בית פורומים תורת חבד

היום יום אחד לעומר ספירת העומר

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/4/2024 22:49 לינק ישיר 
היום יום אחד לעומר ספירת העומר

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/513250 הכנסת תוכן זה לזכות בננו החייל היקר נהוראי בן אורה דליהנה



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2024 00:38 לינק ישיר 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/513250



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2024 08:33 לינק ישיר 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5120804



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2024 08:34 לינק ישיר 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5916128



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2024 08:35 לינק ישיר 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4681002



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2024 08:36 לינק ישיר 

תודה: Anonymous - 50 AUD - In honor of Our Children and our future childMr. Pedro (Shimon) Salazar - $20Anonymous - $36 - In honor of פרחה בת אברהםMrs. Michaela Rina Šlechtová - $54Anonymous - $100Anonymous - $10 - In honor of Robert ben AvrahamMr. Ramon Jordan - $54Anonymous - $54Ms. Leslie Abella - $54Mr. Dw Duke - $54Anonymous - $20Mr. Timothy Vining - $200 - In honor of Belinda ViningMr. David Gewolb - $260Mr. David Pimentel - $54Anonymous - $54 - In honor of Haalei TzahalMr. Jeffrey Tseng - $180 - In honor of My beautiful wife, Oksana, and our son with a kind heart, KaiAnonymous - $90 - In honor of Norman D KatzAnonymous - 54 ILS - In honor of Nechama RikvaMr. Howard S Edelstein - $200Anonymous - 18 GBP - In honor of All the fallen soldiers - ‏עם ישראל חי חיAnonymous - 54 ILSAnonymous - 50 GBP - In honor of much loved family and frisMs. Karen Jordan - $100Dr. Nesrin Abu Ata - $180Mr. Dan Shilcrat - $90 - In honor of Jacob Marrianne Joel O.B.M. התחבר ספרים תנ"ך פרשת השבוע להכיר את סידור התפילה... הגדה של פסח פרקי אבות משניות ליום השנה (יארצייט) משניות תלמוד בבלי משנה תורה להרמב"ם ספר המצוות לרמב"ם הלכות בית הבחירה לרמב"ם עם פירוש הרב עדין אבן ישראל שולחן ערוך הרב קיצור שולחן ערוך ספר התניא תורה אור לקוטי תורה דרך מצותיך היום יום ספרי כ"ק אדמו"ר סקירות ספרים להחיות את היום 3 שאלות ותשובות על ספר הזוהר מחשבת החסידות ה'נשיא' היומי - לתחילת חודש ניסן יהדות כיצד? לימוד וערכים מדורים פופולריים משפחה וקהילה מגזין אודות כתוב לנו|​שאל את הרב|​תרום ב"ה לימוד וערכים ספרים שולחן ערוך הרב הלכות פסח שולחן ערוך: סימן תפט מהוצאת סימן תפט סֵדֶר תְּפִלַּת לֵיל שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח וּסְפִירַת הָעֹמֶר וּבוֹ ל' סְעִיפִים: אמִצְוַתא עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָהב שֶׁיִּסְפֹּר כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵלג שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת יָמִיםד,1 מִיּוֹם הֲבָאַת קָרְבַּן הָעֹמֶר, שֶׁנֶּאֱמַרה,2 "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה3 שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", וְאוֹמֵרו,4 "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ וְגוֹ'", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים:ז,5 "תִּסְפָּר לָךְ", יָכוֹל בְּבֵית דִּין, כְּמוֹ בְּיוֹבֵל שֶׁסּוֹפְרִין בְּבֵית דִּיןח שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִים וּמְקַדְּשִׁין שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים לַיּוֹבֵל?ט,6 תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם", כְּדֵי לְסָפְרָהּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.י,7 וְאֵין הַצִּבּוּר אוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר יְכוֹלִים לִסְפֹּר בְּעַד כֻּלָּם.יא אַף אִם אֶחָד מְצַוֶּה לַחֲבֵרוֹ שֶׁיִּסְפֹּר בִּשְׁבִילוֹ וַעֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְכָךְ – אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּשֶׁלֹּא שָׁמַע הַסְּפִירָה מִפִּי חֲבֵרוֹ.יב אֲבָל אִם הוּא בְּעַצְמוֹ שָׁמַע הַסְּפִירָה מִפִּי חֲבֵרוֹ,יג אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעָה זוֹ, וְגַם חֲבֵרוֹ הַמַּשְׁמִיעַ נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיאוֹיד – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה,8 שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ הוּא כְּאוֹמֵר.טו,9 וְהוּא שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַמְּחֻיָּב בְּמִצְוָה זוֹ.טז,10 וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִיםיז שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתְּהֵא סְפִירָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַמָּשׁ, שֶׁכָּל אֶחָד יִסְפֹּר בְּעַצְמוֹ.11 וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל שְׁמִיעַת הַסְּפִירָה מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר.יח אֲבָל הַבְּרָכָה יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְכַתְּחִלָּה אַף אִם הוּא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ,יט,12 שֶׁעֲשָׂרָה שֶׁעוֹשִׂין מִצְוָה בְּבַת אַחַת – יָכוֹל אֶחָד מֵהֶן לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל כֻּלָּם,כ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ח'.כא וְאַחַר שֶׁשָּׁמַע הַבְּרָכָה יִסְפֹּרכב מִיָּד:כג,13 בנָשִׁים14 וַעֲבָדִים15 פְּטוּרִים מִמִּצְוָה זוֹ,כד מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא.כה,16 וּבְמִקְצָת מְדִינוֹת שָׂמוּ הַנָּשִׁים מִצְוָה זוֹ עֲלֵיהֶם חוֹבָה.כו,17 וְאֵין חֲשַׁשׁ אִסּוּר בְּמַה שֶּׁהֵן מְבָרְכוֹת עָלֶיהָ אַף שֶׁהֵם פְּטוּרוֹת מִמֶּנָּה, עַיֵּן סִימָן י"[ז].כז,18 וּמִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.כח וְיֵשׁ אוֹמְרִיםכט,19 שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאֵין מַקְרִיבִין הָעֹמֶרל – אֵין מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת כְּלָל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ "זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ".לא,20 וְכֵן עִקָּר.לב,20 וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה,לג,21 וְאֵין חִלּוּק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא בַּדְּבָרִים שֶׁיִּתְבָּאֵר:לד,22 גזְמַן הַקְרָבַת הָעֹמֶר הוּא בְּט"ז בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַרלה,23 "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ וְגוֹ'". וְקִבְּלוּ חֲכָמִיםלו,24 שֶׁזֶּה הוּא מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח,25 וּמִיּוֹם זֶה עַצְמוֹ27 מַתְחִילִין לִסְפֹּר וְלֹא מִיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו,לז שֶׁנֶּאֱמַרלח,28 "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְגוֹ'", הָא לָמַדְתָּ שֶׁזְּמַן הַסְּפִירָה הוּא בִּזְמַן רֵאשִׁית הַקְּצִירָה,29 דְּהַיְנוּ בִּזְמַן קְצִירַת הָעֹמֶר,לט,30 וּקְצִירָתוֹ הוּא קֹדֶם הֲבָאָתוֹ וְלֹא אַחַר כָּךְ.מ,31 וְאִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל הַסְּפִירָה בְּיוֹם הֲבָאָתוֹ מַמָּשׁ (וְאֵין הָעֹמֶר קָרֵב אֶלָּא בַּיּוֹם מַמָּשׁמא,32), שֶׁנֶּאֱמַרמב,33 "תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא "תְּמִימֹת" אֶלָּא כְּשֶׁמַּתְחִיל לִסְפֹּר בָּעֶרֶב,34 דְּהַיְנוּ שֶׁמַּתְחִיל הוּא לִסְפֹּר יוֹם הָרִאשׁוֹן בְּלֵיל ט"ז קֹדֶם אוֹר הַבֹּקֶר.מג וְהוּא הַדִּין סְפִירַת שְׁאָר הַיָּמִים שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁמִּן הַסְּתָם סְפִירַת כָּל הַיָּמִים הֵם שָׁוִין. וְכָל הַלַּיְלָה35 כָּשֵׁר לִסְפִירַת הָעֹמֶר,26 שֶׁאִם שָׁכַח וְלֹא סָפַר בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר36 – חַיָּב לִסְפֹּר.מד אֲבָל לְכַתְּחִלָּה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִסְפֹּר בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית.מה,37 וְקֹדֶם שֶׁיִּסְפֹּר בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ,מו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַמִּצְוֹת, בֵּין שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים.38 אֲבָל אִם שָׁכַח לִסְפֹּר בַּלַּיְלָה וְנִזְכַּר בַּיּוֹם – יִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה,מז לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִיםמח שֶׁאִם לֹא נִקְצַר הָעֹמֶר בַּלַּיְלָה קוֹצְרִין אוֹתוֹ בַּיּוֹם,39 וּלְפִיכָךְ אִם שָׁכַח אוֹ הֵזִידמט וְלֹא סָפַר בַּלַּיְלָה – חַיָּב לִסְפֹּר בַּיּוֹם וּלְבָרֵךְ,נ וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה,נא לְפִיכָךְ יִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה, שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל:40 דהַסְּפִירָהנב צָרִיךְ לְבָרֵךְנג מְעֻמָּד,41 שֶׁנֶּאֱמַרנד,42 "בַּקָּמָה", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים:נה,43 אַל תִּקְרָא "בַּקָּמָה"4 אֶלָּא "בְּקוֹמָה" תָּחֵל לִסְפֹּר. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם מָנָה מְיֻשָּׁב – יָצָא,נו לְפִי שֶׁדְּרָשָׁה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אַסְמַכְתָּא44 בְּעָלְמָא:נז (Kehot Publication Society) More Info המִן הַתּוֹרָה צָרִיךְ לִמְנוֹת הַיָּמִים וְגַם הַשָּׁבוּעוֹת,נח,45 שֶׁנֶּאֱמַרנט,46 "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם", כְּלוֹמַר עַד חֲמִשִּׁים,ס וְאוֹמֵרסא,42 "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ", כֵּיצַד יִסְפֹּר שְׁנֵיהֶם? כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְשִׁבְעָה יָמִים יֹאמַר: "הַיּוֹם שִׁבְעָה יָמִים שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד", וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יֹאמַר: "הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת", וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל סוֹף שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ.סב וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה:סג ואֲבָל בַּיָּמִים שֶׁבֵּין כָּל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ, דְּהַיְנוּ מִיּוֹם ח' עַד יוֹם י"ג וְעַד בִּכְלָל, וּמִיּוֹם ט"ו עַד יוֹם עֶשְׂרִים, וְכֵן הַיָּמִים שֶׁבֵּין שְׁאָר הַשָּׁבוּעוֹת – יֵשׁ אוֹמְרִיםסד שֶׁאֵין צָרִיךְ לִמְנוֹת בָּהֶן הַשָּׁבוּעוֹת אֶלָּא הַיָּמִים בִּלְבַד, כְּגוֹן בְּיוֹם ח' יֹאמַר: "הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים", וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר "שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד". וְיֵשׁ אוֹמְרִיםסה לְהִפּוּךְ, בְּיוֹם ח' יֹאמַר: "הַיּוֹם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד", וּבְיוֹם ט"ו יֹאמַר: "הַיּוֹם ב' שָׁבוּעוֹת וְיוֹם אֶחָד". וְיֵשׁ אוֹמְרִיםסו שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר בָּהֶם סְכוּם הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת, כְּגוֹן בְּיוֹם ח' יֹאמַר: "שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד", וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים צָרִיךְ לוֹמַר סְכוּם כָּל הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת וּמִנְיַן הַיָּמִים הָעוֹדְפִים עַל הַשָּׁבוּעַ. וְכֵן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל,סז וְאֵין לְשַׁנּוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם טָעָה וּמָנָה בְּאַחַת מִב' הַסְּפִירוֹת (הָרִאשׁוֹנוֹתסח) בַּיָּמִים שֶׁבְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעוֹת – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהַסְּפִירָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.