השבוע, תוך כדי עבודה עם לקוח, התבהר לי המחיר של שגיאה שאני משער שכולנו עושים פעמים רבות בעבודתנו ובחיינו. רוב האנשים ערים לכך שזו שגיאה, אבל לא מתייחסים אליה כאל שגיאה ניהולית, ואולי בגלל זה חוזרים עליה שוב ושוב. השבוע התבהר לי מחיר, לכאורה מובן מאליו, שאנחנו משלמים עליה שעד היום לא לקחתי בחשבון.
הפגישה עם הלקוח התחילה באווירה מדוכדכת למדי. האיש, מנהל מקצועי בכיר בחברה ציבורית, נראה שפוף. זה לא מתאים לו, בדרך כלל הוא איש מאד אופטימי ונמרץ, הוא זה שמייצר אנרגיה ומוטיווציה בהנהלה, מעודד את כולם ומראה להם מה אפשרי גם כשהמצב העסקי או הארגוני קשה. פגישותינו נועדו לקידום הפן המקצועי של עבודתו אבל הפעם היה ממש בלתי אפשרי להתעסק בעבודה, הוא היה חייב לפרוק את כאביו. הוא שפוף כבר מספר שבועות. הסיבה לכך פשוטה - המנהל הישיר שלו התחלף.
המנהל החדש, למרבה הצער, הוא איש קשה ותובעני, שלא מהסס לפגוע ברגשותיהם של הסובבים אותו ושל הכפופים לו. זו השגיאה הניהולית אליה אני מתכוון - פגיעה ברגשותיהם של אנשים. כאמור, לרוב אנחנו לא חושבים על זה במונחים של שגיאה ניהולית אלא כעל יחסי אנוש לקויים, חוסר תקשורת אפקטיווי, חוסר אמפתיה או כעל התפרצויות כעס.
בפגישה איתו קלטתי שמדובר בשגיאה ניהולית שיש לה מחיר מאד ברור. בשורה התחתונה,הוא סיפר לי כמה קשה לו בעבודה היום. הוא עושה את אותה עבודה בדיוק, קם כל בוקר עם רצון עז לקדם את מה שהחברה צריכה ממנו, מחפש דרכים לסייע לאחרים לעשות את עבודתם ולהתמודד עם הקשיים שלהם. כל מה שהשתנה זה הבוס שלו, וכל עולמו השתנה.
כשהוא סיפר לי מה הכי כואב לו ראיתי את השגיאה ואת מחירה. מה שהכי כואב לו זה שהוא לא מצליח להתגבר על תחושות העלבון וההשפלה שהמנהל שלו גורם לו. הוא אמר משהו כמו: "אני מכיר את עצמי כמי שמסייע לכולם להתגבר על כאבי האגו שלהם. לא ידעתי כמה אגו יש לי. זה מרגיז אותי וכואב לי. אני לא מצליח לשים בצד את התחושות האלה ולהתמקד בעבודה. זה משגע אותי. איך זה שאני מתעסק בשטויות האלה במקום לעשות את העבודה?".
אז נפל לי האסימון. אם אנחנו פוגעים ברגשותיו של מישהו שאנחנו רוצים שיעשה משהו עבורנו אנחנו מקשים עליו לעשות את מה שאנחנו רוצים שהוא יעשה. זו שגיאה ניהולית - אנחנו מפסידים מזה, המשימה מפסידה מזה והוא מפסיד מזה.
לא משנה אם אני מנכ"ל גדול הפוגע ברגשות ההנהלה שלי, ראש צוות הפוגע ברגשותיו של עובד שלי, מקצוען הפוגע ברגשותיו של קולגה, או איש עסקים הפוגע ברגשותיו של ספק. בכל אחד מהמקרים אני מקשה עליהם להתמקד במשימה וגורם להם להתמקד בעצמם, בתחושות העלבון והכאב שלהם ובמה שהם חושבים או מרגישים ביחס אלי.
גם אם מדובר באנשים שאוהבים אותי, מחויבים להצלחתי וחדורי מוטיווציה - בכל פעם שאני פוגע ברגשותיהם אני מקשה עליהם להתמקד בעשייה ובכך פוגע בביצוע הדבר שאותו ברצוני שיעשו.
האבסורד הוא שברוב המקרים, כאשר אנחנו אומרים דברים קשים פוגעים ברגשותיהם של אנשים, נדמה לנו שאנחנו גורמים להם לפעול, מתקנים את שגיאותיהם או כדי מגבירים את המוטיווציה שלהם. בפועל אנחנו משיגים את ההיפך.
נכון, ישנם מקרים בודדים בהם לומר למישהו דברים קשים ואף לפגוע ברגשותיו זה צעד ניהולי הכרחי, במיוחד אם מדובר בעשייה רשלנית או בהפרת אמון. אך ברוב המקרים זה אינו המצב. ברוב המקרים הפגיעה ברגשות מקטינה את איכות ביצוע המשימה ולפעמים אף מונעת את ביצועה.
יש אנשים שפגיעה ברגשות הפכה לחלק משיטת הניהול שלהם. הם מניעים את כל הסובבים אותם - קולגות, עובדים וספקים - דרך פגיעה, מודעת או לא מודעת, ברגשותיהם. ככל שאני מכיר את עצמי, נדמה לי שאני לא איש כזה, אבל אין ספק שישנם מקרים בהם אני פועל כך בעצמי.
כשאני תופס שפגעתי במישהו, אני מאוכזב מעצמי ומנסה לתקן את היחסים, אבל מעולם לא חשבתי על זה כעל שגיאה ניהולית. אני מקווה שההכרה בכך שזו שגיאה ניהולית תעזור לי לעשות אותה פחות ופחות.
מה אתכם? | 
