חרמות החרדים מעוררים הערצה

התביישתם בחרמות של הרבנים? בציבור החילוני הם דווקא מעוררים הערצה.

הנה כתבה מוואלה, בה תראו מה האחים שלנו חושבים:

אגב, צל"ש לבעלי משרדי הפרסום, שענו לכתבת, כפי שמצופה מאדם חרדי, שאומר את האמת.

יום שישי, 2 בפברואר 2007, 9:50 מאת: נופר סיני, הארץ

(אילוסטרציה: רויטרס)

העדה החרדית מתפארת בעשרות חרמות ואיומי חרמות בתחום הצרכנות שנשאו פרי. יצאנו לבדוק איך הם עושים את זה

רבה היתה המצוקה של חסידי האדמו"ר מגור: כדי שיוכלו להתהלך בשבתות עם הספודיק - שטריימל מיוחד של חסידי גור המעוטר בזנב שועל - הם נאלצו לשלם כ-2,000 דולר לכובע; סכום דמיוני לחסיד המשתכר משכורת צנועה.

ראה האדמו"ר מגור בצער חסידיו ופנה ליצרני הספודיקים בזו הלשון: אם לא תורידו את מחיר הספודיק ל-600 דולר, אתחיל להתהלך בשבתות עם כובע פשוט לראשי. היצרנים המבוהלים, שהבינו כי המשמעות המיידית של איום הרבי היא ש-10,000 מאמיניו יעשו כמותו, נעתרו והורידו את המחירים ל-600 דולר, ולא דולר אחד יותר.

אילו רק היינו מחזיקים במעט מיכולתם של החרדים, לאיים ע! ל חברות מסחריות כעדר צרכנים מגובש, הכל היה נראה אחרת. שוו בנפשכם מה היה קורה אם חרם הצרכנים על חברות הסלולר היה מצליח: הן היו מורידות את המחירים - או לכל הפחות לא מעלות אותם - ואנחנו היינו פונים להחרים את הבנקים, שמצדם היו מורידים את מחירי העמלות ואחוזי הריביות. כמה חבל שפנטזיות לחוד ומציאות לחוד: הרי גם את יום חרם הסלולר העברנו בפטפוטים קדחתניים - בטלפון הסלולרי כמובן.

ידעתם שגם לחרדים היה חרם סלולרי? רק שהוא, בניגוד לזה שלנו, הצליח ואף למעלה מכך: חברות הסלולר המוחרמות זחלו על ארבע והתחננו לחרדים שייאותו לקבלם בחזרה. הם, אחרי תקופת צינון, נאותו לקבלן חזרה לחיק העדה.

פנינו לאנשי מפתח בעדה החרדית כדי להבין איך הם עושים את זה - האם יש ברשותם עצות לקהל הצרכנים החילוני, כדי שנלמד כיצד לשפר את טכניקת החרם הקולקטיווית שלנו. חשוב לציין שכל חברי העדה שעמם שוחחנו הקפידו להדגיש שבלי אמונה, כלום לא יעזור לנו - וכשהשבנו שאנחנו מאוד מאמינים, במחיר הוגן, למשל - קיבלנו מבטים מלאי רחמים. בסופו של דבר, הצלחנו לאגד כמה כללי מפתח - כיצד לערוך חרם צרכנים כהלכתו.

כלל ראשון: נעשה ונשמע

הכלל הר אשון הוא הבסיסי והפשוט ביותר: על הציבור לעשות מה שהמנהיג הרוחני מורה לו, מבלי לערער על דבריו. ואולם, הדברים אינם כה פשוטים - הרי אם רק היינו מאתרים אישיות מוערכת שנהיה מוכנים ללכת אחריה, לא רק שהחיים הצרכניים היו נראים אחרת, אלא גם החיים הפוליטיים.

כך או כך, מסתבר שמדובר באמצעי לחץ יעיל מאין כמוהו. בחודשים האחרונים הצליח הציבור החרדי להכניע את חברת אל על, שערכה טיסות בשבת, רק בעזרת איום שיחרימו את החברה. הרבנים החרדים הורו לחברי העדה לחדול מטיסותיהם בחברה עד שלא יושגו הבנות משביעות רצון עם ההנהלה, והציבור החרדי שיתף פעולה באופן מוחלט וחסר תקדים. די היה בכך שהרב חיים קנייבסקי, אחד הרבנים הבכירים בעדה, אמר: "עד היום לא היו תאונות באל על כי היא שמרה שבת, והיום? שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה".