סט וְאַף בַּיָּמִים שֶׁהֵם סוֹפֵי הַשָּׁבוּעוֹת, כְּגוֹן יוֹם ז' וְי"ד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אִם טָעָה וְלֹא מָנָה אֶלָּא הַיָּמִים בִּלְבַד וְלֹא הִזְכִּיר הַשָּׁבוּעוֹת כְּלָל – יֵשׁ אוֹמְרִיםע שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהַסְּפִירָה אֵינָהּ אֶלָּא "זֵכֶר",47 וְכֵיוָן שֶׁסָּפַר הַיָּמִים – יָצָא.עא אֲבָל אִם סָפַר שָׁבוּעוֹת בִּלְבַד, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: "הַיּוֹם שָׁבוּעַ אֶחָד" אוֹ "שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת", וְלֹא הִזְכִּיר מִנְיַן הַיָּמִים – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר,עב לְפִי שֶׁעִקַּר הַסְּפִירָה הוּא מִנְיַן הַיָּמִים,עג שֶׁבְּמִנְיַן הַיָּמִים בִּלְבַד יְכוֹלִין לִסְפֹּר כָּל הַמ"ט יוֹם, אֲבָל בְּמִנְיַן הַשָּׁבוּעוֹת בִּלְבַד בְּלֹא הַזְכָּרַת שׁוּם מִנְיַן יָמִים אִי אֶפְשָׁר לִסְפֹּר אֶלָּא הַיָּמִים שֶׁהֵם סוֹפֵי הַשָּׁבוּעוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִיםעד שֶׁאַף אִם מָנָה הַיָּמִים לְבַד צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר, שֶׁכָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה.עה,21 וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה:עו,48 זאִם סָפַר בְּאוֹתִיּוֹת א"ב שֶׁאָמַר: "הַיּוֹם יוֹם אָלֶ"ף", אוֹ "יוֹם ב'", אוֹ "ג' יָמִים" – יֵשׁ אוֹמְרִיםעז שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִיםעח שֶׁלֹּא יָצָא. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה.עט אִם לֹא אָמַר "הַיּוֹם", אֶלָּא מָנָה סְתָם: כָּךְ וְכָךְ יָמִים לָעֹמֶר – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,פ וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בִּבְרָכָה,49 דְּכֵיוָן שֶׁאָמַר: כָּךְ וְכָךְ יָמִים, הֲרֵי לֹא סָפַר אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה:פא "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם", שֶׁתִּסְפֹּר הַיּוֹם עַצְמוֹ, שֶׁיֹּאמַר: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ. אֲבָל אִם אָמַר: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ וְלֹא אָמַר "לָעֹמֶר" – יָצָא,פב שֶׁמֵּעִקַּר הַדִּין אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּלָל "לָעֹמֶר", אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ כָּךְ לְבָאֵר יָפֶהפג בַּסְּפִירָה לְאֵיזֶה דָּבָר סוֹפְרִים, וְאֵין זֶה מְעַכֵּב כְּלָל בְּדִיעֲבַד. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר "בָּעֹמֶר".פד וְאֵין לְשַׁבֵּשׁ שׁוּם נֻסַּח כִּי שְׁנֵיהֶם נְכוֹנִים.פה (וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶםפו לוֹמַר "לָעֹמֶר" אַחַר מִנְיַן הַיָּמִים קֹדֶם מִנְיַן הַשָּׁבוּעוֹת, כְּגוֹן "הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים לָעֹמֶר שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד"50): חדֶּרֶךְ צַחוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לוֹמַר "יָמִים" לְשׁוֹן רַבִּים מִשְּׁנַיִם וְעַד עֲשָׂרָה וְעַד בִּכְלָל, אֲבָל מֵאַחַד עָשָׂר וָאֵילָךְ יֹאמַר "יוֹם" לְשׁוֹן יָחִיד.פז,51 וְטוֹב לוֹמַר מִנְיַן הַמּוּעָט קֹדֶם מִנְיַן הַמְרֻבֶּה, כְּגוֹן "אֶחָד וְעֶשְׂרִים" וְלֹא "עֶשְׂרִים וְאֶחָד". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁדֶּרֶךְ לִסְפֹּר מִנְיַן הַמּוּעָט קֹדֶם, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ לִסְפֹּר מִנְיַן הַמְרֻבֶּה קֹדֶם – יָכוֹל לוֹמַר גַּם בַּסְּפִירָה כְּמִנְהַג מְקוֹמוֹ:פח ט"שָׁבוּעַ" הוּא לְשׁוֹן זָכָר,פט,52 וְלָכֵן יֹאמַר "שָׁבוּעַ אֶחָד" וְלֹא "אַחַת",צ וּבַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי יֹאמַר "שְׁנֵי"צא וְלֹא "שְׁתֵּי", וּבַשָּׁבוּעַ הַשְּׁלִישִׁי יֹאמַר "שְׁלֹשָׁה" וְלֹא "שָׁלֹשׁ", וְכֵן בִּשְׁאָר הַשָּׁבוּעוֹת: ימֻתָּר לִסְפֹּר בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁמֵּבִין, אֲבָל אִם אֵינוֹ מֵבִין הַלָּשׁוֹן שֶׁסּוֹפֵר בּוֹ, אֲפִלּוּ סָפַר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אִם אֵינוֹ מְבִינוֹ – לֹא יָצָא,53 דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמִּנְיָן – אֵין זוֹ סְפִירָה כְּלָל:צב,54 יאאַחַר הַסְּפִירָה נוֹהֲגִין לוֹמַר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כוּ'",55 לְפִי שֶׁעַכְשָׁו אֵין אָנוּ סוֹפְרִין אֶלָּא "זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ",47 וְאֵין בִּסְפִירָה זוֹ עֲשִׂיַּת מִצְוָה כְּלָל,צג שֶׁהַמִּצְוָה הוּא לִסְפֹּר לָעֹמֶר, וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ עֹמֶר לִסְפֹּר לוֹ, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים תִּקְּנוּ לִסְפֹּר "זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ",צד לְפִיכָךְ מִתְפַּלְּלִין: "שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ" וּנְקַיֵּם הַמִּצְוָה כְּתִקּוּנָהּ.צה,56 (וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר אַחַר כָּךְ מִזְמוֹרצו "אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ"צז וְ"אָנָּא בְּכֹחַ" וְ"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם"צח):57 יביֵשׁ אוֹמְרִיםצט שֶׁמֻּתָּר לְבָרֵךְ וְלִסְפֹּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.58 אַף עַל פִּי59 שֶׁהוּא סְפֵק לַיְלָה וּסְפֵק יוֹםק הֶעָבָר, וְאִם כֵּן הֵיאַךְ יֹאמַר: "הַיּוֹם שְׁנֵי יָמִים", שֶׁמָּא עֲדַיִן הוּא יוֹם רִאשׁוֹן? מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהַסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים60 – סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל.61 וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִיםקא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אֵין לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לִידֵי סָפֵק אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאֵין לִסְפֹּר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים שֶׁהוּא לַיְלָה וַדַּאי. וְכֵן עוֹשִׂין הַמְדַקְדְּקִים. וְכֵן רָאוּי לְכָל אָדָם לַעֲשׂוֹת.קב וּמִכָּל מָקוֹם, הַמִּנְהָג הֶהָמוֹן עַכְשָׁו כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לִסְפֹּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.קג וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְדַקְדֵּק לִסְפֹּר בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים וְהוּא מִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם עִם צִבּוּר הַמִּתְפַּלְּלִין עַרְבִיתקד עִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְסוֹפְרִים בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹתקה – טוֹב שֶׁיִּסְפֹּר עִמָּהֶם בְּלֹא בְּרָכָה, וְיַחְשֹׁב בְּדַעְתּוֹ:קו אִם אֶשְׁכַּח לִסְפֹּר בַּלַּיְלָה הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עַל סְפִירָה זוֹ לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתִי, וְאִם לֹא אֶשְׁכַּח בַּלַּיְלָה הֲרֵי דַּעְתִּי עַכְשָׁו שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּסְפִירָה זוֹ,62 שֶׁאַף לְהָאוֹמְרִיםקז שֶׁמִּצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה לָצֵאת בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ,63 מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמְּכַוֵּן בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא לָצֵאת בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ – בְּוַדַּאי אֵינוֹ יוֹצֵא בְּעַל כָּרְחוֹ,קח וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּזְכֹּר בַּלַּיְלָה יִסְפֹּר בִּבְרָכָה.קט אֲבָל אִם לֹא הִתְנָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּסְפִירָה זוֹ כְּשֶׁיִּזְכֹּר בַּלַּיְלָה, אֶלָּא סָפַר סְתָם,קי אַף שֶׁלֹּא בֵּרַךְ עַכְשָׁו וְגַם לֹא עָנָה "אָמֵן" אַחַר בִּרְכַּת הַצִּבּוּר – לֹא יְבָרֵךְ כְּשֶׁיִּסְפֹּר בַּלַּיְלָה,64 שֶׁמָּא הָיָה כְּבָר לַיְלָה כְּשֶׁסָּפַר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת,65 וּכְבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה.66 וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, מִכָּל מָקוֹם הַסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִיםקיא וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ה.קיב,67 וַאֲפִלּוּ לֹא סָפַר עִמָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא שֶׁשָּׁמַע הַסְּפִירָה מִן אֶחָד (וּ)מִן הַצִּבּוּר שֶׁסָּפְרוּ וְלֹא נִתְכַּוֵּן כְּלָל לְהוֹצִיאוֹ, וְגַם הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּשְׁמִיעָה זוֹ,68 אֶלָּא שָׁמַע לְפִי תֻּמּוֹ – לֹא יְבָרֵךְ כְּשֶׁיִּסְפֹּר בַּלַּיְלָה,קיג שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.9 וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה מְחַשֵּׁב: אֵין אֲנִי מִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּסְפִירָה זוֹ – אֵין זֶה כְּלוּם, לְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה כְּלָל, אֶלָּא אִם כֵּן מְחַשֵּׁב: אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בָּהּ.קיד,69 וְכָל זֶה הוּא בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲבָל קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – אֵין מִנְהָג כְּלָל לִסְפֹּר. אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁמַּקְדִּימִין לִגְמֹר תְּפִלַּת עַרְבִית בְּצִבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת70 – אֵין הַצִּבּוּר סוֹפְרִין כְּלָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,קטו,71 אֶלָּא כָּל אֶחָד סוֹפֵר בְּבֵיתוֹ כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן.72 וְאִם טָעוּ בַּיּוֹם הַמְעֻנָּן וּבֵרְכוּ וְסָפְרוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְנוֹדַע שֶׁהָיָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – צְרִיכִין לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר,קטז אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ שֵׁנִית אִם כְּשֶׁסָּפְרוּ הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה73 וָאֵילָךְ,קיז שֶׁהֲרֵי מִנְהַג הָעוֹלָם לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ לְפִי שֶׁסּוֹמְכִין עַל הָאוֹמְרִיםקיח שֶׁמִּפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ כְּשֵׁם שֶׁהוּא כְּלַיְלָה לְעִנְיַן תְּפִלַּת עַרְבִית לְרַבִּי יְהוּדָהקיט,74 כָּךְ הוּא כְּלַיְלָה לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, וְאִם כֵּן הוּא הַדִּין שֶׁהוּא כְּלַיְלָה לְעִנְיַן סְפִירַת הָעֹמֶר לְרַבִּי יְהוּדָה לְפִי דִּבְרֵיהֶם.קכ וּמִכָּל מָקוֹם, צְרִיכִים לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן, לְפִי שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹמְרִיםקכא שֶׁמִּפְּלַג הַמִּנְחָה אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלַיְלָה אֲפִלּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא לְעִנְיַן תְּפִלָּה בִּלְבַד, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁמִּצְוָתָם בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה:קכב,75 יגאֲבָל הַמְדַקְדְּקִים לִסְפֹּר בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים שֶׁטָּעוּ בַּיּוֹם הַמְעֻנָּן וְסָפְרוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר כְּלָל בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים מֵעִקַּר הַדִּין אֲפִלּוּ בְּלֹא בְּרָכָה, לְפִי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹקכג לְגַמְרֵי מֵעִקַּר הַדִּין בְּמַה שֶּׁסָּפְרוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא סְפֵק לַיְלָה, וּסְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל.קכד (וּמִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לָחֹשׁ לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִיםקכה שֶׁסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִן הַתּוֹרָה76 – טוֹב לָהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ לִסְפֹּר בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים בְּלֹא בְּרָכָהקכו): ידמִי שֶׁשּׁוֹאֵל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת כַּמָּה יְמֵי הַסְּפִירָה בְּלַיְלָה זֶה – יֹאמַר לוֹ: אֶתְמוֹל הָיָה כָּךְ וְכָךְ, שֶׁאִם יֹאמַר לוֹ: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ – לֹא יוּכַל הוּא עַצְמוֹ לַחֲזֹר וְלִמְנוֹת בִּבְרָכָה,קכז,77 לְפִי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַה שֶּׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ, לְפִי דִּבְרֵי הָאוֹמְרִיםקכח שֶׁאֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה לָצֵאת.