TheMarker | Markerweek
"מצילים את המלחים ולא את הספינה": האם צריך להלאים את טבע?
הלאמה היא רעיון גרוע - אין סיבה להאמין שניהול ממשלתי יצליח יותר מפרטי. מצד שני, יש תחומים שבהם מעורבות ממשלתית יכולה להביא לתוצאות יעילות והוגנות יותר
שתפו בפייסבוק
שתפו בווטסאפ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שמרו
שמרו את הכתבה לרשימת הקריאה
קריאת זן
הדפיסו כתבה
עברו לתצוגת גלריה
הפגנת עובדי טבע באשדוד
הפגנת עובדי טבע באשדודצילום: אילן אסייג
גיא רולניק
גיא רולניק
קבל התראות בתיבת הדואר האלקטרוני שלך עבור כתבות מ גיא רולניק
עקוב
23 בדצמבר 2017
בעוד יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, מציע לראש הממשלה "להביט בעיניים" של מנכ"ל טבע - כלומר לאיים על החברה שלא תפטר עובדים - לאיש שהפסיד לגבאי בבחירות לראשות המפלגה יש רעיון רדיקלי עוד יותר. השבוע הכריז עמיר פרץ כי "התפישה הניהולית של מנכ"ל טבע, קאר שולץ, מחייבת את הלאמת המפעלים של החברה". פרץ אינו לבד. בכלי התקשורת התפשטו תגובות רבות בחודש האחרון שקראו להלאמת החברה כולה.
למה שלא נלאים את החברה או את מפעליה?
הפקעת קניין פרטי של חברות עסקיות אינה חוקית ובעלת משמעות הרסנית לאמון הציבור והמשקיעים בסביבה העסקית. הלאמה היא רעיון גרוע במיוחד גם אם זה היה חוקי: אין סיבה להאמין שניהול ממשלתי יצליח יותר מפרטי. אם אין כדאיות בהפעלת חברות וענפים מסוימים, לא צריך לסבסד אותם.
אבל זוהי גישה קפיטליסטית, ואנחנו רוצים "סוציאל־דמוקרטיה".
כל המדינות הסוציאל־דמוקרטיות בעולם פועלות בווריאציה מסוימת של כלכלת שוק. בשוודיה, דנמרק, פינלנד ונורווגיה הממשלות אינן מחזיקות מפעלי יצוא שפועלים בשווקים תחרותיים ולא מנהלות אותם. כאשר חברות ענק מוצלחות כמו נוקיה, לגו, אריקסון או וולוו נקלעו לקשיים או להאטה בפעילות בעשור האחרון - הן פיטרו עובדים, סגרו מפעלים ועשו את כל מה שנדרש כדי לשמור על התחרותיות שלהן. המודל הסוציאל־דמוקרטי הצפון־אירופי מקדש את כלכלת השוק והתחרותיות ורואה בהן רכיב קריטי לייצור שגשוג וצמיחה. מודל שוק העבודה הצפון אירופי פועל לפי עיקרון "מצילים את המלחים, ולא את הספינה" - כלומר לא מסבסדים, מנהלים או מלאימים חברות וענפים לא תחרותיים ולא יעילים, אלא מגנים על העובדים באמצעות הסבות מקצועיות, דמי אבטלה ושירותים ציבוריים איכותיים ואוניברסליים.
אבל בארה"ב "הלאימו" את הבנקים וחברות הרכב במשבר של 2008. גם בישראל הלאימו את הבנקים ב-1983.
ארה"ב היא מודל לא מוצלח במיוחד בתחומי מדיניות כלכלית, אבל גם אם היינו רוצים לחקות אותה - ההשוואה לטבע אינה רלוונטית. הזרמת הכספים של הממשל האמריקאי לבנקים ולחברות הרכב ב-2008 נעשתה בגלל משבר כלכלי ופיננסי חריף, שבו נדרשה הזרמה ממשלתית כדי לפתור בעיות נזילות וביקוש כתוצאה מזעזוע חיצוני אדיר וחריג. זה לא המצב בטבע.
הבנקים בישראל לא הולאמו ב-1983, אלא הועברו כתוצאה ממניפולציה פלילית במניותיהם לחברת הנכסים מ.י במטרה למכור אותן, כפי שהיא אכן עשתה. ומה שיותר חשוב הוא שטבע היא חברה תעשייתית, יצואנית ורב־לאומית, ואילו הבנקים בישראל הם בעיקר דואופול המספק שירותים בסיסיים בשוק המקומי.
אז "הלאמה" היא לא כלי מדיניות לגיטימי ואפקטיבי?
היא דווקא כן. ההתנגדות להלאמה אינה ציווי דתי עליון. יש תחומים שבהם מעורבות ממשלתית יכולה להביא לתוצאות יעילות והוגנות יותר. מערכות בריאות ציבוריות, למשל, לרוב מתפקדות בצורה יעילה יותר מפרטיות. את משק הגז הישראלי, למשל, היה ראוי להלאים בחלקי הפעילות שאינם חיפושי גז, באמצעות מודל "קונה יחיד", כמקובל במדינות מפותחות. בענפים שבהם מתברר שאי־אפשר להכניס תחרות אפקטיבית, לא צריך להתמודד עם תחרות בינלאומית והם תשתית בסיסית, אפשר לשקול הלאמה חלקית או פיקוח הדוק - אם הם יכולים לספק את השירותים בצורה יעילה יותר.
לחצו על הפעמון להוצאת עיתון הארץ בע"מ