לחילונים המשפט הזה אולי נשמע מאופק, אך עבור החרדים הוא נתפס כגזר דין מוות כמעט ודאי למי שיטוס. "אנשים הפסידו אלפי דולרים בגלל החרם", מספר ישעיהו איצקוביץ', מנכ"ל משרד הפרסום החרדי תוצאות אפקטיוויות. "לא רק שהפסידו כסף, הם טסו בטיסות המשך מוזרות בכל העולם, רק כדי לא לטוס באל על"! . איצקוביץ' מספר שלא רק שלא קיטרו על ההפסדים הגדולים בכסף ובזמן, הם אף שמחו למלא את הציווי של הרב, ולא לתת כספם לחברה שמחללת שבת.

הבעיה החילונית: מציאת האדם הראוי להנהגה. שר המשפטים? נשיא המדינה? הרמטכ"ל? אורי גלר?

כלל שני: כולנו אחד

בעוד שבמגזר החילוני כל אחד לעצמו, וערכי חופש הפרט ממוקמים בראש סדר העדיפויות על מנת שכל אחד יוכל לעשות כטוב בעיניו, במגזר החרדי אופרציית ההתארגנות פשוטה יותר - לא רק בגלל הציות המוחלט למנהיג יחיד, אלא גם בגלל אופי החיים שמושתת על קהילות צפופות, הומוגניות וסולידריות.

"לעתים הרצון לשמור על ערכי הקהילה חזק לא פחות מהרצון לציית לרב", מסביר איצקוביץ' - "כשמישהו בציבור החרדי מחרים שירות או מוצר, הוא יודע בוודאות שכך גם נוהגים חבריו, מכריו ושכניו". לדבריו, הבעיה בציבור החילוני היא שהמוטיווציה לקיים את החרם יורדת מהר כי כל פרט לא בטוח באיזו מידה חבריו מקיימים את החרם. כך הוא מתחיל לתהות על מידת התועלת שיש בהקרבה שלו בקיום החרם, ונחישותו מתפוגגת בלי עיכובים רבים.

הבעיה החילו! נית: קולקטיב הומוגני? אלה החבר'ה בסי אנד סאן, לא?

כלל שלישי: שומר אחי

תפקיד מרכזי בהצלחת החרם תופסת הבושה. הדגש על חיי הקהילה בעדה החרדית גורם לכך שלאנשים יש מושג לא רע לגבי הנעשה אצל שכניהם וחבריהם - ולכן קשה להסתיר אם מישהו לא מקיים את כללי החרם. יהונתן שרייבר, מנכ"ל משרד הפרסום והייעוץ האסטרטגי מגזרים: "בחור ישיבה שירחץ במקווה ויקבל שיחה במכשיר סלולרי שהוחרם, יהיה נבוך עד מאוד. כולם יודעים הכל על כולם באופן כזה שקיימת מערכת פיקוח הדדי הדוקה מאוד, ולפיכך גם יעילה ביותר בשימור חרמות".

איצקוביץ' מספר שכשהחרימו בציבור החרדי את שלוש חברות הסלולר הגדולות, סלקום, פרטנר ופלאפון - כיוון שלא נעתרו לבקשתם לחסום את הגישה לתוכן בעייתי - עברה כמעט כל העדה החרדית למירס. יותר מזה: גם חרדים שהחזיקו טלפונים משוקצים כדי לתקשר עם העולם החילוני, החזיקו טלפון של מירס - כי התביישו שחברי הקהילה שלהם יזהו את מספרם ככזה השייך לחברות המוחרמות.

הבעיה החילונית: בושה? זה מצלצל מוכר...

כלל רביעי: סיבה למסיבה

"חרם צרכנים יכול להצליח אם יש בו מן ה! ממשות ומן האמת והרבנים עומדים מאחוריו", מסבירה שפרה קרימלובסקי, הבעלים של משרד הפרסום החרדי קרימלובסקי כהן. "יש לא מעט מקרים של גופים אינטרסנטים שינסו להשמיץ את המתחרים שלהם, ואז זה לא יעבוד". כלומר, כדי שחרם יעלה יפה יש צורך בסיבה מוצלחת.