קכט,78 אַף שֶׁלֹּא אָמַר "לָעֹמֶר" – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.קל,77 אֲבָל הַשּׁוֹאֵל יָכוֹל לִסְפֹּר בִּבְרָכָה אַף שֶׁשָּׁמַע כְּבָר הַסִּפּוּר מֵהַמֵּשִׁיב, מִכָּל מָקוֹם בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל כָּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ, וְנִמְצָא שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּשְׁמִיעָה זוֹ. אֲבָל הַמֵּשִׁיב לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ בִּשְׁעַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר שֵׁנִית אַחַר כָּךְ אַף שֶׁבֶּאֱמֶת כֵּן הוּא, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְהָאוֹמְרִים שֶׁאֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לוֹ: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ, אֶלָּא הֵשִׁיב לוֹ סְתָם: כָּךְ וְכָךְ לָעֹמֶר – לֹא יָצָא בָּזֶהקלא לְדִבְרֵי הַכֹּל,79 וְיַחְזֹר וְיִסְפֹּר בִּבְרָכָה. וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר: אֶתְמוֹל הָיָה כָּךְ וְכָךְ:קלב טווְכָל זֶה80 כְּשֶׁשּׁוֹאֲלוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן81 אַף אִם אָמַר לוֹ: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ לָעֹמֶר – חוֹזֵר וְסוֹפֵר בִּבְרָכָה,קלג כֵּיוָן שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹמְרִים שֶׁאַף מִפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלַיְלָה אֶלָּא לְעִנְיַן תְּפִלָּה בִּלְבַד,קלד,82 וְגַם לְהָאוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּלַיְלָה – הֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִיםקלה שֶׁאַף מִצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכוֹת כַּוָּנָה לָצֵאת בָּהֶן.83 (וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה טוֹב לִזָּהֵר מִפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ שֶׁלֹּא יֹאמַר: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְקלו):84 טזמֻתָּר לִסְפֹּר קֹדֶם תְּפִלַּת עַרְבִית אֲפִלּוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ,85 שֶׁמִּכָּל מָקוֹם לַיְלָה הוּאקלז וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לְיוֹם הֶעָבָר86 אֶלָּא לְיוֹם הַמָּחֳרָת.87 וּמִכָּל מָקוֹם, רָאוּי לְהַקְדִּים תְּפִלַּת עַרְבִית לַסְּפִירָה,קלח שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית הִיא תְּדִירָה וְהַסְּפִירָה אֵינָהּ תְּדִירָה,קלט וְתָדִיר קוֹדֵם לְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר:קמ,88 יזוְאִם דַּרְכּוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם וְלִקְרוֹת עַל מִטָּתוֹ כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת, אַף שֶׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכֹל קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה89 כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה,קמא,90 מִכָּל מָקוֹם בִּימֵי הַסְּפִירָה לֹא יַתְחִיל לֶאֱכֹלקמב,91 אֲפִלּוּ סְעוּדָה קְטַנָּהקמג,92 חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם זְמַן93 סְפִירָה,קמד דְּהַיְנוּ חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,קמה,94 גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בִּסְעוּדָתוֹ וְיִמָּנַע מִסְּפִירַת הָעֹמֶר. אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁהַשַּׁמָּשׁ קוֹרֵא לִסְפֹּר סְפִירָה כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּהּ,קמו שֶׁאָז אֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בִּסְעוּדָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ב.קמז,95 (וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵּן,קמח אִם עָבַר וְהִתְחִיל בִּסְעוּדָה בְּתוֹךְ חֲצִי שָׁעָה סָמוּךְ לִזְמַן הַסְּפִירָה96 – אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע סְעוּדָתוֹקמט).97 אֲבָל אִם הִתְחִיל הַסְּעוּדָה לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַסְּפִירָה – צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִסְפֹּר בְּאֶמְצַע סְעוּדָתוֹקנ לְהָאוֹמְרִים שֶׁסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה הִיא מִן הַתּוֹרָה,קנא כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה.קנב,98 וְאַף שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹמְרִים שֶׁסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,קנג,99 מִכָּל מָקוֹם בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ טֹרַח כְּלָל, דְּהַיְנוּ לְהַפְסִיק מְעַט וְלִסְפֹּר – יֵשׁ לָחֹשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:קנד יחאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה יוֹם הוּא בַּסְּפִירָה וּפָתַח וּבֵרַךְ עַל דַּעַת שֶׁיִּסְפֹּר כְּמוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מֵחֲבֵרוֹ, וְאַחַר הַבְּרָכָה שָׁתַק וְשָׁמַע מֵחֲבֵרוֹ וְסָפַר כָּמוֹהוּ – יָצָא יְדֵי חוֹבַת הַבְּרָכָה,קנה,100 וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ שֵׁנִית קֹדֶם סְפִירָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ עַל אֵיזֶה יוֹם הוּא מְבָרֵךְ:קנו יטאֲבָל לְכַתְּחִלָּה אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלֹא יְבָרֵךְ עַד שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה יוֹם הוּא מֵהַסְּפִירָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע עַל מַה הוּא מְבָרֵךְ:קנז,101 כאִם בֵּרַךְ עַל דַּעַת לִסְפֹּר "אַרְבָּעָה יָמִים לָעֹמֶר", שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁהַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי, וּלְאַחַר שֶׁגָּמַר הַבְּרָכָה נִזְכַּר שֶׁהַיּוֹם יוֹם חֲמִישִׁי – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ,102 אֶלָּא סוֹפֵר מִיָּד "חֲמִשָּׁה" עַל סְמַךְ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ כְּבָר. אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּרָכָה הָיְתָה עַל דַּעַת יוֹם רְבִיעִי – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, לְפִי שֶׁדְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים לְעִנְיָן זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ט:קנח,103 כאאִם הָיָה עוֹמֵד בְּיוֹם רְבִיעִי וּבֵרַךְ עַל דַּעַת לִסְפֹּר "אַרְבָּעָה" וְטָעָה בְּדִבּוּרוֹ וְסָפַר "חֲמִשָּׁה" – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר "אַרְבָּעָה", כֵּיוָן שֶׁיָּצָא שֶׁקֶר מִפִּיו,קנט שֶׁהַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי הוּא וְהוּא סָפַר "חֲמִשָּׁה" בְּפִיו.104 אַף שֶׁהָיָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ "אַרְבָּעָה" – אֵין זֶה כְּלוּם, שֶׁמִּצְוַת הַסְּפִירָה הִיא בַּפֶּה.קס וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁחוֹזֵר לִסְפֹּר "אַרְבָּעָה"קסא (אֲפִלּוּ אִם טָעָה בִּתְחִלָּה בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא יוֹם חֲמִישִׁי וּבֵרַךְ עַל דַּעַת לִסְפֹּר "חֲמִשָּׁה", וּלְאַחַר שֶׁסָּפַר נִזְכַּר שֶׁהַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי – אַף עַל פִּי כֵן אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְקסב), לְפִי שֶׁיּוֹצֵא בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ כְּבָר אִם לֹא הִפְסִיק בֵּינְתַיִם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. אֲבָל הַסְּפִירָה הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּדָבָר שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלָה בְּיָדוֹ כַּהֹגֶן:קסג,105 כב(וּכְשֶׁחוֹזֵר לִסְפֹּר "אַרְבָּעָה" – צָרִיךְ לוֹמַר: "הַיּוֹם אַרְבָּעָה כוּ'".106 וְאִם חוֹזֵר לִסְפֹּר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר107 לַסְּפִירָה הָרִאשׁוֹנָה – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלוֹמַר "הַיּוֹם", אֶלָּא יֹאמַר מִיָּד: "אַרְבָּעָה יָמִים לָעֹמֶר"קסד): כגוְיֵשׁקסה אוֹמְרִיםקסו שֶׁאִם שָׁכַח לִסְפֹּר בְּלַיְלָה אַחַת108 – אֵין צָרִיךְ לִסְפֹּר כְּלָל בִּשְׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת, לְפִי שֶׁכְּבָר הִפְסִיד מִמִּצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר לְגַמְרֵי כְּשֶׁחִסֵּר מִמֶּנּוּ יוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַרקסז,2 "תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה".109 וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִיםקסח שֶׁצָּרִיךְ לִסְפֹּר בִּשְׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת, לְפִי שֶׁכָּל לַיְלָה הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּקסט וְאֵינָן תְּלוּיוֹת זוֹ בָּזוֹ:110 כדוּלְעִנְיַן הֲלָכָה, נוֹהֲגִין לִסְפֹּר בִּשְׁאָר לֵילוֹת בְּלֹא בְּרָכָה,קע בֵּין שֶׁשָּׁכַח בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן בֵּין שֶׁשָּׁכַח בְּאֶחָד מִשְּׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת,קעא לְפִי שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל.קעב,111 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר כָּל הַלַּיְלָה וְכָל יוֹם הַמָּחֳרָת, אֲבָל אִם נִזְכַּר לְמָחָר בַּיּוֹם וְסָפַר בְּלֹא בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָהקעג,112 – יִסְפֹּר בִּשְׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת בִּבְרָכָה,קעד שֶׁהֲרֵי אַף לְפִי הַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָהקעה לֹא הִפְסִיד מִצְוַת הַסְּפִירָה בְּחֶסְרוֹן לַיְלָה אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁסָּפַר לְמָחָר בַּיּוֹם, וַהֲרֵי הֵן נִקְרָאוֹת "תְּמִימֹת", שֶׁסּוֹפֵר כָּל הַמ"ט יוֹם. וְאַף שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִיםקעו שֶׁהַסְּפִירָה אֵינָהּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה,113 שֶׁאַף אִם שָׁכַח לִסְפֹּר בַּלַּיְלָה אֵין צָרִיךְ לִסְפֹּר בַּיּוֹם,114 וְאִם כֵּן אַף אִם סָפַר בַּיּוֹם אֵין סְפִירָה זוֹ שָׁוָה כְּלוּם לְהַשְׁלִים מִסְפַּר הַמ"ט יוֹם, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִיםקעז,115 שֶׁאַף אִם לֹא סָפַר כְּלָל יוֹם אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ יָמִים הַרְבֵּה סוֹפֵר בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת בִּבְרָכָה:116 כהוְכָל זֶה117 כְּשֶׁבָּרִי לוֹ שֶׁלֹּא סָפַר בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲבָל אִם הוּא מְסֻפָּק בַּדָּבָר,118 אַף שֶׁלֹּא סָפַר לְמָחָר בַּיּוֹם – יִסְפֹּר בִּשְׁאָר לֵילוֹת בִּבְרָכָה,קעח דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לְהִסְתַּפֵּק שֶׁמָּא סָפַר בַּלַּיְלָה, וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק גַּם כֵּן שֶׁמָּא כְּהָאוֹמְרִים שֶׁכָּל לַיְלָה וְלַיְלָה הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָן תְּלוּיוֹת זֶה בָּזֶה, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ כָּאן סְפֵק סְפֵקָא לְהַחֲמִיר לְהַצְרִיךְ בְּרָכָה119 וּסְפִירָה בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת.קעט וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּתְבָּאֵרקפ שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה מֵחֲמַת הַסָּפֵק שֶׁיֵּשׁ בַּסְּפִירָה הָרִאשׁוֹנָה,120 אִם לֹא חָזַר וְסָפַר – יִסְפֹּר בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת בִּבְרָכָה:קפא,121 כובִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְקַדֵּשׁקפב וּלְהַבְדִּילקפג בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל הַיַּיִן122 – סוֹפְרִים הָעֹמֶר בְּלֵיל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אַחַר הַקִּדּוּשׁ,קפד לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוּכַל לְהַקְדִּים קְדֻשַּׁת הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ לְהַקְדִּים.