איש לא יעשה עבורכם את העבודה לקריירה

לפני שנה התבקשתי על ידי TheMarker לכתוב טור על קריירה. האתגר קסם לי. מאז חלפה כמעט שנה, בה נכתבו כאן 45 מאמרים. בחרנו לקרוא לטור "לחשוב קריירה". עיקר מטרתי היתה לעורר מחשבות אצל קוראים ביחס לשאלה מהי קריירה בכלל, מהי הקריירה הרצויה להם ומה הם יכולים לעשות כדי לממש את שאיפות הקריירה שלהם. הכתיבה והאינטראקציה עם הקוראים לימדו אותי הרבה.

המאמר הזה נועד לשמש כסיכום, או לפחות כסיכום ביניים, של שנה שלמה של התבוננות וכתיבה. במבט לאחור, נדמה לי שהמסר העיקרי שהטור ניסה להעביר הוא שישנו משאב קריטי אחד שעומד לרשותנו לפיתוח הקריירה שלנו שכדאי שנטפח ונעשה בו יותר שימוש. מדובר במשאב, שלמרבה הצער, אנחנו נוטים לשכוח או להזניח במהלך היום-יום של עבודתנו. המשאב הזה הוא אנחנו.

זה אמנם נשמע כמו קלישאה הלקוחה מסדנאות ניו-אייג' למיניהן, אבל זה לא אומר שזה לא מדויק. ישנן דרכים רבות בהן אנחנו לא מנצלים ומטפחים את עצמנו כמשאב ויש לנו הרבה סיבות טובות לכך. הטור ניסה להצביע על הזדמנויות שיש לנו לניצול וטיפוח המשאב הזה ולעודד קוראים לנצל אותן. להלן תמצית הדברים.

אנחנו המשאב הניהולי והתכנוני של הקריירה שלנו. כל עוד אין לנו סוכן קריירה, אין מי שינהל ויתכנן אותה עבורנו. ואולם אנחנו לא לוקחים מספיק פסקי זמן להתבונן על הקריירה שלנו - על מה שאנחנו רוצים לממש בה, על מה שאנחנו מצליחים לממש בה ועל מה שכדאי שנעשה אחרת.

אם לא נקדיש זמן לתכנון וניהול במהלך הקריירה עצמה, נמצא את עצמנו מתבוננים לאחור אחרי שנפרוש ורק אז נזהה את ההחמצות הגדולות שלנו. מכיוון שרק אנחנו יכולים לנהל את הקריירה שלנו, כדאי מאוד שנקדיש לכך יותר זמן ויותר תשומת לב.

היכולות שפיתחנו והיכולות שנפתח בעתיד הן כל מה שיש לנו להציע לשוק או לארגונים שבהם נעבוד. רבים מאתנו מסתפקים ביכולות שפיתחו בזמן לימודיהם ובמיומנויות שרכשו במהלך עבודתם ומקווים שזה יספיק להם לעתיד. אבל זה לא מספיק. העתיד ידרוש מכולנו יכולות ומיומנויות שאין לנו כיום.

בני המזל שבינינו עובדים בארגונים שמספקים להם תוכניות הכשרה ופיתוח שמקנות להם את היכולות שהעתיד דורש. לאלה מאתנו שלא עובדים בארגונים האלה חיוני לזהות אלו יכולות הם צריכים לפתח וחיוני למצוא את הזמן, הכסף והאנרגיה לפתח אותן. אם אנחנו לא נפתח יכולות אלה בעצמנו - הן לא יעמדו לרשותנו.

התפתחות הקריירה שלנו תלויה במידה רבה מאוד ביוזמות שננקוט כדי להניע אותה לאן שאנחנו רוצים. נדירים המקרים בהם יכולותיו של מישהו מתגלות באקראי ושבהם הוא מוזמן למלא את התפקיד עליו הוא חולם. ברוב המקרים עלינו להיות היזמים, במיוחד אם אנחנו רוצים להניע את הקריירה לכיוון חדש.

רבים מהשכירים שבינינו נוטים להפקיד את הקריירה שלהם בידי הארגון בו הם עובדים. הם מצפים שהארגון ידאג לקריירה שלהם ושוחקים כך את הרוח היזמית של עצמם. ללא רוח יזמית, אנחנו הופכים למשאב מאוד מדולדל ושוכחים לגמרי שמדובר בקריירה שהיא שלנו, בידינו ובאחריותנו.

משאב חשוב אחר שיכול לסייע לנו הוא רשת הקשרים וההיכרויות שלנו. ואולם גם את הרשת הזו עלינו לבנות ולטפח בעצמנו, אף אחד לא יעשה זאת עבורנו. למרות שמדובר במשאב חיצוני לנו, הוא לגמרי תלוי בנו ובפעולותינו.

אם בוחנים לעומק את רוב מה שנכתב בטור הזה לאורך השנה, נדמה לי שמה שחוזר כחוט השני הוא המסר הזה. הקריירה שלנו תלויה בעיקר בנו - בניהול שלנו, בתכנון שלנו, ביכולות ובמיומנויות שלנו, ביוזמות שלנו ובקשרים שלנו. ככל שנעשה שימוש במשאב הזה ונשביח אותו ואת שוויו, כך נוכל לפתח את הקריירה שלנו לאן שחשוב לנו לפתח אותה.

בשלב זה הטור יוצא להפסקה בלתי מוגבלת וייתכן שאחזור לכתוב כאן בעתיד. תודה לכל מי שהגיב באתר ובדוא"ל ושתהיה לכולנו שנה טובה.