ב-9 במאי כתב איתן אבריאל טור שכותרתו היתה "באפט הקוסם: האם ייתכן שהכל מזל?". כבר ב-1984 ענה הגורו הפיננסי לטוענים כי ייתכן שהביצועים שלו הם פרי מזל בלבד. מי צודק?
באפט התייחס ב-1984, לאמירות כי על פי "תאוריית השוק היעיל", הצלחה או כישלון בהשקעות בבורסה הם עניין של מזל.
המובא להלן הוא תרגום של קטעים מנאומו של באפט באוניברסיטת קולומביה ב-1984, לרגל ציון יובל לספר "Security Analysis" של Benjamin Graham & David L. Dodd.
וכך אומר באפט:
"דמיינו לעצמכם תחרות ארצית בהטלת מטבע. 225 מליון אמריקאים קמים בבוקר ומטילים מטבע של דולר, מי שמנחש את תוצאות הטלת המטבע שלו זוכה בדולר, ומי שטועה בניחוש מפסיד. בכל יום המפסידים נושרים מהתחרות ומעבירים את הסכומים שצברו לטובת הנשארים בתחרות, והמנצחים עוברים לתחרות היום הבא.
לאחר 20 ימי תחרות יישארו 215 איש שניחשו 20 פעם ברציפות את תוצאות ההטלה שלהם, וכל אחד מהם זכה במיליון דולר.
בשלב זה, סביר שאנשי הקבוצה הזוכה יאבדו את הראש. חלקם יכתבו ספרים על השיטה המנצחת בזריקת מטבע, חלקם יעבירו ימי עיון על הטכניקה היעילה לזכות בהטלת מטבע וכו'. או אז, יקום ודאי איש אקדמיה מהפקולטה למינהל עסקים, ויזכיר לכולם שגם אם תיערך תחרות בקרב 225 מיליון קופים מזן אורנג אוטנג, התוצאה תהיה ש-215 קופים ינחשו 20 פעם ברציפות".
לקבוצת המשקיעים אליה אני מתייחס היה מורה משותף, בן גראהם, אבל כל אחד מחברי הקבוצה, לאחר שעזב את בית הספר, 'הטיל את המטבע שלו' בצורה שונה |
"תארו לעצמכם", מוסיף באפט, "שאכן נערכה תחרות כזו, שבה זכו 215 אורנג אוטנגים מרחבי ארה"ב, אבל בבדיקה לעומק נמצא ש-40 מתוכם גודלו בגן חיות אחד באומהה. אני מניח שהייתם נרגשים מהמחשבה שעליתם על משהו. נראה שהייתם הולכים לעובדי גן החיות באומהה ושואלים אותם על סוג המזון שמקבלים האורנג אוטנגים, אילו תרגילים הן עושים...ושאר מאפיינים מיוחדים לאורנג אוטנג באומהה, כדי למצוא מכנה משותף לתופעה".
"ודאי תסכימו איתי", המשיך באפט, "שמעבר לגיאוגרפיה, יכול גם להיות מכנה משותף אינטלקטואלי, ואני מאמין שתגלו שמספר לא פרופורציונלי של 'מטילי מטבע ברי מזל' בעולם ההשקעות, באו מכפר אינטלקטואלי קטן מאד שניתן לכנותו 'גראהם ודודסוויל'.
ריכוז כזה של ווינרים אינו יכול להיות מוסבר על ידי מזל, אלא רק על ידי השתייכות לאותו כפר אינטלקטואלי.
לקבוצת המשקיעים אליה אני מתייחס היה מורה משותף, בן גראהם, אבל כל אחד מחברי הקבוצה, לאחר שעזב את בית הספר, 'הטיל את המטבע שלו' בצורה שונה. הם הלכו למקומות שונים, קנו ומכרו מניות שונות וחברות שונות, ועדיין, התוצאות שהשיג כל אחד מהם, אינן יכולות להיות מוסברות על ידי מזל אקראי. כל אחד מהם יישם את התיאוריה שלמד בצורה שונה, אך תוך היצמדות לאותם עקרונות.