קפה,123 וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב סוֹפְרִים קֹדֶם הַהַבְדָּלָה,קפו לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוּכַל לְאַחֵר הַהַבְדָּלָה יֵשׁ לָנוּ לְאַחֲרָהּ,קפז כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קְדֻשַּׁת הַיּוֹם נִרְאֵית עָלֵינוּ כְּמַשּׂאוֹי.קפח,124 וּבֵין בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמַּבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶם "וְיִתֶּן לְךָ"125 מִיָּד אַחַר קַדִּישׁ "תִּתְקַבֵּל" [וּבֵין בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים "וְיִתֶּן לְךָ" קֹדֶם הַהַבְדָּלָהקפט – סוֹפְרִים מִיָּד אַחַר קַדִּישׁ "תִּתְקַבֵּל"קצ],קצא לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְהַקְדִּים הַסְּפִירָה בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, וּמִיָּד שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַתְּפִלָּה בְּקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ – חָל עָלֵינוּ מִצְוַת סְפִירָה:קצב,126 כזוּכְשֶׁחָל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁאוֹמְרִים קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה עַל כּוֹס אֶחָד127 – אִי אֶפְשָׁר לִסְפֹּר אַחַר הַקִּדּוּשׁ וְקֹדֶם הַהַבְדָּלָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר לֵיל יוֹם טוֹב וּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת,128 שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם כְּלָל, אֲזַי סוֹפְרִים קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ וְהַהַבְדָּלָהקצג וְלֹא אַחַר כָּךְ, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוּכַל לְאַחֵר הַהַבְדָּלָה יֵשׁ לָנוּ לְאַחֲרָהּ.קצד (אֲבָל יוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח שֶׁחָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת – אֵין מְקַדְּשִׁין וְאֵין מַבְדִּילִין כְּלָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,קצה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"זקצו,129): כחבְּכָל יוֹם טוֹב כְּשֶׁחָל יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת נוֹהֲגִין לוֹמַר בְּלֵיל שֵׁנִי הַמַּעֲרָבִיתקצז הַשַּׁיָּכִים לְלֵיל רִאשׁוֹן,קצח שֶׁבְּלֵיל שַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים מַעֲרָבִית מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ער"ה,קצט,130 חוּץ מִיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר בְּלֵיל שֵׁנִי הַמַּעֲרָבִית הַשַּׁיָּכִים לְלֵיל שֵׁנִי,ר מִשּׁוּם בִּכּוּר לַסְּפִירָהרא שֶׁהֻזְכַּר בּוֹ סֵדֶר קְצִירַת הָעֹמֶר שֶׁהָיָה נִקְצָר בְּלַיְלָה זֶה:רב,131 כטאָסוּר לֶאֱכֹל חָדָשׁ אַף בַּזְּמַן הַזֶּה,רג,132 בֵּין לֶחֶם בֵּין קָלִי בֵּין כַּרְמֶל,רד,134 עַד תְּחִלַּת לֵיל י"ז בְּנִיסָן,רה,133 שֶׁנֶּאֱמַררו,135 "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ'", עַד וְעַד בִּכְלָל.רז,133 אֶלָּא שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מִשֶּׁקָּרַב הָעֹמֶר בְּיוֹם ט"ז – הֻתַּר הֶחָדָשׁ מִיָּד,רח,133 שֶׁנֶּאֱמַררט "עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם", אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ קָרְבָּן – הֲרֵי עֶצֶם הַיּוֹם מַתִּיר, דְּהַיְנוּ לְאַחַר שֶׁעָבַר כָּל עֶצֶם הַיּוֹם.רי,136 וּבַגּוֹלָה כְּשֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים יוֹם שֶׁנִּקְבַּע בּוֹ הַחֹדֶשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל137 – הָיוּ אֲסוּרִין לֶאֱכֹל חָדָשׁ גַּם כָּל יוֹם י"ז133 עַד תְּחִלַּת לֵיל י"ח,ריא לְפִי שֶׁהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה,ריב,133 שֶׁהֶחָדָשׁ אָסוּר גַּם בְּחוּץ לָאָרֶץ מִן הַתּוֹרָה,ריג,138 שֶׁנֶּאֱמַרריד "בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם".139 וְגַם עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים יוֹם קְבִיעוּת הַחֹדֶשׁ140 – אֵין לְשַׁנּוֹת מִנְהַג אֲבוֹתֵינוּ,רטו מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר:רטז,141 לוְעַכְשָׁו אֵין הָעוֹלָם נִזְהָרִין כְּלָל בְּאִסּוּר חָדָשׁ.ריז וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּתריח בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרֹב הַתְּבוּאָה נִזְרַעַת קֹדֶם הַפֶּסַח,143 אוֹ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמְּבִיאִין לָהֶם תְּבוּאָה מִמְּקוֹמוֹת שֶׁרֹב הַתְּבוּאָה נִזְרַעַת קֹדֶם הַפֶּסַח,144 שֶׁאֵין בָּהּ אִסּוּר חָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רצ"גריט,145 עַיֵּן שָׁם. וְהַמַּחְמִירִים עַל עַצְמָם בַּמְּקוֹמוֹת הָהֵם146 וְנִזְהָר מִסְּתָם תְּבוּאָה שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה לוֹ שֶׁהִיא יְשָׁנָה147 – אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר מִפְּלִיטַת הַכֵּלִים שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהֶםרכ מִמִּין שֶׁרוֹצֶה לְבַשֵּׁל עַכְשָׁו יָשָׁן,רכא,148 לְפִי שֶׁמִּין בְּמִינוֹ149 אֵין צָרִיךְ שִׁשִּׁים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,רכב,150 וְאֵין לְהַחֲמִיר כָּל כָּךְ בִּסְתָם תְּבוּאָה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא.רכג,151 וְגַם בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרֹב הַתְּבוּאָה נִזְרַעַת אַחַר הַפֶּסַח,152 כְּגוֹן בִּמְדִינוֹת פּוֹלִין153 שֶׁרֹב הַשִּׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשְּׂעוֹרִים שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם הַשֵּׁכָר נִזְרָעִין אַחַר הַפֶּסַח, וְגַם אֵין מְבִיאִין לְשָׁם תְּבוּאָה כְּלָל מִמְּדִינוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁזּוֹרְעִין בָּהֶם קֹדֶם הַפֶּסַחרכד – אַף עַל פִּי כֵן אֵין רֹב הָעוֹלָם נוֹהֲגִין שָׁם אִסּוּר חָדָשׁ. וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּתרכה לְפִי שֶׁשָּׁם הוּא שְׁעַת הַדְּחָק, שֶׁעִקַּר שְׁתִיָּתָם הוּא הַשֵּׁכָר, לְפִיכָךְ הֵם סוֹמְכִים עַל מִקְצָת הָרִאשׁוֹנִיםרכו הַסּוֹבְרִים שֶׁחָדָשׁ בְּחוּץ לָאָרֶץ אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁגָּזְרוּ מִשּׁוּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,154 וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בַּמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,רכז כְּגוֹן מִצְרַיִם וְעַמּוֹן וּמוֹאָב וּבָבֶל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן של"א.רכח,155 וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת אַחֵררכט שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁחָדָשׁ אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּתְבוּאָה שֶׁהוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת קְצִירָה, אֲבָל לֹא בְּשֶׁל נָכְרִים. וּלְפִי זֶה צָרִיךְ לְהַזְהִיר לְיִשְׂרְאֵלִים הַדָּרִים בַּכְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תְּבוּאָה זְרוּעָה אַחַר הַפֶּסַח בְּשָׂדֶה שֶׁל הַשַּׂר שֶׁיִּנְהֲגוּ בָּהּ אִסּוּר חָדָשׁ.156 אֲבָל כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ157 לֹא יִסְמֹךְ עַל הַמַּתִּירִים הַלָּלוּ וְיַחֲמִיר לְעַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹרל כְּהַסְכָּמַת רֹב הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִיםרלא שֶׁהֶחָדָשׁ נוֹהֵג מִן הַתּוֹרָה אַף בְּחוּץ לָאָרֶץרלב וּבְכָל מָקוֹם158 אַף בְּשֶׁל נָכְרִים,רלג כִּי כֵּן עִקָּר.רלד,159 עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רצ"גרלה,160 שֶׁהַנִּזְהָר מֵחָדָשׁ יֵשׁ לוֹ לִזָּהֵר גַּם מִיֵּין־שָׂרָף וּמִמֵּי דְּבַשׁ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ בְּשִׁמְרֵי שֵׁכָר,רלו,161 עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין הֶחָדָשׁ: הערות שוליים א. לכללות סי' זה – ראה דברי נחמיה או"ח סט, ב. ב. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ב. וראה לקמן סוף ס"ב (שהעיקר דבזמן הזה הוא מדברי סופרים). לקו"ש חל"ח ע' 16 הערה 56. התוועדויות תנש"א ח"ג ע' 100. ג. ברייתא מנחות סה, ב. רמב"ם שם הכ"ד. טור ושו"ע ס"א. ד. רי"ף (כז, ב). רא"ש פ"י סי' מ. כלומר, ולא שנים כביובל. וראה לקמן ס"ה. ה. ויקרא כג, טו. ו. דברים טז, ט. ז. ספרי פיסקא קלו. ח. ספרא בהר פרשה ב. תוס' מנחות שם ד"ה וספרתם. רא"ש שם. פר"ח ס"א ד"ה ומצוה. ט. ראה ויקרא כה, ח-י. ספרא שם. י. ספרי שם. מנחות שם. לבוש ס"א. ט"ז ומ"א סק"ב. פר"ח שם. יא. אגודה מנחות סי' לב (ולא שליח צבור). ח"י סק"ד. יב. פר"ח שם, בפירוש דברי הר"ן (ד, א) ד"ה ואיכא. יג. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנח. ב"י ד"ה כתב הרשב"א. מ"א סק"ב. פר"ח שם. יד. פר"ח שם. וכדלעיל סי' ריג ס"ד (לענין ברכות) וש"נ. וראה לעיל שם, ולקמן סי"ב, שלמ"ד מצות אין צריכות כוונה, יוצא אף כששניהם לא התכוונו. טו. סוכה לח, ב. מ"א שם. פר"ח שם. וכדלעיל סי' ח סי"א (כמדבר, כעונה, כמברך) וש"נ. וראה לקמן סי"ב. שו"ת משנה הלכות חי"ג סי' י. טז. ראה ר"ה כט, א. רמב"ם הל' ברכות פ"א הי"א. פר"ח ס"ח ד"ה נשאלתי. יז. לבוש ס"א. ח"י סק"ד. יח. פר"ח ס"א שם (בתחילת דבריו). יט. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קכו. מ"א שם. כ. תוספתא ברכות פ"ו ה"כ (עשרה). כא. סי"א (ולא נזכר עשרה). וראה גם סי' ריג ס"ו. כב. רשב"א שם. כג. ראה גם לעיל סי' תלב ס"ח. ואם הפסיק בינתיים בדבור – ראה לעיל שם ס"ו. כד. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ד. מ"א סוף סק"א. וראה גם זהר ח"ב קפג, א. ח"ג צז, ב (רע"מ). כה. כסף משנה שם. מ"א שם. כו. מ"א שם. וראה מנחת חינוך מצוה שו. לקו"ש ח"ז ע' 280 הערה 9. חט"ז ע' 219. שלחן המלך ח"ב ע' קטז הערה 9. לקמן סי' תצג סוף ס"ט. כז. ס"ג. וראה לעיל סי' רצו סוף סי"ט וקו"א סק"ג. כח. רמב"ם שם. ראבי"ה סי' תקכו (ע' 176). הובא במרדכי מגילה רמז תתג. טור. וראה ב"י ד"ה וכתב עוד אבי העזרי. כט. תוס' מנחות סו, א ד"ה זכר. רא"ש פסחים פ"י סי' מ בסופו. ר"ן שם (כח, א) דבור הא' בשם רוב המפרשים. ב"י ד"ה ומ"ש וזמן. ל. ר"ן שם. לא. אמימר מנחות שם. לב. ב"י שם ושם. משמעות שו"ע ס"ו (ראה באר הגולה שם). לג. ראה פסחים קטז, ב וש"נ. וראה גם לקמן ס"ו. לד. לקמן סעי' ו, יב, יג. לה. ויקרא כג, יא. לו. ספרא אמור פרשה י. מנחות סה, ב. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הי"א. לז. ברייתא מנחות סו, א. רש"י שם ד"ה מיום. לח. דברים טז, ט. לט. רש"י עה"ת דברים שם. מ. רש"י מנחות שם ד"ה תלמוד לומר וד"ה קצירה וספירה בלילה. מא. ברייתא שם. מב. ויקרא כג, טו. ברייתא שם. מג. ראה דברי נחמיה שם. מד. טור ושו"ע ס"א, ממשנה מגילה כ, ב. וראה הגהת הצ"צ בסידורו (סדר ספירת העומר) דמשמע שלכתחילה יש לספור קודם חצות לילה. וראה ס' ספירת העומר (כהן) ע' נא הערה ג. מה. טור ושו"ע שם. לבוש ס"א. וכ"ה בסידור. וראה לקמן סט"ז וסי"ז. מו. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ה. טור ושו"ע שם. וראה העו"ב תתנה ע' 32. מז. תוס' מגילה שם ד"ה כל הלילה. מנחות שם סו, א. רא"ש פסחים פ"י סי' מא. טור ושו"ע ס"ז. וכ"ה בסידור. מח. משנה מנחות עא, א (שקוצר ביום). מט. ראה דברי נחמיה שם. נ. בה"ג הל' עצרת (ל, ד שסופר ביום ומברך). וראה תוס' ורא"ש שם. רמב"ם שם ה"ז והכ"ג. נא. משנה מגילה כ, ב. תוס' מגילה שם ומנחות שם בשם ר"ת (דהעיקר כסתמא דמגילה). נב. (מנחות סו). מדרש תנאים לדברים טז, ט. מדרש לקח טוב עה"פ וספרתם (ויקרא כג, טו). הרי"ץ גיאת ח"ב (ע' קח). רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ג. יראים השלם סוס"י רסא. רא"ש פסחים פ"י סוס"י מא. טור ושו"ע ס"א. וראה לעיל סי' ח ס"ד (שמכאן לומדים לעטיפת ציצית). לקמן סי' תקפה ס"א (שמכאן לומדים לתקיעת שופר, ושלפיכך לא יסמוך על שום דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו היה נופל, שאין זו עמידה אלא סמיכה). נג. כ"ה הלשון במדרש תנאים שם, וברי"ץ גיאת ויראים ורא"ש שם. וראה לעיל סי' ח ס"ג (כל ברכות המצות צריך להיות מעומד). מחנה יוסף (ציצית) סי' כ. העו"ב תשעז ע' 100. נד. דברים טז, ט. נה. מדרש שם ושם. יראים ורא"ש שם. נו. רמב"ם שם. מ"א סק"ג. וראה גם לקמן שם. נז. כס"מ שם. וראה גם לקמן שם. נח. אביי שם מנחות סו, א. טור ושו"ע ס"א. נט. ויקרא כג, טז. חגיגה יז, ב. לבוש ס"א. ס. תוס' מנחות סה, ב ד"ה כתוב. רא"ש פסחים פ"י סי' מ. סא. דברים טז, ט. חגיגה שם. לבוש שם. סב. יראים השלם סוס"י רסא, בשם רבנו אפרים. ראבי"ה סי' תקכו (ע' 177). מרדכי מגילה סי' תתג. בעל המאור ור"ן סוף פסחים. סג. ובזמן הזה שהוא מדרבנן – ראה לקמן ס"ו. סד. ראבי"ה שם בשם בתשובות מצאתי. הובא במרדכי שם ובטור. בעל המאור ור"ן שם. סה. יראים שם, בשם רבנו אפרים. ראבי"ה שם, בשם יש מרבותי, הובא במרדכי שם ובטור. סו. יראים ור"ן שם. שו"ת הרא"ש כלל כד סי' יג. טור ושו"ע ס"א. סז. יראים ורא"ש ור"ן שם. טור. סח. שמנה כאחת מב' הדעות הראשונות דלעיל. סט. עיין מ"א סק"ד. ח"י סק"ח. פר"ח שם (דלא פליג אלא על סופי שבועות). ע. כנסת הגדולה הגהות ב"י. מ"א שם. עא. כדעת אמימר במנחות שם. עב. ח"י שם. אליה זוטא סק"ב, בשם רבנו ירוחם נתיב ה ח"ד (מד, ג). עג. ראה רבנו ירוחם שם, שרק מנין הימים הוא מהתורה. עד. שו"ת הר"ש הלוי או"ח סי' ה. פר"ח שם. עה. כדלעיל ס"ב. עו. עולת שבת סוף ס"ק א. באר היטב סק"ו. וראה פעמי יעקב כט ע' כח. עז. שו"ת הר"ש הלוי שם. כנסת הגדולה שם. עח. פר"ח שם. עט. עולת שבת ס"א. חק יעקב שם. פ. ט"ז סק"ז. מ"א סק"ט. וראה גם לקמן סוף סי"ד. פא. ויקרא כג, טז. פב. מ"א סק"י. פג. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנז. ב"י ד"ה כתב הרשב"א. לבוש ס"א. פד. רמ"א ס"א. ט"ז סק"ג. מ"א שם. פה. חק יעקב סק"ט. אליה רבה סק"ז. ובסידור הנוסח לעומר. וראה לקו"ש ח"ג ע' 1002. פו. סידור הרש"ש. אבל בסידור הנוסח לומר לעומר בסוף הספירה. פז. שבלי הלקט סי' רלד. ח"י סק"י. פח. מ"א סק"ה. ח"י שם, בשם שו"ת אמונת שמואל סי' מט, מגמרא יומא נה, א. פט. רש"י על התורה בראשית כט, כז. לבוש ס"א. ט"ז סק"ד. מ"א סק"ה. פר"ח ס"א ד"ה יראה לי. צ. ט"ז שם. פר"ח שם. צא. לבוש שם. צב. מ"א סוף סק"ב. וראה לקו"ש כב ע' 118. צג. תוס' מגילה כ, ב סוד"ה כל. ב"ח סוף הסי'. ח"י סקי"א. ובסידור הנוסח: הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה (וכ"ה באבודרהם סדר ספירת העומר, ובכמה סידורים). וראה תורת מנחם תנש"א ח"ג ע' 87 הערה 80. צד. כדלעיל ס"ב. צה. ראה לקו"ש חל"ח ע' 11 ואילך ובהערות 56-55. שלחן המלך ח"ב ע' קיז. צו. תהלים סז. צז. מ"א סוף סק"ה. ח"י סקי"א. צח. פרי עץ חיים. סידור האריז"ל. וכ"ה בסידור. צט. סברא הא' בתוס' מנחות סו, א רד"ה זכר. סמ"ג מ"ע ר (רכ, ב) בשם הרשב"א. רא"ש פ"י סי' מ. טור. ק. כדלעיל סי' רסא ס"א וש"נ. קא. מסקנת התוס' שם. ר"ן פסחים (כח, א) דבור הא'. ב"י ד"ה ומ"ש וזמן. ט"ז סק"ה. וראה גם לעיל סי' רנב קו"א סוף סקי"ד. קב. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנד. שו"ע ס"ב. קג. ב"ח ריש הסי'. ח"י סקי"ב. קד. אבודרהם סדר ספירת העומר, בשם מחזור ויטרי ח"א ע' 130. שו"ע ס"ג. קה. לבוש ס"ג. ט"ז סק"ו. קו. אבודרהם ולבוש שם (אמר). ט"ז שם (דעתו). קז. כדלעיל סי' ס ס"ה. קח. רמ"א ולבוש שם. מ"א סק"ח. ח"י סקי"ד. קט. שו"ע ורמ"א שם. קי. לבוש שם. מ"א שם. קיא. כדלעיל ס"ב. קיב. סכ"ט, וש"נ. קיג. משמעות שו"ת הרשב"א ח"א סי' תנח, הובא ב"י סוד"ה כתב הרד"א. וכדלעיל סי' ריג ס"ד (במוסגר) וש"נ. וראה לעיל סוף ס"א. דברי נחמיה שם סי"ב אות ט. קיד. ראה לעיל סי' ו ס"ט. סי' רצו סי"ז. לקמן סי"ד. קטו. שו"ת רש"ל סי' יג. ב"ח ריש הסי'. ח"י סקי"ב. קטז. תשובת הרשב"א ח"א סי' קנד. שו"ע ס"ב. קיז. עולת שבת סק"ב. ח"י שם. קיח. ר"ת ור"י בתוס' ברכות ב, א ד"ה מאימתי. קיט. ברכות כו, א. קכ. ראה ח"י סקי"ג. קכא. רא"ש שם פ"א סי' א. טור ושו"ע סי' רלה ס"א. קכב. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה לעיל סי' רסז ס"ב. קכג. מ"א סק"ו. קכד. אליה רבה סק"י. קכה. כדלעיל ס"ב. קכו. אליה רבה שם. קכז. אבודרהם סוף סדר ספירת העומר. שו"ע ס"ד. קכח. לעיל סי"ב. קכט. מ"א סק"י. ח"י סקי"ד. קל. מ"א שם. וראה גם לעיל ס"ז. קלא. ט"ז סק"ז. מ"א סק"ט. וכדלעיל ס"ז. קלב. ט"ז סוף סק"ז. קלג. אבודרהם שם. שו"ע שם. קלד. כדלעיל סוף סי"ב. קלה. פר"ח ס"ד ד"ה ולכן. וראה גם לעיל סי' תעה סכ"ט, וש"נ. קלו. לחוש לדעת האומרים שמפלג המנחה הוי לילה לכל דבר (דברי נחמיה שם). קלז. מ"א סוף סק"ז. וראה גם לקמן סי' תצא ס"ג. קלח. ח"י סקט"ז. וכ"מ בטור ושו"ע ס"א. קלט. ח"י שם. קמ. משנה הוריות יב, ב. וכדלעיל סי' כה ס"ב וש"נ. קמא. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה ט"ז שם סק"ג. מ"א שם סוף סק"ב וסק"ה. לעיל סי' רסז בקו"א. קמב. דרכי משה ס"ק א. רמ"א ס"ד. קמג. ראה שו"ע סי' רלב ס"ב. וראה גם לעיל סי' ע ס"ה (במוסגר). קמד. עולת שבת ס"ק ד. מ"א סקי"א. קמה. כדלעיל סי"ב וסי"ג. קמו. מ"א שם. קמז. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם סוף ס"ב ומ"א סק"ח. קמח. שהשמש קורא. קמט. רמ"א סוף ס"ד. וראה גם לעיל סי' ע ס"ה (לענין תפלה). סי' תלא קו"א סוף סק"א (במוסגר). דברי נחמיה שם. קנ. רמ"א שם. קנא. ח"י סקי"ז. קנב. ראה מ"א שם סק"ה (בקריאת שמע שהוא מן התורה). וראה גם לעיל סי' ע ס"ה. קנג. כדלעיל ס"ב. קנד. ח"י שם. קנה. טור בשם ראבי"ה סי' תקכו (ע' 177). שו"ע ס"ה. קנו. ראה דברי נחמיה שם. קנז. ט"ז סק"ח. אליה זוטא סקי"ב, בשם צידה לדרך כלל ג. קנח. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א (בכוס של מים, וסבור שהוא יין, ופתח על דעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר שהוא של מים וסיים שהכל, יצא). וראה הטעם במלחמות ברכות פ"א (ו, ב), ובהשגת הראב"ד שם (הובא ברא"ש שם פ"א סי"ד), כי אין הכוונה מעכבת ולא מצינו פסול במחשבה כגון זו. וראה דברי נחמיה שם. מ"מ וציונים. קנט. ב"ח ד"ה ומ"ש וכתב עוד. מ"א סקי"ב. וכמסקנת הפוסקים רס"י רט (ט"ז ומ"א שם ס"ק א). קס. פר"ח ס"ו ד"ה גם לפי. קסא. מ"א שם. קסב. מ"א שם (כשנזכר תוך כדי דיבור. ולפי האמור לעיל ס"כ, שהכוונה אינה פוסלת הברכה, סגי במה שלא הפסיק בדברים אחרים). וראה דברי נחמיה שם. קסג. ראה דברי נחמיה שם. קסד. מ"א שם (לענין טעה בדיבורו. ולפי הנ"ל ס"כ-כא, כן הוא גם בטעה בדעתו). וראה דברי נחמיה שם. קסה. אוצ"ל: יש. קסו. טור בשם בה"ג הל' מנחות (קלז, ג). וראה חקרי הלכות ח"ג עב, ב. קסז. ויקרא כג, טו. קסח. הרי"ץ גיאץ ח"ב (ע' קט) בשם רב האי גאון. תוס' מנחות סו, א סוד"ה זכר. רא"ש פסחים פ"י סי' מא, וטור, בשם רבנו יונה. קסט. רב האי שם. ב"י ד"ה והר"ן. קע. תרומת הדשן סי' לז. שו"ע ס"ח. וראה גם תוס' מגילה כ, ב ד"ה כל, וטור, בשם בה"ג. קעא. שו"ע שם. קעב. פר"ח ס"ז. קעג. סעיף ג. קעד. תרומת הדשן שם. לבוש ס"ח. קעה. היא דעת בה"ג, שכשהחסיר אין צריך לספור בשאר הלילות, סבירא ליה לעיל ס"ג שכשלא ספר בלילה יספור ביום. קעו. דעה הב' דלעיל ס"ג. קעז. דעה הב' דלעיל סכ"ג. קעח. תרומת הדשן שם. שו"ע שם. וראה לקו"ש חי"ז ע' 466. קעט. פר"ח ס"ח. וראה תרומת הדשן שם. קפ. סעי' ו, ז, יב, יג, יד. קפא. ראה ט"ז סוף סק"י. קפב. כדלעיל סי' רסט ס"ב. קפג. כדלעיל סי' רצה ס"ד. קפד. תרומת הדשן סי' ס. שו"ע ס"ט. קפה. תרומת הדשן שם. ט"ז ס"ק י. מ"א סקי"ד. וראה גם לעיל סי' ער ס"ב. קפו. תרומת הדשן שם. שו"ע שם. קפז. תרומת הדשן שם. ט"ז שם. מ"א סקט"ו. קפח. ראה ברכות נב, א. פסחים קה, ב. וראה גם מ"א סקט"ז. קפט. ח"י ס"ק כ. קצ. כ"ה בדפוס זיטאמיר. ובדפו"ר יש רק ובין כו' הא', ובלוח התיקון שם תוקן: וכן. קצא. אבודרהם ריש סדר ספירת העומר. שו"ע שם. קצב. ח"י שם. קצג. תרומת הדשן שם. שו"ע שם. קצד. תרומת הדשן שם. וראה גם מ"א סקט"ז. קצה. ח"י סקכ"א. קצו. סעיף ז. קצז. פיוטים שאומרים בלילות יו"ט בתפלת ערבית. בסידור לא הובאו כלל פיוטים אלו. קצח. כדלקמן סי' תרמב ס"ב. קצט. סעיף ג. ר. לבוש ס"א. מ"א ריש הסי'. רא. מ"א שם. ח"י סק"א. כלומר, עדיפות וקדימה לספירה. רב. לבוש שם. רג. משנה מנחות סח, א. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"י ה"ב. טור ושו"ע ס"י וביו"ד סי' רצג ס"א. וראה לעיל סי' שח סוף ס"ט אם החדש מוקצה בשבת. רד. ויקרא כג, יד (ראה פרש"י שם, שכרמל הן קליות, וקלי הוא הקמח העשוי מכרמל, הנזכרים לעיל סי' תסג ס"ב). טור ושו"ע ס"י. רה. משנה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע יו"ד שם. רו. ויקרא כג, יד. רבי יהודה במשנה שם. רז. גמרא שם סח, ב. רח. משנה שם. רמב"ם שם (הקרובים, והרחוקים מותרים מחצות היום). רט. ויקרא שם. רי. ראה רש"י סוכה מא, רע"ב ד"ה עד עצם. ריא. כרבינא בגמרא שם (משמיה דאבוה). רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"י וביו"ד שם. ריב. גמרא, לפירוש רש"י שם ד"ה וסבר. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' שנב אות ד. ריג. ערלה פ"ג מ"ט. רבי אליעזר קידושין לז, רע"א במשנה. גמרא לפירוש רש"י במנחות שם, שכן גם דעת אבוה דרבינא. רי"ף קידושין (טו, א). רמב"ם שם. סמ"ג ל"ת סי' קמב. סמ"ק סי' ריז. שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע ס"י וביו"ד שם ס"א. ש"ך שם בנקה"כ. וראה לקמן סוף ס"ל. לעיל סי' שח סוף ס"ט. ריד. ויקרא שם. מנחות פד, א. רטו. ראה ביצה ד, ב. רמב"ם שם (מדברי סופרים). רדב"ז שם. רטז. ראה לקמן סי' תצ ס"א. סי' תרמט סכ"א. דברי נחמיה שם סכ"ט אות ה. ריז. ב"ח סוף הסי' וביו"ד סי' רצג. ט"ז שם ס"ק ד. באר הגולה יו"ד שם. מ"א בסוף הסימן. ח"י סקכ"ב וסקכ"ד. ריח. סמ"ג ל"ת סי' קמב-ד, בשם רבנו יצחק ברבנו שמואל. הגהות מיימוניות שם אות ג. שו"ת הרא"ש כלל ב ס"א. מרדכי קידושין רמז תקא. תרומת הדשן סי' קצא. טור ורמ"א יו"ד סי' רצג ס"א. ריט. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם. ומה שאינו אסור משום דבר שיש לו מתירין, ראה לקמן סי' תקיג קו"א סק"ה. רכ. שו"ת רמ"א סי' קלב אות טו. מ"א סקי"ז. רכא. מ"א שם. רכב. כדלעיל סי' תמב סי"ג וש"נ. רכג. שו"ת רמ"א שם. מ"א שם. רכד. של"ה שער האותיות אות ק (עז, א) ד"ה עתה באתי על ענין דין של חדש. מ"א שם. רכה. אור זרוע ח"א סי' שכח. ט"ז יו"ד שם סק"ד. מ"א סקי"ז ד"ה ונראה לי. רכו. תשובת רבנו ברוך, הובאה בשו"ת מהר"ם (לבוב) סי' קצט, ובשו"ת הרא"ש כלל ב סי' א. אור זרוע שם. הובא בתרומת הדשן סי' קצא. ליקוטי מהרי"ל (ע' תרטז). רכז. רבנו ברוך שם. מ"א שם. רכח. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א (לענין תרומות ומעשרות). רכט. ב"ח סוף הסימן, וביו"ד שם ריש הסי'. שו"ת הב"ח החדשות סי' מח-מט. ט"ז יו"ד שם (להקל בשל נכרים). באר הגולה שם. ובב"ח יו"ד שם, בשם הגהות מהרש"ל לטור, בשם תשובת מעיל צדק, בשם הריב"א, ומשמעות בה"ג (להתיר עכ"פ בשל נכרי בחו"ל). וכן מסיק בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מא ד"ה ואני הקטן אענה, ובשו"ת שב יעקב סי' סא. וראה שו"ת צמח צדק סי' ריח (לח, ד), בשם מהרי"ל בשם רבנו, צד נוסף ליישב מנהג העולם. ליקוט הדעות בזה ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' שנב (נז, ג-ד). רל. ב"ח יו"ד שם סוף הסימן (שהמחמיר לא יחמיר אלא לעצמו). מ"א סוף הסימן (שבעל נפש יחמיר). וראה גם שו"ת רבנו סוס"י ו (שנהוג עלמא להחמיר בשל ישראל, ולצורך זיתים של אכילת מצה ואפיקומן יש להקל), וסוס"י ז (שבדורות שלפנינו נהגו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר), וסי' כ (להתיר יי"ש מטעם תערובת). שו"ת צמח צדק סי' שנא (מנהג מדינות אלו לאסור חדש של ישראל ולהתיר חדש של נכרי). שיחות קודש אחרון של פסח תש"מ (שבפועל מקילין בזמנינו). רלא. טור ושו"ע כאן ס"י וביו"ד שם ס"א. ש"ך שם בנקה"כ. כנסת יחזקאל סי' מא ד"ה וע"פ הדברים. רלב. כדלעיל סכ"ט וש"נ. רלג. תוס' קידושין לז, רע"א. ראבי"ה סי' תקכז. שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע יו"ד שם ס"ב. ט"ז שם סק"ב. ש"ך שם סק"ו. רלד. ראה שו"ת אדה"ז סי' ו בסופו, שהביא דעת כנסת יחזקאל סי' מא (ד"ה ואני הקטן אענה, ואילך) לאסור בשל ישראל, ומסיק שהעיקר כדעת המ"א להקל בחו"ל, במצות של מצוה. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' שנב (נז, ד). רלה. ראה ט"ז שם סק"א. ש"ך שם סק"ו. ח"י כאן סקכ"ב. רלו. ראה לעיל סי' תמב ס"ט (גבי חמץ). חידושי צמח צדק משניות (ז, ד). שו"ת רבנו סי' כ. הטקסט באדיבות הוצאת הספרים קה"ת. עוד במדור זה שולחן ערוך: סימן תצ שולחן ערוך: סימן תצא שולחן ערוך: סימן תצב שולחן ערוך: סימן תצג שולחן ערוך: סימן תצד הצג הכל » עוד כתבות שיעניינו אותך קיצור שולחן ערוך - סימן קעב על "שולחן ערוך הרב": מה הייתה מטרתו של אדמו"ר הזקן 1 תגובה 12 דמויות מסיפור חייו של בעל התניא סֵדֶר בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין הוסיפו תגובה ᠋ יש לך משהו להוסיף? רוצה להעיר, לשאול, לשתף? זה המקום הרשמה כתובת דוא"ל הירשם למגזין דף זה מופיע בשפות אחרות English התחבר ראשי • תרום • כתוב לנו • שאל את הרב עברית תנאים ופרטיות • © 2024 Chabad.org



