיים. גם בחברות יש להתייחס לאפשרות של סגירה לאורך כל הדרך".
כאשר חברה תעשייתית קורסת, זה בדרך-כלל קורה ברעש גדול. קודם, החובות, אחר-כך החובות שלא הוחזרו, והנה כבר נושים דורשים פירוק. בחברות סטארט-אפ התמונה בדרך-כלל אינה מבהילה עד כדי כך: מכיוון שמלכתחילה אף אחד לא בנה על הכנסות אלא רק על כספי השקעה ברורים וידועים מראש, הרי גם חברות סטארט-אפ שפושטות את הרגל לא משאירות חובות אדירים. רוב החברות לא פושטות את הרגל, אלא מחוסלות על-ידי המשקיעים שלהן שטורחים לכסות את חובן.
חברת Knocka.tv כמשל
מה מוביל לסגירה? השלב הראשון יכול לבוא מתוך החברה - אי עמידה באבני דרך, או חוסר הבנה שהעמידה בהן תדרוש השקעה גדולה מדי. לחילופין, הוא יכול להגיע מבחוץ: השוק נעלם, נגנב על-ידי מוצר מתחרה, או שמתברר שמעולם לא היה שם שוק מלכתחילה. לעיתים נדירות יותר, הבעיה נובעת מיחסים בין-אישיים - חוסר כימיה בתוך ההנהלה או בין ההנהלה לבין המשקיעים. בעיות אלו נראות פתירות, אך לעיתים הן מובילות לקיפאון בניהול החברה, עד שהמזומן אוזל.
הסיפור של הסטארט-אפ Knocka.tv, שנסגר השנה, מדגים כיצד זה יכול לקרות. החברה הוקמה ב-2006 בידי ניר ארליך וספי ויגיסר, אחד ממייסדי מיראביליס ומומנה על-ידי אריק ורדי ויאיר גולדפינגר, יגאל אהובי, אילון תירוש והקרנות אוורגרין ופרטם. ההבטחה הייתה גדולה.
בבלוג TechCrunch תואר עם הגשת בקשת הפירוק כי המשבר של החברה, שהוקמה על-ידי מייסדי ICQ, החל ממאבק בין קרן אוורגרין לבין הנהלת החברה. הכול החל כנראה מאי עמידה ביעדים, כאשר אוורגרין לא הסכימה לכן להעמיד את הסבב הבא. המייסדים, למרות הונם האישי, החליטו לא לממן את החברה מכיסם אלא לתמוך במאמצי העובדים לפרק את החברה, כדי שיוכלו לקבל את המשכורות שלהם לפני שיתרבו החובות.
המקרה הזה הוא נדיר. בדרך-כלל, כשהכסף מתחיל להיגמר והמשקיעים מצהירים בזה אחר זה שאינם מוכנים לקחת עוד את החברה על גבם, המייסדים או ההנהלה הם אלה שמבקשים צ'אנס נוסף. הם סוחטים מן המשקיעים הלוואות גישור או מנסים לגייס הון נוסף ממקורות אחרים, במקביל לצמצום כוח אדם כדי להרגיע את שריפת המזומנים.
פני המנכ"ל כפני החברה
איך יודעים שהחברה נמצאת במצב של סכנת סגירה? "בדרך כלל רואים פיטורי עובדים, היעדר הודעות מהחברה והכי חשוב - מצב הרוח הרע של המנכ"ל", אומר מנהל קרן הון סיכון. "עוד לא נולד המנכ"ל שפניו מצליחים להסתיר את המצב של החברה שלו. טוב, אני יכול לחשוב על אחד... אז אצלו צריך להסתכל על הסמנכ"ל".
מנכ"ל של אחת החברות שנקלעו לקשיים מספר כי המשקיעים שלו אסרו עליו לספר לעובדים שמצב החברה בכי רע. "הייתי צריך להציג בכוונה פרצוף עגום, כדי שהעובדים יבינו מה קורה ויתחילו לדאוג לעצמם", הוא אומר.
במקביל לניסיונות של היזמים להציל את החברה, פועלים המשקיעים באפיק אחר - למכור אותה מהר, אפילו ממש בזול, ורק שתירשם כאקזיט ולא כמקרה תמותה. חברות רבות נסגרו בטעם רע בגלל ניגוד האינטרסים הזה - היזמים עוד היו בטוחים שהנה יצליחו להביא את פריצת הדרך, ובינתיים המשקיעים מכרו את החברה.
לעיתים ניתן להפגיש את האינטרסים על-ידי כך שהיזמים עצמם רוכשים את החברה מידי המשקיעים. אולי גם הצוות של Knocka.TV כיוון למקום הזה, אך בדרך מתוחכמת. ב-TechCrunch העלו את ההשערה כי היזמים דחפו את העובדים לדרוש את פירוק החברה, כדי שתימכר לכונס נכסים, ממנו יוכלו לרכוש אותה בחזרה. אם הקרנות מפרקות את החברה לפני כניסתה לחובות, הנכסים שלה נותרים בידיהן.