העקרון המשותף שהנחה את פעילותם היה פשוט - חיפוש אחר אי התאמות בין הערך של עסק לבין מחיר המניה שלו בשוק. הם ניצלו את אי ההתאמות האלו בלי להתחשב ב-'תיאורית השוק היעיל', בלי להתחשב בשאלה אם הקנייה נעשית ביום שני או ביום ששי, בינואר או ביוני".
"כשאתה קונה עסק שלם", הסביר באפט. "אינך מייחס חשיבות ליום בשנה שבו אתה קונה את העסק, ואינני מצליח להבין למה אנשי אקדמיה משקיעים חלק ניכר מזמנם בבדיקת ההשפעה של יום הרכישה על כדאיות קניית חלק קטן מהעסק.
אני רק יכול לומר לכם שהסוד גלוי לכולם כבר 50 שנה, מאז נכתב הספר של גראהם ודוד, ועדיין לא ראיתי את הטרנד להשקעת ערך ב-35 השנים שאני משקיע. יש כנראה סטייה אנושית, בנטייה להפוך דברים פשוטים למסובכים |
המשקיעים שלנו אינם מתייחסים לבטא, ל-CAPM ולשאר מונחים טכניים. למעשה, רובם אינם מכירים אותם...המשתנים היחידים שרלוונטיים עבורם הם מחיר וערך.
נשגב מבינתי איך נעשים כל כך הרבה מחקרים על התנהגות מחירים ומחזורים של המניות השונות. ברור שהסיבה לכך שרבים מהמחקרים האלה נערכים בעת האחרונה, נעוצה בעובדה שבעידן המחשבים יש כמות זמינה של אינסוף נתונים, ומתמטיקאים באקדמיה עבדו קשה כדי ללמוד לנתח מספרים אלו. מרגע שהשגת את היכולות האלה, יהיה זה בזבוז לא ליישם אותן. גם אם היישום הינו חסר תועלת, או אפילו מזיק. כמו שאומרים 'עבור אדם עם פטיש ביד, כל דבר נראה כמו מסמר'".
באפט מוסיף ומספר - "קבוצת המשקיעים שאני מתייחס אליה, מורכבת בין השאר מארבעה אנשים שעבדו ב-1956-1954 בחברת ההשקעות גראהם ניומן. היו שם רק ארבעה עובדים, לא ארבעה שבחרתי מתוך אלף. כל אחד מארבעתינו צבר את הונו באופן עצמאי, כשהשקיע על בסיס אותם עקרונות שלמדנו יחד".
בהמשך נאומו, מפרט באפט את ההישגים של תשעה משקיעים שונים, שהשיגו לאורך השנים תשואות גבוהות בהרבה מ"תשואת השוק", כשהמכנה המשותף היחידי של כולם היה ניצול אי ההתאמה בין שווי של עסק לבין המחיר בשוק.
לסיכום, אמר באפט - "חלק מכם, בעלי התפיסה המסחרית, ודאי תוהים למה כתבתי את המאמר הזה. הרי אם כולם ינקטו ב'גישת הערך', המרווחים בין שווי למחיר יקטנו ופוטנציאל הרווח - יקטן בהתאם. אני רק יכול לומר לכם שהסוד גלוי לכולם כבר 50 שנה, מאז נכתב הספר של גראהם ודוד, ועדיין לא ראיתי את הטרנד להשקעת ערך ב-35 השנים שאני משקיע. יש כנראה סטייה אנושית, בנטייה להפוך דברים פשוטים למסובכים. העולם האקדמי הפסיק ללמד השקעת ערך ב-30 השנים האחרונות, וכנראה שכך זה יימשך. אוניות יפליגו מסביב לעולם, אבל 'מועדון העולם השטוח' יפרח. בעתיד ימשיכו להיות אי התאמות משמעותיות בין ערך למחיר בשוק המניות, ואלו שיקראו את security analysis, ימשיכו לשגשג.
את הנאום המלא באנגלית ניתן לקרוא כאן.
תודה לקורא אפרים ברודץ' אשר הביא את הדברים
| 