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2024 08:37 לינק ישיר 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5878279



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2024 08:39 לינק ישיר 

- כ"ק הרב מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק) מהוצאת « הקודם איסור תערובת חמץ הבא » איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל להקריב העומר ביום שני של פסח שנאמר והניף את העומר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת (ויקרא כ"ג י"א). לספור כל אחד שבעה שבועות שנאמר וספרתם לכם (ויקרא כ"ג ט"ו). (ש"ב ש"ו): הנה העומר הי' בא משעורים שנק' מאכל בהמה בגמ' (פסחים ג' ב') וסודו מבואר בארוכה בפע"ח שער המצות (שער ספה"ע ספ"ו) ובטעמי מצות פ' אמור נת' תמצית הענין כי שערה ב"פ מנצפ"ך עם האותיות ע"ש ולהיות כי המל' בפסח בקטנות (ר"ל אחר יום ראשון שמסתלקים כל המוחי' שנמשכו בליל ראשון כמ"ש לעיל במצות אכילת מצה) ואין לה רק הה"ג ע"כ מקריבים שעורים בו ביום, והנה ע"י הקרבת קרבן העומר נמשכו אלו הה"ג בבחי' פנימי' ואח"כ ניתן לנו מצות ספירת העומר לומר היום יום אחד לעומר עד מ"ט ימים שעי"ז נמשכו בחי' המקיפים כי מהבל הדבור נעשה אור מקיף כידוע וכללות הכוונה בספה"ע הוא להגדיל ז"א (ונוקבא) במ"ט ימי הספירה לאט לאט כל מה שהגדיל בליל פסח שאז הוצרך לכך לשעה בלבד לפי שהיו הקליפות יונקים מה"ח וה"ג שבדעת שז"ס מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט"ז ו') ואח"כ ע"י הספירה נבלעים הדמים בפנימיותו וז"ס א' דאהי' עם הדם שנעשה אד"ם דז"א ולכן מן זש"פ עד שבועות מ"ד ימים כמנין דם כי דם נעכר ונעשה חלב וכמבואר פרטות סדר כניסת ה"ח וה"ג הנ"ל בזו"נ ופרטות סדר כניסת המוחי' שם בפע"ח עד שבשבועות נגמרו כניסתם אז מקריבים שתי הלחם להיות אומן את היונק בלחמה של תורה כו': וביאור כל זה, הנה מבואר בזהר בלק (קפ"ח ב') ע"פ והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' (במדבר ט"ו י"ט) האי קרא על עומר התנופה אתמר וכי לחם הארץ שעורה איהו (פי' שהמל' לחמה העיקרי הם ה"ח שמכוננים אותה בסוד והוכן בחסד כסא (ישעי' ט"ז ה') ואם כן היכי קרי לשעורה שהיא ה"ג לחם הארץ) לאו הכי ואנן שעורה מקרבינן בגין דשעורה קדמאה לשאר נהמא דעלמא שעורה איהו שעור ה' דהא אתר ידיעא הוא בשיעורא דה"א (שר"ל שהגבורות מהם נבנית תחלה ואח"כ החסדים ולכך קוראם לחם הארץ וז"ס שיעור ה' ה"ג ומהם נבנית המלכות ה') עכ"ל הזהר והמק"מ שם. ולהבין כ"ז ענין שיעור ה' שהוא ענין בנין המל' מהגבורות, יש להקדים מ"ש במרכבת יחזקאל ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה (יחזקאל א' י"א) פי' כנפיהם הוא דחילו ורחימו של המלאכים שהם כמשל הכנפים בעוף שבהם ועל ידם מעופפים כלפי מעלה ופורחים למחוז חפצם ותשוקתם כן המלאכים שנק' עופות כמ"ש רז"ל ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל (זח"ג כ"ו ב') המה פורחים באור אהבת תשוקתם או ביראתם להסתלק למעלה ליכלל במקורם וז"ס בוערות כמראה הלפידים (יחזקאל א' י"ג) שהוא רשפי אש של התשוקה שעולה כשלהבת למעלה, ובחי' זו של כנפיהם הם פרודות ומחולקות זו מזו זה עובד באהבה וזה ביראה כמו פני ארי' שבמרכבה הוא אל הימין שעפיפתו והסתלקותו ליכלל במקורו הוא בבחי' אהבה וז"ס כארי' ישאג (הושע י"א י') והוא מחנה מיכאל, ופני שור מהשמאל שעבודתו בבחי' יראה שור גועה מחנה גבריאל ופני נשר הוא מלאכים שעבודתם ועפיפתם במדה ממוצעת בין אהוי"ר והיא מדת הרחמנות כדכתיב כנשר יעיר קנו (דברים ל"ב י"א) [וע"ז נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות י"ט ד') כי מחמת שהיו ישראל בגשמיות בחומר ובלבנים בשעבוד מצרים לא היו ראוים לזכות לעילוי הנפלא דמ"ת שדבר ה' עמהם פב"פ כ"א ע"י התעוררות רחמים רבים עליהם] והטעם שכנפיהם פרודות הוא מצד התחלקות האור והחיות הנמשך להם ממקורם בשינוי המהות והאיכות כי הנה כל שפעם וחיותם הוא מבחי' דיבורו ורוח פיו של הבורא ית' וכמובן ממארז"ל ועוף זה מיכאל כו' הנז"ל שמצירופי אותיות אלו שאמר ה' בשי"ב נברא מיכאל ומחנהו וגבריאל ומחנהו ועד"ז בכולם ובחי' דיבור הוא הנק' בשם מלכות שמים כי דבר מלך שלטון שהמלך מנהיג ממלכתו בדבור וז"ס בהבראם (מנחות כ"ט ב') בה' בראם שהמל' הנק' דבור נק' ה' לפי שהוא בחי' ההבל שהוא מקור לכל האותיות ונק' אות קלילא דלית בי' מששא, והנה בחי' דיבורו ית' מתחלק לה' מוצאות שכמו עד"מ באדם הבל הדבור מתחלק בה' מוצאות כן בחי' מל' ורוח פיו ית' הנק' ה' מתחלק לה' מוצאות שהוא ענין התחלקות האור והחיות הכללי למדריגות ובחי' שונות ומובדלות זו מזו וזהו ענין ד' חיות שבמרכבת יחזקאל הם ד' מחנות שכינה שהם מחנה מיכאל מחנה גבריאל כו' שהם בחי' שונות לפי שכל א' מקבל ממוצא מיוחד נבדל מזולתו, אך מה שאינן אלא ד' ולא חמש הוא לפי שמוצא החמישי אינו מכלל המוצאות הנמשכות לנבראים כמו ד' מוצאות הנשארים אלא הוא מקור הכוללם יחד שממנו יתחלקו אח"כ בפרט לבחי' שונות הגם שממנו נמצאים אותיות גיכ"ק והיינו מפני שנאמר חכו ממתקים (שה"ש ה' ט"ז) פי' כמו שהחיך גשמי יש בו מעלה מיוחדת שירגיש הטעמים והתענוג שבמתיקות וכיוצא וכמ"ש וחיך אוכל יטעם (איוב י"ב י"א) וכמו"כ חיך הרוחני הוא בחי' חכמה שבו הוא סוד הטעמים וגילוי תענוג העליון שבכל עולם לפי ערכו גלוי תענוג אלקי הנמשך ומאיר בו מאא"ס ב"ה שהוא מקור החיים ומקור התענוגים הוא בבחי' החכמ' שבו ח"ך מ"ה ולכן נז' בע"ח שטעמים בכתר וגם בחכ' ע"ש כי הכתר הוא מקור התענוג ונמשך ומאיר בחכמה הנק' עדן והנה בחי' ח"ך שבה' מוצאות הוא בחי' חכמה שבדבור שכולל כל המוצאות שתחתיו (כמ"ש בזהר ובע"ח בסוד כולם בחכ' עשית (תלים ק"ד כ"ד)) הפרטיים ופעמים כשיהי' גילוי הארה ממוצא זה הכללי אזי יהי' יתרון עצום עד להפליא במלאכים המקבלים ממוצאות הפרטיים וז"ס עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ב') בין שר של מים מיכאל ושר של אש גבריאל שאין מכבין זא"ז מחמת גלוי הארה למעלה מבחי' החיות התמידי הנמשך לכאו"א בפרטות ממקורו שהוא המוצא שלו שבגלוי הארה זו יתבטלו ממציאותם וישתוו יחד וז"ש היא מתהלכת בין החיות (יחזקאל א' י"ג) שהוא בחי' ה' דשם הוי' מקור ד' מוצאות הפרטיים ובל' הקבלה הוא ענין זיווג חך וגרון ונק' יחוד חו"ב ר"ל גלוי הארה מחכמה שבדבור שהוא מקור הד' מוצאות בהם ביתר שאת מכפי התמיד ואז עושה שלום במרומיו כי לגבי בחי' זו כולם מתבטלים כאחד ועונין ואומרים קדוש מחמת השראת אא"ס שבחכמה וז"ס ופניהם (יחזקאל א' י"א) בזקף גדול שהוא הפסק מאמר להפסיק בין ופניהם לוכנפיהם לומר שפניהם פי' פנימיותם אינן פרודות כמו וכנפיהם, שפנימיותם הוא בחי' הארת גיכ"ק שמהחך שכוללם יחד ובחי' זו קמה וגם נצבה מעלה מעלה ולכן יש עליו טעם זקף גדול בחי' זקיפה ועלי' גדולה (ע' מ"ש הינוקא שם דקצ"א ב' זקיף טעמא לעילא): והנה עכ"פ כנפיהם שהם פרודות בהתחלקות אופן העפיפה וההסתלקות כלפי מעלה סיבת זה מהתחלקות החיות שמד' מוצאות הנ"ל כי כפי אופן החיות הנמשך לו כך הוא מהות עבודת המלאך ההוא לפי שהחיות מאיר בהם בבחי' גילוי שהוא נמשך מבחי' דיבור ועלמא דאתגלייא הנ"ל וע"כ ממילא המלאך הוא באהבה ותשוקה נגלית וע"ד שהיו הפרות שנשאו את הארון גועות ואומרי' שירה מחמת שנשאו את הארון שהוא עלמא דאתגלייא נשפע עליהם שפע אלקי להיות משוררות וגועות וכמ"ש וישרנה הפרות (שמ"א ו' י"ב), והמשכת והתחלקות החיות זו נק' שעורה שעור ה' פי' שיעור ומדה הנמשך מבחי' הה' בחי' היא מתהלכת בין החיות להיות מתחלק לד' מוצאות ולהיות נמשך לד' מחנות שכינה לכל א' במדריגתו ולהיות מדריגת כל אחד ואחד מובדל ומופרד מחבירו, ובאמת זהו שיעור ידוע וקצוב משימ"ב שלכן נק' המלאכים עומדים שעומדים מעת בריאתם בשי"ב בלי שום גרעון ותוספת וגם מה ששעורה הוא בשי"ן שמאלית מורה על בחי' הגבורה כמו וסביביו נשערה מאד (תלים נ' ג') וקדמונים אחזו שער (איוב י"ח כ') כמו שער בנפשו (משלי כ"ג ז') לפי שהמשכת והתחלקות החיות הוא ע"י בחי' הגבורות שהם מפרידות ההבל להיות צירופי אותיות שונות וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וזעים מחיל כסא וכנודע והם הגורמים להיות התחלקות ממוצא הח"ך לד' מוצאות כנגד ד' מחנות שכינה הנ"ל וגם כל א' מתחלק לרבוא רבבות מלאכים שונים ומובדלים זה מזה ע"ד הנ"ל וכמבואר אצלינו במ"א ע"פ [היש מספר לגדודיו (איוב כ"ה ג')] ולגדודיו אין מספר (גמ' חגיגה י"ג ב') סיבת ההתחלקות לפי שגם החסד שהוא מקור מחנה מיכאל כלול גם מהגבורה וכן הגבורה דגבריאל כלולה ג"כ מהחסד רק שההפרש הוא בענין הגילוי וההעלם שבמיכאל החסד ואהבה בגילוי והיראה היא בהעלם ובגבריאל להיפך ויש במחנה מיכאל רבבות בחי' שונות באיכות האהבה והתכללותה מכל המדות וכן בגבריאל והתחלקות זו הוא ע"י שינויי הצירופים הנמשכים ממדת מל' דבר ה' וסיבת שינויי הצירופים הוא מחמת הה"ג הנ"ל שהם הנמשכים במל' בראשונה וכמשל באדם שממדה א' שבלב כשיפרשנה בדבור תתחלק לחלקים רבים כמספר התיבות שבכל תיבה יש חלק זעיר שם מני כללות האהבה והיינו ע"י הגבורות שמצמצמים את המדה ומחלקים אותה וכמבואר אצלינו באריכו' בענין פרה אדומה ע"ש וז"ס שעורה שעור ה' השיעורים הנמשכים מה' עילאה הנ"ל בבי"ע שזהו ע"י הגבורות ולכן נקראת לחם הארץ וקדמאה לשאר נהמי דעלמא כי התחלת בנין עלמא דאתגלי' בחי' ארץ שהוא בחי' מלכות דבר ה' אינו אלא ע"י הגבורות, ואח"כ נמשכים בה החסדים שהם סוד החטה וכמ"כ בארץ הלזו הגשמית שמקבלת ממל' דמל' דעשי' שבתוכה מל' דיצי' שבתוכה מל' דבריאה שבתוכה מל' דאצי' היא מוציאת פירותיה ג"כ כסדר הזה כפי שמקבלת דהיינו בתחלה השעורה ששרשה מה"ג הנ"ל שעל שמם נקראת שעורה כי הם הנקראים על האמת כן מטעם שנת"ל ואח"כ החיטים הנמשכים מהחסדים: ב) והנה חג הפסח נקבע בחדש האביב עת קציר שעורים ואז נצטוינו ממנו ית' ויתעלה להקריב לפניו ב"ה מנחת העומר מן השעורים והיינו כדאי' בר"ה דט"ז אמר ר"י משום ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, פי' שאנו מעלים השפעת המלאכים שמבחי' שעורה