הנטייה של המשקיעים להכניס את היד לכיס כדי לתת לחברה עוד כמה חודשי חיים בזמן שהיא מחפשת השקעה חדשה או את השוק, תלויה במגוון גורמים. "בשוק של היום, קשה יותר למשקיעים לסגור חברות יחסית בשלות, כי קשה לדעת מה יעלה בגורלן של החברות הצעירות", אומר מנכ"ל חברת סטארט-אפ, "אז מנסים לחסוך ולהציל כמה שאפשר. הדבר תלוי, בין היתר, בכמה כסף עוד יש למשקיע לצרוך, מה החלופות שלו, אבל גם כמה הוא מחבב את ההנהלה, וכמה נחמד לו לשבת בדירקטוריון עם החברים שלו. חברה עם אווירה טובה נוטה למשוך הרבה יותר זמן".
מת-חי מהלך
בעולם מושלם, לכל חברה ישנה הערכה מדויקת של עלויות הסגירה שלה, ממחיר פיטורי העובדים ועד התשלום האחרון על הקניות למטבחון. הדירקטוריון אחראי לאתחל את תהליך הסגירה כשמלוא הכסף לסגירה נמצא עדיין בקופה. "חשוב להקפיד על הכנת תוכנית הסגירה מא' ועד ת'. ולא תמיד קל לקבל כזו תמונה מלאה", מסביר שותף בחברת השקעות, אשר מצהיר כי המנהלים בחברות שלו מחוייבים להציג את תוכנית הסגירה המעודכנת כדבר הראשון עליו מדברים בכל ישיבת דירקטוריון.
היה והגיעה החברה מתחת לקו האדום והמשקיעים הכריזו על סגירת החברה, בדרך-כלל מפוטרים העובדים בו ביום, כדי לא לשלם אפילו עוד יום אחד נוסף של משכורות. "מחסלים אותן ביום אחד", מסביר משקיע. פיטורים הם בדרך כלל השלב העצוב ביותר בתהליך הסגירה של החברה, ואופן ביצועם מהווה אמנות בפני עצמה. "אנחנו משתדלים לעזור לעובדים למצוא עבודה חדשה, כותבים להם המלצות ואפילו מלמדים אותם לכתוב קורות חיים", הוא מסביר.
"בשלב הבא יש שתי אפשרויות: או שהמשקיעים מחליטים לעבוד בשיטת 'מצליח', או שהם עובדים מסודר", מסביר רואה חשבון הפעיל בתחום. "אם הם עובדים בשיטה הראשונה, הם משלמים את החובות הבולטים ומפסיקים לענות לטלפון. ואז, אם אף ספק לא תובע אותם או שמע"מ לא עולה עליהם - הם הצליחו. מצד שני, מס הכנסה או מע"מ יכול לזמן כל דירקטור לחקירה. לכולם יש אחריות מלאה לאופן ביצוע הסגירה".
אחת האפשרויות היא לבקש את עזרתה של חברה המתמחה בסגירות. בשוק קיימת לפחות אחת המגדירה את עצמה ככזו ובקרנות מכירים אותה היטב. הסגירה אורכת בדרך-כלל כשנתיים, במהלכן כדאי לדירקטורים להתעניין מידי פעם מה שלום החברה.
לעיתים, כדי לא לספוג את אות הקלון של הסגירה, מכניסים את החברה למקפיא או הופכים אותה למה שמכונה בתעשיה Walking Dead. "החברות הללו הן קללה בתעשייה הישראלית", אומר משקיע. מדובר בחברות שעל-פי כל אמת מידה אובייקטיבית היו צריכות להיסגר, המשקיעים פיטרו את כל העובדים, לקחו על עצמם את הניהול ומתחזקים רק את הפטנטים ועוד כמה עניינים מנהלתיים.
בסגירה נכונה, מותירים אדם אחד או שניים שיבצעו את הסגירה באופן רשמי. "לעיתים מדובר בסמנכ"ל הכספים, שמסכים לעשות זאת במשרה חלקית ובתגמול הולם. אם הוא בינתיים מוצא עבודה שגוזלת את כל זמנו, העבודה בדרך כלל נופלת על אחד המשקיעים", מספר משקיע. תפקידו לשלם את כל החובות, לוודא שיש תיעוד לכל תשלום ולנסות למכור את הקניין הרוחני של החברה - לרוב, במחירים זעומים. "הכי חשוב זה לשלם את החובות לרשויות, כגון מס הכנסה, מע"מ והמדען הראשי", מנדב עצה מנכ"ל עם ניסיון סגירה מאחוריו.
נהוג לעשות מסיבת סיום?
"הצחקת אותי".
סגור חלון
לא כל המנהלים מוכנים להסתכל בעיניים לתרחיש הסגירה 