לדברי קרימלובסקי, הרבנים מעודדים את הציבור להחרים חברות רק כשמדובר בעניינים מהותיים - וגם אז, מנסים קודם לפנות לחברות ולפתור את העניין בלי חרם. "לרבנים יש חושים כדי להריח אצל מי הטענות אינטרסנטיות", מסביר ע', בכיר בעדה . "לכן לא ייתכנו חרמות מוטים על ידי אינטרסים זרים". לדבריו, "המזכירים והעוזרים של הרבנים בודקים וחוקרים בשבע עיניים כל מה שקשור לחרם". עוד הוא מסביר, כי לפני שהרבנים מחליטים על החרם הם מקפידים לשאול את עצמם האם לציבור יש אלטרנטיוות לשירות או למוצר - כיוון שאין גוזרים גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. כך במקרה של החרמת חברות הסלולר: ראשית פנו למירס, הכשירו אותה, ואז הורו לציבור לעבור אליה.

הבעיה החילונית: מאה צרכנים - מאה סיבות טובות.

כלל חמישי: ניצחון מובטח

* br>פרט מעניין נוסף על החרם הצרכני החרדי מספק הבכיר ע': "כשהרבנ! ים יושבי ם לדון בחרם, הם מוודאים שיוכלו לנצח במלחמתם, ולהוכיח לצאן מרעיתם את כוחם". כמו שהחסידים בשטח צריכים להיות מוכנים ומסוגלים לשאת בהשלכות החרם, כך על המנהיגים לדעת שהניצחון יכול להיות שלהם - בשני המקרים, הצעדים מחושבים לפני שנוקטים במעשים.

הבעיה החילונית: לנצח במלחמה זה דבר חשוב - לחשב את הצעדים לפני שפותחים בה הוא עניין חיוני. תשאלו את הרמטכ"ל ושר הביטחון. או שלא.

ואלה שמות המוחרמים

היסטוריית החרמות של העדה החרדית היא ארוכה, אך מופיעים בה כמה ציוני דרך זכורים במיוחד. אחד מאלה הוא החרם שאירע בשנות ה-50, בעקבות בניית בריכת שחייה מעורבת במלון הנשיא בירושלים. רבני העדה החרדית הטילו חרם על המלון, על ראש העיר ועל הרוחצים בבריכה. יהודה משי זהב מספר כי באותה שנה נפטר ראש העיר ואיש העסקים שבנה את המלון ירד מנכסיו - הרבנים החרדים שייכו זאת לחרם שהטילו.

גם בשנות ה-80 מלון היה המקור לבעיה: חברת אפריקה ישראל בנתה את מלון גני חמת בטבריה על בית קברות יהודי ישן. החרדים נזעקו והחליטה להחרים את בנק לאומי, שהיה אז בשליטת אפר! יקה ישראל. החרם היה כה קיצוני עד שגם צרכנים ואנשי עסקים בינלאומיים העבירו את כספם לבנקים אחרים. שנות ה-80 כללו גם חרם מסוג אחר: חברות המשקאות הקלים - קריסטל, טמפו, קוקה קולה ופפסי קולה - הוחרמו כל אחת בתורה בגלל פרסומות לא צנועות. החברות התקפלו ושינו את אופי הפרסומים.

משי זהב נזכר גם בשני חרמות שנרשמו באחרונה: החרם על חברות הסלולר שהתקיים לפני שנתיים, שנועד למנוע מבחורי הישיבות לגלוש לאתרי זימה ולחסום את הגישה לשיחות ארוטיות, והחרם על חברת אל על, שלאחר השביתה הגדולה במשק לפני כחודשיים, קיימה טיסות בשבת, כדי להשלים את הפיגור. פסיקה של הרבנים נגד החברה היתה גורמת לאל על להפסדים כבדים, כיוון שהיקף הטיסות של הציבור החרדי נאמד ב-20%-30%. הסיפור הגיע לקיצו לפני חודש, כשאל על הודיעה כי לא תקיים טיסות בשבת.