הנ"ל שהכהן בחי' חסד מקטירה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה וע"י העלאה זו יוכל אח"כ לחזור ולהיות המשכת השפע למלאכים לכאו"א לפום שיעורא דילי' שז"ס שעורה שעור ה' וכמשנת"ל ומשם יומשך אח"כ ג"כ השפע למטה ברוחניות בנפשות הבהמיות של הישראל וגם בגשמיות וז"ס כדי שתתברך לכם כו'. וביאור הענין הנה מצינו שהמלאך נק' בשם ה' כמ"ש בהגר ותקרא שם ה' הדובר אליה (בראשית ט"ז י"ג) וכן יכול המלאך לומר ע"ע כאילו הוא העושה הדבר בכחו כמש"ש שוב אשוב אליך כו' (בראשית י"ח י') הנה נשאתי פניך כו' (בראשית י"ט כ"א) והטעם כי מלאך הוא ל' שליח לפי שהם שלוחי השפע שעל ידם אא"ס ב"ה משפיע הארתו לעולמות וכל אשר בהם להחיותם ועד"מ השליח שהוא איננו מדבר שום דבר מדעתו כ"א מה שהושם בפיו ונמצא שהוא רק כלי להולכת השפע והגעתה מן המשפיע אל המקבל ולכן מתייראים מן שליח המלך אע"פ שהוא פחות המעלה מצד עצמו מאימת דבר המלך ופקודתו אשר שם בפיו, וכ"ז הוא לפי שהמלאכים הם בבחי' ביטול מצד גילוי אלקותו המחי' אותם מעלמא דאתגלייא ונמצא שכשהמלאך אומר הנה נשאתי כו' היינו שאור ה' שבתוכו הוא המדבר וכמו שיש מלאכים שלוחים מלמעלה להוליך השפע למטה כך יש מלאכים שמקבלים ההעלאת מ"ן ואתעדל"ת של הישראל ומביאים אותם לפני ה' וכמו שמצינו בזהר בענין המלאכים המקבלים את התפלה והיינו משום שא"א לקול ודבור גשמי של אדם לעלות למעלה ולהתכלל במקורו כ"א ע"י שיזדכך תחלה ע"י המלאכים כמו שא"א להיות התלבשות הנפש בגוף כ"א ע"י ממוצעים דהיינו ע"י הדם שהוא הנפש וגם הדם עצמו הוא גשמי אלא באידים הרוחני' שהדם מעלה ע"י חמימות עצמו ועי"ז מתאחדים כחות והתפשטות הנפש כן עד"מ המשכת החיות מאא"ס ב"ה בעולמות וכן העלא' אותיות ודיבורו של הנברא בא"ס ב"ה הוא ע"י השלוחים הם המלאכים ואינן דבר בפ"ע כ"א בבחי' ביטול לאור ה' שבתוכם וז"ש המלאך שוב אשוב ר"ל על בחי' המשכת החיות מא"ס ב"ה שנמשך אז בו וזה ג"כ ענין ארי' דאכיל קרבנין שהי' מלאך שליח לקבל העלאת מ"ן של הקרבן עד"מ המלאכים המקבלים את התפלות שהם במקום הקרבנות [אך משה לא רצה שיהי' מלאך שליח ואמר אם אין פניך הולכים (שמות ל"ג ט"ו) לכן כתיב במשכן ותצא אש מלפני ה' (ויקרא ט' כ"ד) ולא ארי' שהי' יורד במקדש דשלמה ולכן לע"ל שמשיח יהי' גבוה ממשה יהי' מעלתו עד שארי' כבקר יאכל תבן ולא יהי' הוא השליח לקבל מנחת העומר דשעורים ושאר הקרבנות כ"א יהנה ויסתפק מן התבן שהוא פסולת השעורים שכעת הוא מאכלם לפי שכל ההשפעות יהיו מעולות אז ביותר ותבן דלע"ל כשעורים דעכשיו והשעורים יהיו נכללים בישראל עצמן], והנה עד"ז במנחת העומר הי' הכהן שליח להקריב את העומר וכהני שלוחי דרחמנא נינהו כדאי' בקדושין (כ"ג ב') וכמ"ש הר"ן נדרים ל"ה ב' ל"ו א' והרמב"ם פ"ו מה' נדרים ה"ה ונמצא שכשהקריב את מנחת השעורים ה"ז בשליחותו של מקום ב"ה וידו כידו הוא בחי' חסדו ודרועא ימינא דקוב"ה שימינו מקרבת להעלות השעורה הגשמיות שגדילה מהארץ הלזו הגשמי' ששרשה נמשך מה"ג שבארץ העליונה מל' דאצי' ונמשכה למטה ע"י המלאכים שלוחי השפע כנ"ל ולפי שנתרקבה בארץ ונתערב בה רע ממה שנפל בשבה"כ מז' מלכין קדמאין כידוע וכשמתבררת ע"י שהניפו אותה בי"ג נפה ואח"כ ע"ג המזבח והכהן שלוחא דרחמנא מעלה אותה למעלה עי"ז כחה יפה לעורר עוד מחדש שיהי' נמשך השפע להמלאכים על השנה הבאה ושפע זו נק' שעורה שעור ה' וז"ס המשכת ה"ג במל' שנת' בפע"ח ובטעמי מצות שם כי מקור שפע זו הוא מה"ג כמשנת"ל הטעם, ולכן באה מנחת העומר מתרומת הלשכה שהי' לכל ישראל חלק בו להיות השפעה זו ע"י כל ישראל כי קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמי' ב' ג') שהנפש אלקית שבישראל היא ראשית ההמשכה שעל ידה נמשך בחי' תבואה ושעורים הנ"ל למלאכים ג"כ ע"י העלאת מ"ן שלהם משעורה הגשמית: והנה ארז"ל בפסח על התבואה (ר"ה פ"א מ"ב) שאז הוא זמן הקבוע בשנה לראשית המשכת השפע ממדת מלכותו ית' למלאכים והמלאכים הם שלוחי השפע ומוליכים ומשפיעים ג"כ לנפש הבהמית שבישראל שתתהפך מחשוכא לנהורא כי מקור שרשה הוא מאופנים כידוע ומזונה ג"כ משעורים שעור ה' הנ"ל והיינו שבהתבוננות בגדולתו ית' הממכ"ע וסוכ"ע תתפעל מזה ותהפוך מדותיה, וכן מוליכים השפע להארץ הלזו הגשמי' לגדל התבואה בגשמיות כנ"ל ולהיות כי בכל שנה צריכה המל' לקבל כח להשפעה זו והם הה"ג כנ"ל וזה נעשה ע"י הקרבת השעורים גשמיים במנחת העומר שהוא מה שגדל בגשמיות מהשפעת הנ"ל וחוזרים ומעלים אותה להתכלל בא"ס ב"ה ע"י הכהן כנ"ל ולזאת יהי' חוזרת שפע ההמשכה במל' וממנה להמלאכים ומהם יגיע אח"כ לנפשות הבהמיות שבישראל ולתבואת הארץ הגשמי' וז"ס שתתברך לכם תבואה שבשדות וכמארז"ל הנ"ל, (וז"ש בזהר שם ור"מ פ' אמור שהוא כענין מנחת קנאות שבא ג"כ מהשעורים לפי שצ"ל בחי' התעוררות ה"ג וז"ס בדיקו דא"ח כי אם נתאחדה בטוב יהי' לה עלי' ויתרון וכמו שנבחנה הארץ בשעורים שגדלו מהשפעתה שלא נתאחדו ברע ועולים לריח ניחוח לה' והוא סמא דמותא לאשת זנונים שנתאחדה ברע כי הטוב נפרד ממנה ואז מתה) ולכן מנחת העומר טעונה תנופה תנו פה כדאי' בזהר שם להעלות המל' שירדה בבי"ע בבחי' שעור ה' להחיות מלאכים כנ"ל ועי"ז תהי' ההמשכה מחדש בשנה הלזו הבאה וד"ל: ג) והנה כ"ז הוא ענין בחי' מנחת העומר שהוא בחי' שעורה שעור ה' המתגלה בפסח והיא ראשית קצירכם שהוא ענין השגת הנפש בחי' גילוי אור א"ס ב"ה איך הוא ממכ"ע וסוכ"ע לכל נפש כפי אשר תוכל שאת ההשגה וכאשר יעמיק האדם ויתבונן גדולתו ית' כל חד לפום שיעורא דילי' הבא משעור ה': אך בשבועות הוא גילוי בחי' חטה והוא ענין מצות שתי הלחם שנצטוינו להקריב בו כמ"ש ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה וגו' (ויקרא כ"ג י"ז), ובחי' חטה נק' מאכל אדם שהוא ההמשכה הנמשך לנשמות שבישראל עצמן שהיא למעלה מעלה משעורה שהם מאכל בהמה חיות המלאכים הנק' פני שור פני ארי' וחיה בכלל בהמה וחיות נפש הבהמי' כנ"ל וכנודע שנשמות ישראל נמשכים מבחי' אדם שעל הכסא ולכן אתם קרוים אדם, והענין כי החטה היא מאכל אדם שמוספת בו דעת וכמארז"ל עץ הדעת חטה היתה (ברכות מ' א') ופי' וענין דעת זה היינו המשכת דעת הנעלם לידי גילוי וכמבואר לעיל במצות אכילת מצה ממארז"ל שאין התינוק יודע לקרות או"א כו' (ברכות מ' א') שדיעה זו היא מבחי' דעת שלמעלה מדעתו והשגתו שנמשך בו להיות נפשו קשורה בנפש אביו ככה הוא בנשמות ישראל שיש בהם ההתקשרות הנפלאה למסור נפשם בה' גם שלא מצד ההתבוננות והטעם והיינו מפני שנמשך בהם מבחי' דעת עליון, שהוא למעלה מההארה הנמשכת להיות מושג בשכל הנבראים הנק' שעור ה' ומתלבש בחי' זו בנשמות ישראל בהכרה בלי שום דעת המושג כמש"ש וז"ס מ"ת שבשבועות שכמו"כ כל המצות מעשיות הם המשכות אורות עליונים ע"י מעשה גשמיות שהוא ע"ד המשכת דעת עליון ע"י החטה בלמטה מהדעת ולכן הי' פתח דבריו ית' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ' ב') ירצה בזה שהפליא מעלת ישראל על המלאכים שהם אינן מקבלים מזונם וחיותם מבחי' מיצרים וגבולים שהם השיעורים הגבוליים דשעור ה' כ"א מבחי' אנכי שלמעלה מההשגה הנגלית והוא בחי' הכתר שנמשך בשבועות והנה הארת הכתר הוא בחי' הארת פנים ש"ע נהורין אר"ך וק"ן שנמשך בחכמה וז"ס שתי הלחם על המשכת הארה זו והמשכת החסדי' בנו"ה ומשם במלכות, כי החטה שרשה מבחי' דעת שבעולם התהו ע"כ כחה יפה להמשיך בחי' ההעלם לידי גילוי אך ההפרש בין מצה דפסח לחמץ דשתי הלחם כי בשבועות שהוא גילוי הכתר גם החמץ יכול לעלות [כי בפסח גילוי דעת הנעלם הי' בלמטה מהדעת לכן הי' מצה קטנות משא"כ שבועות גדלות ב' גלוי הדעת הנעלם בדעת ממש שהרי פנים בפנים דבר ה' עמהם]: ד) ועתה ית' מצות ספירת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת כו' (ויקרא כ"ג ט"ו) כי העומר שהוא שעור ה' מזון המלאכים שמבחי' עלמא דאתגליי' במוחם והשגתם, וישראל ג"כ נצרכים לו לצורך נפשם הבהמית ושתי הלחם לנפש האלהית כנ"ל לכן נצטוינו בספי' העומר כדי להמשיך מתחלה הארה מן ההעלם הנ"ל לידי גילוי בתוך העומר ע"י ספירה לאט לאט ואח"כ בשבועות יומשך כללות ההארה, והתועלת מזה הוא שגם נפש הבהמית תוכל למסור נפשה באחד ע"י גילוי בחי' אנכי כו', כי הנה יש נש"ב וידוע דשער הנ' כולל כולם והוא בחי' הכתר ואינו דבר בפ"ע אלא שהוא המקור של מ"ט כמו שהם למעלה מההתחלקות ולכן הספי' מ"ט ימים להמשיך ממנו מתחלה עכ"פ כסדר מעט מעט וע"כ אומרים היום שני ימים ולא יום שני מפני שהם המשכה מבחי' שכולל את הכל ע"כ אין יום השני נפרד מהראשון כי מיד בגילויו למטה הרי הוא א' עם הראשון וזה פי' היום שני ימים כלומר מעתה יש בגילוי שני ימים ולמחר הרי כאן שלשה כא' כו' ועי"ז ממילא מתגלה בשבועות מקור מקומם הכוללם יחד וז"ס תספרו חמשים יום (ויקרא כ"ג ט"ז) אעפ"י שסופרים מ"ט כי הנ' הוא המ"ט אלא שהוא הכולל שלהם: Derech Mitzvosecha (Kehot Publication Society) Buy Now More Info (פרטי ענין ספה"ע בענין דם נעכר כו' מבואר בביאור לתורה ע"פ ואהי' אצלו אמון תקע"א): « הקודם איסור תערובת חמץ הבא » איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל כ"ק הרב מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק) עיין בספר Derech Mitzvosecha » כ"ק הרב מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק) A fundamental work of Chassidut. Features in-depth explanations of the reasons for the Mitzvot, according to Chabad-Chasidut. בספר זה מצות פריה ורביה מצות מילה איסור אכילת גיד הנשה מצות ציצית (חלק א) מצות ציצית (חלק ב) עוד... אודות המו"ל Kehot Publication Society Kehot Publication Society » Kehot Publication Society, the publishing arm of the Lubavitch movement, has brought Torah education to nearly every Jewish community in the world, and is the world's largest publisher of Jewish literature. בקר באתר הוסיפו תגובה ᠋ יש לך משהו להוסיף? רוצה להעיר, לשאול, לשתף? זה המקום הרשמה כתובת דוא"ל הירשם למגזין התחבר ראשי • תרום • כתוב לנו • שאל את הרב עברית תנאים ופרטיות • © 2024 Chabad.org



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/4/2024 08:40 לינק ישיר 

*מסר מספירת העומר* _מכתב מהרבי מליובאוויטש אודות הלימוד מספירת העומר לחיי היום יום:_ _*מכתב יומי ל-100,000 איש מוקדש לרפואת מרת צפורה פייגא בת אביגיל שרה*_ ...מכל דבר אפשר ללמוד הוראה בעבודת השם יתברך, ובפרט ממצוה אפשר ללמוד הרבה מאד, [ובנוגע למצוה של ספירת העומר]: הספירה גם מלמדת אותנו, בין עוד הרבה ענינים, שהזמן הנו יקר ושיש לספור ללא הרף. ואם מחסירים פעם, גורם הדבר נזק לא רק ביום החסר, אלא גם בימים ובשבועות אחר-כך. לאידך, משום כך, כאשר אכן סופרים - גם הימים הבאים מבורכים. ואומרים 'אלקינו' - כוחנו וחיותנו, 'מלך העולם' - הוא מנהיג את העולם (במילא מובן, שהוא צריך לתת, ויתן, כל טוב לאלו שהוא מכנה 'בני בכורי ישראל'). האמור לעיל הוא בנוגע לכל אדם, ובפרט אצל כאלו אשר יש להם השפעה על רבים, שפעולותיהם משתקפות בכמה וכמה מישראל. ובפרטי פרטיות אצל אלו שכבר הצליחו בהשפעתם על הרבים, הם ודאי צריכים לנצל כל הזדמנות ואף לחפש הזדמנויות חדשות כדי לפעול בחיזוק התורה והיהדות והפצת התורה ותורת החסידות. וכבוד קדושת מורי וחמי אדמו״ר הכ״מ הבטיח, ש"חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם". _מקור: תרגום מאגרות קדש ח"ג ע' רפז_ *מוגש ע"י מכון 'אור החסידות'* • _העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת_ 2; *'מכתב יומי'* - 'לזכות הרב יצחק בן עדינה וכל משפחתו שיחיו משען, להצלחה מופלגה בכל מכל כל' *להצטרפות לקבלת 'מכתב יומי' מאגרות הקודש של הרבי מליובאוויטש (קבוצה שקטה):* https://chat.whatsapp.com/I0XuQzvjQQrLog5lahbC8j *מועדים לשמחה! מכון אור החסידות*



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > תרבות ואומנות > תורת חבד > היום יום אחד לעומר ספירת העומר
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext